גדעון שריאור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 3622/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3622/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל העותר: גדעון שריאור נ ג ד המשיב: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. בעתירה זו מתבקש בית משפט זה ליתן צו על תנאי המורה למדינת ישראל לנמק מדוע לא יבוטלו מינוייהם של שורה של שופטים ורשמים "המסרבים להכיר בהחלטות שיפוטיות של זולתם בענייני פטור מאגרה." 2. דין העתירה להידחות על הסף. 3. לפי סעיף 11 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שופט שמינויו פורסם ברשומות, אין עוררין על מינויו. הוראה דומה בקשר לרשמים מצויה בסעיף 84(ב) לחוק זה. ניתן להביא לסיום כהונתו של שופט על-פי החלטה של הוועדה לבחירת שופטים שהציע יושב ראש הוועדה, נציב תלונות הציבור על שופטים או נשיא בית המשפט העליון ושנתקבלה ברוב של שבעה חברים לפחות; זאת, לפי סעיף 7(4) לחוק יסוד: השפיטה. סעיף 7 הנזכר חל לגבי רשמים בכירים מכוח סעיף 84א(א)(2) לחוק בתי המשפט. המוסמך למנות רשם שאינו רשם בכיר הוא נשיא בית המשפט העליון באישור שר המשפטים (ראו סעיף 84(א) לחוק בתי המשפט), ובהיעדר הוראה נפרדת בענין דרך סיום הכהונה, נשיא בית המשפט העליון באישור שר המשפטים אף מוסמך להביא לסיום כהונתו של רשם שאינו רשם בכיר (ראו לענין זה את בג"ץ 379/07 חוראני – רשם בית המשפט השלום בעכו נ' שרת המשפטים, פס' 4 (טרם פורסם, 19.5.2008)). דרך נוספת להביא לסיום כהונתו של שופט היא באמצעות בית הדין המשמעתי לשופטים, על פי קובלנה של שר המשפטים (סעיף 7(5) לחוק יסוד: השפיטה, סעיפים 18 ו-19 לחוק בתי המשפט, החלים על רשמים שאינם שופטים מכוח סעיף 105א לחוק זה). "מדינת ישראל", ככזו, אינה מבטלת מינויים. 4. גם לגוף הענין אין מקום להיעתר לעתירה. הטענה העומדת ביסוד דרישת העותר להעביר שופטים ורשמים מתפקידיהם היא שהם אינם "מכירים" בהחלטות של שופטים ורשמים אחרים בקשר לפטור מאגרה בעניינו. אם העותר סבר שהחלטות בבקשותיו לפטור מאגרה הנן מוטעות, הדרך שבה היה עליו לנקוט לא היתה דרישה להעביר את השופטים והרשמים שקיבלו את ההחלטות מתפקידיהם, אלא לערער או לבקש רשות ערעור על ההחלטות (לפי הענין, ראו רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 795 (2006)). ככל שעשה כן ומיצה את ההליכים הערעוריים, או שלא עשה כן במועד, עתירה לבית משפט הגבוה לצדק ממילא אינה בגדר ערעור נוסף על החלטות בענייני אגרות. 5. אעיר, למעלה מן הצורך וכדי למנוע הליכי סרק נוספים מצד העותר שאיננו מיוצג, כי תקנה 14(ד)(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 – תקנות החלות על בקשות לפטור מאגרה בכל ההליכים של העותר שאוזכרו בעתירה – קובעת כי ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של מבקש פטור מאגרה לשלם את האגרה תשמש החלטה של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה. כפי שציינה בצדק הרשמת ת' שרון נתנאל בהחלטתה מיום 4.4.2012 ב-רת"ק 49560-03-12, שהעתקה צורף לעתירה: "ודוק: ראיה לכאורה, נאמר ולא ראיה חלוטה או מספקת. ראה והשווה לתקנה 19 לתקנות האגרות, הקובעת מתי ניתן פטור 'אוטומטי' מתשלום אגרה, ללא שיקול דעת בית המשפט" (ראו והשוו גם רע"א 7779/07 גיבור נ' עו"ד עובדיה נמרוד (טרם פורסם 28.11.2007) ו-ע"א 599/12 חאג' נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (טרם פורסם, 20.2.2012)). יכולתו הכלכלית של מבקש פטור מאגרה היא ענין עובדתי המצריך הוכחה באמצעות ראיות (ראו והשוו בש"א 128/89 (ע"א 229/89) מצא נ' מצא (לא פורסם, 29.5.1989) וכן סעיף 8 להחלטתי ב-בשג"ץ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם, 15.1.2006)). על מבקש פטור מאגרה לצרף לבקשתו "תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה" (תקנה 14(א) לתקנות האגרות); בש"א 3926/11 שטרית נ' שטרית (טרם פורסם, 29.5.2011) (להלן: פסק דין שטרית)). אף אם ניתן להעלות על הדעת מצבים שבהם עובדות הן קבועות ואינן יכולות להשתנות, העובדות בקשר למצבו הכלכלי של אדם הן מטבען עובדות העשויות להשתנות. מכאן החובה בתקנה 14(א) הנזכרת החלה על מבקש הפטור להצהיר על "רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה" (ראו פסק דין שטרית וכן, בקשר לנוסח קודם ודומה של התקנה, בש"פ 3304/90 בושאר נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 743, 745 (1990)). כך, החלטה שיפוטית שניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לפטור מאגרה מהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולת המבקש לשלם אגרה, אך ברי שהחלטה כזו אינה מחייבת את השופט או הרשם הדן בבקשה להתעלם מהראיות האחרות בענין היכולת הכלכלית של המבקש. נוכח שיקול נוסף שעל בית המשפט לשקול במסגרת הדיון בבקשה לפטור מאגרה – השאלה אם ההליך מושא הבקשה מגלה עילה (תקנה 14(ג) לתקנות האגרות) – בוודאי שאין בהחלטה בענין פטור מאגרה מהליך אחר כדי להצדיק מתן פטור מאגרה באופן "אוטומטי". 6. העתירה נדחית. ניתן היום, ‏י"ג סיון, תשע"ב (3.6.2012). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12036220_C02.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il