ליזה כהן נ. מדינת ישראל - משרד החינוך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 87819-05-26 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרת: ליזה כהן נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד החינוך 2. עיריית רמת גן 3. הסתדרות העובדים הכללית החדשה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: עניינה של עתירה זו, לטענת העותרת, שאינה מיוצגת, "במסכת מתמשכת של התנכלות תעסוקתית פירוק והדחה של יו"ר ועד הפעולה (העותרת)". העותרת מעלה בעתירתה שלל טענות נגד גורמים שונים במשיבות, אשר לדבריה, הורו על פיטוריה ממשרות הוראה שונות, התנכלו לה ומנעו את גישתה למוסדות חינוך בהם הועסקה; זאת שלא כדין ועל רקע פועלה בהתארגנות עובדים. הסעד אותו היא מבקשת בעתירה, הוא "להחזיר אותי לעבודה [...]; לקבוע פיצויים של פיטורים שלא כדין [ו]להורות לתאגיד לשבת למשא ומתן להסכם קיבוצי לציבור העובדים שנשרך אחרי גרירה ושלא בתום לב 7 שנים במשא ומתן עד לפגיעה ביו"ר הועד (העותרת) ופרוק לא חוקי של הוועד [...]". האופן שבו נוסחה העתירה אינו מאפשר להבין את הטענות המועלות בה. ממילא, העתירה נעדרת תשתית עובדתית או משפטית מינימלית, הנדרשת לשם בירורה. בנסיבות אלה, אין מנוס אלא להורות על דחייתה (וראו למשל: בג"ץ 2449/23 אסעד נ' משטרת ישראל, פסקה 2 (16.4.2023)). יתר על כן, וככל שניתן להבין מהעתירה, האכסנייה המתאימה לבירור טענותיה של העותרת אינה בבית משפט זה, אלא בבית הדין לעבודה. על כן, נראה כי לעותרת עומד סעד חלופי לבירור טענותיה, ואף מטעם זה דין העתירה להידחות (וראו, מיני רבים: בג"ץ 44260-01-26 אלמיהו נ' רשות האוכלוסין וההגירה (18.1.2026)). סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב סיוון תשפ"ו (07 יוני 2026). נעם סולברג משנה לנשיא אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת