פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 8825/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8825/13 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. אגף החקירות - משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט צ' זילברטל: בעתירה זו מבקש העותר כי נורה למשיבה ליתן טעם מדוע לא יופטר באופן מלא מתשלום אגרת בית משפט בקשר עם עתירה קודמת שהגיש (בג"ץ 5660/12) אשר נמחקה לאחר שהעותר לא הפקיד את אגרת בית המשפט כנדרש. כעולה מהחלטות קודמות, לצד הגשת העתירה בבג"ץ 5660/12, הגיש העותר בקשה לפטור מלא מתשלום אגרה. בקשה זו התקבלה באופן חלקי בהחלטת הרשם ג' שני מיום 23.7.2012, אשר הורה על הפחתת האגרה לסכום של 800 ש"ח (להלן: החלטת הרשם). בהחלטתו עמד הרשם על כך שלא מצא להיעתר לבקשה לפטור מאגרה באופן מלא, בין היתר, מכיוון ש"גם בהנחה שמצבו הבריאותי והכלכלי של העותר אינו טוב, כטענתו, עדיין לא הוכח כי אין באפשרותו לשלם אגרה בשיעור נמוך". העותר לא השלים עם החלטת הרשם והגיש ערעור לבית משפט זה. בית המשפט (כב' השופט ס' ג'ובראן) דחה את הערעור בקבעו, כי בהחלטת הרשם לא נפל פגם המצדיק התערבות (בשג"ץ 6768/12 פלוני נ' מדינת ישראל (15.10.2012)). נאמר, כי, כפי שנקבע בהחלטת הרשם, גם אם מצבו הכלכלי והבריאותי של העותר אינו מן המשופרים, לא עלה בידו להוכיח כי אין בידו לשלם אגרה ולו בשיעור מופחת. לבסוף נקבע, כי על העותר לשלם את האגרה שנקבעה בהחלטת הרשם בתוך 15 יום, וככל שלא ייעשה כן ימחק ההליך. העותר לא הפקיד את האגרה ועתירתו נמחקה. בקשה שהגיש העותר ביום 20.6.2013 להארכת מועד להגשת ארכה לתשלום אגרה - נדחתה (בשג"ץ 6768/12, החלטה מיום 25.6.2013)). העותר לא אמר נואש והגיש לבית משפט זה "עתירה דחופה", שנאמר לגביה שהיא למעשה בקשה לעיון חוזר בפסק הדין מיום 15.10.2012 בבשג"ץ 6768/12. בית המשפט דחה את הבקשה בקבעו, כי לא עלה בידי העותר להראות כי חלו בעניינו שינויים המצדיקים סטייה מן ההחלטות הקודמות בעניינו (בשג"ץ 6768/12, החלטה מיום 12.8.2013). בעתירה זו שהוכתרה כ"עתירה חוזרת דחופה ביותר למתן צו על תנאי במסגרת דיון נוסף" מבקש העותר, הלכה למעשה, לערער על פסק הדין בבשג"ץ 6768/12 שבגדרו נקבע, כי לא נפל פגם בהחלטת הרשם שלא להיעתר לבקשת העותר לפטור אותו מתשלום האגרה. לטענת העותר, היה מקום להיעתר לבקשתו בעניין האגרה נוכח מצבו הבריאותי הקשה ונוכח העובדה שבעתירות קודמות שהגיש לבית משפט זה ניתן לו פטור מלא מאגרה. דין העתירה להידחות על הסף. כפי שהובהר לעיל, הלכה למעשה, מבקש העותר לערער על החלטותיו הקודמות של בית משפט זה בעניין בקשתו לפטור מאגרה והלכה מושרשת היא "כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטות אחרות של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים" (ראו: בג"ץ 5311/13 ואן קול נ' מדינת ישראל, פסקה 2 וההפניות שם (6.8.2013)). לגופם של דברים אוסיף, כי אין ממש בטענות העותר כי בהחלטות הקודמות בעניינו נפל פגם מאחר שבית משפט זה לא נתן דעתו לאסמכתאות המלמדות כי בעבר ניתן לו פטור מתשלום אגרה. כפי שצוין בהחלטת הרשם, החלטות אלה ניתנו לפני זמן רב ולכן לצורך קבלת החלטה בבקשתו לפטור מאגרה במסגרת בג"ץ 5660/12 היה מקום לבחון אם בעת הנוכחית עומד העותר בתנאים למתן פטור מאגרה. כך גם לפי תקנה 14(ד)(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, החלטה קודמת של בית המשפט ליתן פטור מאגרה, תשמש ראייה לכאורה לחוסר יכולתו של בעל דין לעמוד בתשלום האגרה אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה הנוכחית (ראו בעניין זה גם את פסק הדין בבג"ץ 3622/12 שריאור נ' מדינת ישראל (3.6.2012)). מכאן שההחלטות הקודמות בעניינו של העותר אינן חזות הכל, והיה מקום לבחון את בקשת העותר לגופה ונוכח הנסיבות העדכניות בעניינו, כפי שנעשה. סוף דבר, דין הבקשה להידחות מהטעמים המפורטים. בנסיבות ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בשבט התשע"ד (‏5.1.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13088250_L01.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il