דניאלה והרמן הילר נ. כבוד השופטת החוקרת נחמה נצר

פסק-דין בתיק בג"ץ 2128/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2128/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר העותר: דניאלה והרמן הילר נ ג ד המשיבים: 1. כבוד השופטת החוקרת נחמה נצר 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. הפרקליט הצבאי הראשי של צה"ל עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ט בכסלו התשס"ז (20.12.06) בשם העותר: עו"ד דב אבן-אור (אטשטיין) בשם המשיבים: עו"ד שרון רוטשנבך פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. באסון שאירע בתאריך ח' בסיוון תשס"א (30.5.01), מצא את מותו טוראי דניאל הילר ז"ל, מיריית רובה שפגעה בראשו. נסיבות המוות שנויות במחלוקת עד היום הזה – האם התאבד החייל או שמא נורה בנסיבות אחרות – ולשם בירורן מונתה משיבה 1, שופטת בית-משפט השלום בבאר-שבע, לחוקרת על-פי חוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958. 2. בתום הליך ממושך שהסתיים לפני כשנה, נאספו בידי השופטת החוקרת ראיות רבות, אולם מסקנותיה טרם פורסמו. בעוד הליך החקירה תלוי ועומד, הגישו העותרים – הורי החייל – את עתירתם שבפנינו, בה הם מבקשים כי נורה לשופטת החוקרת להרחיב את מסגרת החקירה, לקיים בירור חוזר במטרה ללבן סתירות שנתגלעו, על-פי הנטען, בעדויות שנשמעו, ולזמן לעדות גורמים נוספים שלא נחקרו כלל. 3. טענת העותרים – אותה גוללו בכאב רב הורים האבלים על הסתלקות בנם בטרם עת – היא כי בנם לא נטל את חייו בידיו, ועל כן הם חרדים מפני עיוותה, חלילה, של האמת או אי-חשיפת נסיבות המוות. להשקפתם, החקירות שנערכו עד כה – החל בזו הפנימית שערך צה"ל וכלה בהליך שבפני השופטת החוקרת – לקו בחסר, וחומר הראיות שנאסף אינו זורה אור במידה הנדרשת על מכלול האירועים שקדמו למות החייל, אירועים להם, כך על-פי הטענה, קשר ברור לאסון שהתרחש. 4. בדיון שנערך בפנינו היטיב בא-כוחם של העותרים, עורך-הדין אבן-אור, להציג את חששם זה של שולחיו, והדגיש כי אין העתירה מכוונת להתערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק באופן ניהולה של החקירה. מוגבלת היא, הוא הטעים, לקביעתם של מסגרת הבירור והיקפו. ובעיקר נסבה העתירה על סירובה, כך על-פי הטענה, של השופטת החוקרת לגבות עדויות באשר למה שהתרחש לא ביום המוות לבדו, כי אם גם בימים ובשבועות שקדמו לו. 5. עיינו היטב בנימוקי העתירה שבכתב, והאזנו בקשב רב לטיעונו של בא-כוח העותרים על-פה, ואם לסופם של דברים הגענו לכלל מסקנה, כי לא ניתן להיעתר לבקשה, אין זאת אלא על יסודו של הכלל הנקוט בידינו, כי בית-משפט זה לא יתערב בהליכי חקירה המצויים בעיצומם. כך הוא ככלל, וכך הוא בפרט שעה שמדובר ברשות חוקרת, שאף אם רשות מנהלית היא במהותה, הרי היא בעלת מקצת המאפיינים של ערכאה שיפוטית. חזקה על רשות זו, כי תדע לעשות שימוש ראוי ומושכל בשיקול הדעת הרחב המסור לה בחוק חקירת סיבות מוות (ראו בג"ץ 1952/06 שרייבר נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', 27.7.06, בסעיפים 10-9 וההפניות שם). ואם בכל זאת יתעורר – לאחר שסיימה הרשות החוקרת את תפקידה – חשש כי פגם מהותי נפל בפעולותיה, כי אז יהיו דלתותיו של בית-משפט זה פתוחות בפני המבקשים להראות כי כך ארע. אך זאת, כאמור, לתום ההליך ולא בעודו בעיצומו. 6. על יסוד זה, איננו רואים מנוס מדחייתה של העתירה. נטעים, עם זאת, את שברור מאליו, היינו, כי ממהותה של הסוגיה, כמו גם ממהות תפקידו של השופט-החוקר, מתחייב כי הליך המתנהל בפניו ייערך בשום שכל, ברגישות ומתוך הכרה עמוקה בחשיבותה של החתירה לגילוי האמת, ככל שהדבר ניתן. בטוחים אנו כי עקרונות אלה שימשו ויוסיפו לשמש נר לרגליה של החקירה במקרה דנן, ואף העותרים יוכלו להיווכח בדבר זה לכשתושלם. ברם, אם תעמוד לעותרים עילה לפנייה נוספת לבית-משפט זה בתום החקירה, לא תהא דרכם לעשות כן חסומה. העתירה נדחית, ללא צו להוצאות. ניתן היום, זבטבת תשס"ז (28.12.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06021280_O09.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il