אבי טולידו נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8717/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8717/06 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: אבי טולידו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק פ 40275/05 שניתן ביום 11.9.06 שניתן על-ידי השופט ג'ורג' קרא תאריך הישיבה: ז' באדר א' תשס"ח (13.2.08) בשם המערער: עו"ד ירום הלוי בשם המשיבה: עו"ד דגנית כהן-ויליאמס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט קרא) ביום 11.9.06 בת"פ 40275/06, לאחר שהורשע בעבירות של נשיאת נשק, החזקת נשק בלא רשות והכנת עבירה בחומרים מסוכנים, והושתו עליו חמש שנות מאסר בפועל, וכן הופעל במצטבר עונש מאסר על תנאי בן שנה; סך כל העונש שנגזר הוא איפוא 6 שנות מאסר בפועל, מיום מעצרו של המערער (10.8.05). כן הוטל מאסר על תנאי של 12 חודש לשלוש שנים מיום שחרורו, בעבירות נשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. ב. על פי כתב האישום בו הורשע, הכין המערער מרכיבים המשמשים להכנת מטען חבלה, שכללו שתי לבנות חבלה ומכשיר טלפון סלולרי, והחביאם בשיחים סמוך לחניית בניין. אזרח ובנו ראו את אמצעי הלחימה והביאום למשטרה. ג. (1) המערער כפר באישום, אך הורשע בהכרעת דין מפורטת מיום 3.9.06, שהושתתה על טביעת אצבע, ידיעת פרטי חקירה מוכמנים, איכון שיחות פלאפון והתבטאויות שונות. (2) בגזר הדין ציין בית המשפט, תוך ציטוט מפסק הדין בע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541 (מפי השופטת – כתארה אז – ביניש), את חומרת החזקתן של לבנות חבלה, וכן את העובדה שכנגד המערער היה תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה, משנמצא במכוניתו אקדח וכן 12 כדורים. על כן הוטל העונש כאמור מעלה. ד. (1) בערעור נטען, כי לא ניתן בגזר הדין משקל לכך שהמערער הורשע על סמך ראיות נסיבתיות וחלקו באשר ללבנות החבלה והטלפון נותר עלום, ולא היתה ראיה לכוונה מצדו לפגוע במאן דהו; והמדובר באדם צעיר שעמד להינשא והנישואין בוטלו. (2) בפנינו הוסיף וטען עו"ד הלוי, כי הפסיקה בתחום זה מצביעה על כך שהעונש שהוטל מחמיר במיוחד; בפרשת פס הנזכרת נדון הנאשם לשנה ומחצה של מאסר בפועל והעונש הוחמר בבית משפט זה לשנתיים, ושם היה מדובר בשמונה לבנות חבלה. גם בעידן של אלימות גוברת יש מקום למתן תקוה לנאשם; בבית הסוהר, כך נטען, התנהגות המערער טובה, והוא מצוי בתהליך שיקומי ויוצא לחופשות. הוא גם שירת שירות מלא בצה"ל. (3) באת כוח המדינה הטעימה כי המערער הרחיק עצמו מן העבירה על-ידי הכחשה, אך הפלאפון שהיה עם לבנות החבלה מצביע על כך שנעשו צעדים לאפשרות של הפעלה. הלבנות הושמו ליד בניין מגורים. לשיטתה ישנה גם פסיקה מחמירה בכגון דא. (4) לאחר העיון אין בידינו להיעתר לערעור, בכפוף לחפיפה מסוימת של עונש המאסר על תנאי שהופעל, כפי שיפורט להלן. על חומרתו היתרה של מעשה עבירה בנשק אמרה השופטת (כתארה אז) ביניש בפרשת פס הנזכרת כלהלן, שמתוכה ציטט בית המשפט קמא (עמ' 544): "כבר נאמר לא אחת בפסיקתנו כי מידת העונש המוטל בגין עבירות המבוצעות בנשק מושפעת מפוטנציאל הסיכון הרב הטמון בנשק המוחזק שלא כדין, ומהעברתו מיד ליד ללא פיקוח. בבוא בית המשפט לגזור את הדין בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק, עליו להתחשב בנסיבות בהן באה לידי ביטוי החומרה המיוחדת שבעבירה. בין היתר, יתן בית המשפט דעתו לסוג הנשק המוחזק שלא כדין, לכמותו, לתכלית שלשמה הוא מוחזק ולסכנה המוחשית שיעשה בו שימוש (השוו: ב"ש 625/82 חלמי אבו מוך נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כאשר מדובר בנשק שעל-פי טיבו אינו מיועד להגנה עצמית וכל כולו נשק התקפי רב עוצמה אשר השימוש בו יכול להביא להרג ללא הבחנה, יש בעבירת ההחזקה והנשיאה של אותו נשק חומרה מיוחדת". ועוד נאמר שם (עמ' 546-545: "אם אכן נהגו בתי המשפט בסלחנות עד כה בעבירות נשק, ניתן לומר כי לא הרימו תרומה מספקת לעקירת התופעה של החזקה או נשיאה של נשק, שהתפשטה במקומותינו והתדרדרה לשימוש בו בידי גורמים המסכנים את שלומו ובטחונו של הציבור". (5) אכן, הובאו בפנינו גזרי דין שניתנו לאחר פרשת פס ועניינם לבנות חבלה. בת"פ (ת"א) 40094/05 מדינת ישראל נ' אזולאי (לא פורסם) (השופט כבוב) הוטלו בפרשה שכללה סחר בסמים, ברימון רסס ובשתי לבנות חבלה וכן נפצים ומצתים - 30 חודשי מאסר בפועל; בתפ"ח (י-ם) 7022/06 מדינת ישראל נ' סמולנסקי (לא פורסם) (השופטים רביד, אפעל-גבאי ופרקש) הוכנו ארבע לבנות חבלה, והיו עבירות נוספות - והוטלו 48 חודשי מאסר; ובתפ"ח 1159/05 מדינת ישראל נ' מוסלי הוטלו בתיק של תשע לבנות חבלה – 4.5 שנות מאסר בפועל. הדוגמה שהביאה התביעה בבית המשפט קמא (ע"פ 8012/04 מתאני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), שם הוטלו 10 שנות מאסר, עניינה סחר בכלי נשק עם השטחים, ובפרשה החורגת מעבר לגדרי ענייננו. (6) אכן, על פי הפרמטרים הללו נקצב גזר דינו של המערער ברף הגבוה יחסית, אך המסר שיצא מלפני בית המשפט בפרשת פס לא פג טעמו, ואדרבה. אין מנוס מהחמרת הענישה, וההחמרה צריך שתבוא לידי ביטוי, למצער לשם הרתעה. לבנות חבלה, שלא כפי שניסה לטעון הסניגור המלומד ביצירתיות, אינן נשק הגנתי אלא נשק התקפי רב עוצמה, שפגיעתו האפשרית מרובה. הן גם מסוגלות לפגוע בקלות בחפים מפשע. במקרה דנא היה המערער מועד לעבירה. הגם שלדבריו – והם לא נסתרו, על כן אנו יוצאים מהנחת אמינותם – שירת שירות מלא בצה"ל, החל להסתבך בפלילים מאז גיל 23 (2001), תחילה בעבירות החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, איומים ותקיפה, וב-2003 עבירה דומה של החזקת אגרופן או סכין. באותה שנה גם נדון על החזקת נשק שלא כדין – אחר שנתפס בתוך רכב והוא מחזיק אקדח ובו 12 כדורים (בטעות כתב בית משפט השלום שלא היה לו עבר פלילי) וכן סכין, נדון ב-12.1.04 ל-11 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. לא חלף זמן רב מאז שחרורו, ובאה שעתה של העבירה הנוכחית. נסיבות אלה כשלעצמן, המשדרות המשך עברייני, מצדיקות החמרה, ועל כן בודאי אין דופי ברף הגבוה יחסית שננקט במקרה דנא. (7) בשולי הדברים נעיר, כי בתיקים כגון דא, בהם צפוי אדם לשנות מאסר לא מעטות, ראוי שבית המשפט יסתייע בתסקיר שירות המבחן בטרם גזירת הדין. זאת – בין לבקשת הצדדים ובין מיזמתו. ייטב אם תמונה מלאה של הנאשם ואישיותו תהא לנגד עיניו של בית המשפט. (8) אחר כל אלה, איננו רואים מקום להיעתר לערעור על תקופת המאסר של חמש שנים שהוטלה בתיק זה עצמו, על פי האמור. עם זאת סברנו, כי כדי ליתן תקוה למערער ולעודדו לצאת מן הפשע שבו הסתבך במשך מספר שנים ולעבור לחיים נורמטיביים, בגילו הצעיר, יש מקום לחפוף חלקית את עונש המאסר המותנה עם המאסר בן חמש השנים, כך שמחצית שנה מתוך שנת המאסר המותנה תרוצה בחופף. על כן יהא מאסרו הכולל של המערער בתיק זה חמש שנים ומחצה מיום מעצרו. בנקודה זו בלבד הילכנו לקראת המערער. ניתן היום, י"ב באדר א' תשס"ח (18.2.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06087170_T01.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il