פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8679/96
ע"פ 8721/96
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט א' גולדברג
כבוד השופט י' טירקל
המערערת בע"פ 8721/96: מדינת ישראל
המערער בע"פ 8679/96: עזרי חדד
נ ג ד
המשיב בע"פ 8721/96: עזרי חדד
המשיבה בע"פ 8679/96: מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בת"א-יפו מיום 21.10.96 בת"פ 80/95
שניתן על ידי כבוד השופט נ' עמית
בשם המערערת: עו"ד א' ברזילי
בשם המשיב: עו"ד ש' גז
פ ס ק - ד י ן
1. המערער הורשע בעבירה של הריגה ונדון למאסר לתקופה של שש שנים מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הוא מערער לפנינו על הרשעתו ועל חומרת עונשו. אף המדינה מערערת לפנינו על קולת העונש.
2. המערער הוא אחיה של אילנה מגורי שהיתה אשת המנוח. אין חולקים על כך שהוא אדם חיובי ביותר, ללא עבר פלילי, בעל אורח חיים נורמטיבי ושהמנוח היה אדם שלילי, עבריין ובעל אופי נוקשה שהתעלל במשך זמן רב באשתו, הכה אותה ואנסה עד שעזבה את בית המגורים המשותף ועברה להתגורר בבית הוריה, שם נמצאו גם קרובי משפחה אחרים שלה, ובכללם המערער. לפי ממצאי בית המשפט המחוזי היה המערער בסוד מצבה האומלל של אחותו, וכשהמנוח הופיע בבית מצוייד בסכין והוא שיכור ומאיים על תושבי הבית, נטל המערער רובה M16-, ולאחר שהמערער איים עליו ירה במנוח שני צרורות כדורים, שני כדורים בכל צרור והמיתו.
טענת המערער היתה של הגנה עצמית, אך השופט המלומד דחה טענה זו משום שלא נתן אימון בגירסתו; הוא גם מצא חיזוק לחוסר המהימנות האמורה בדברים שהמערער אמר לחוקר הצבאי, ובדבריו בהודעתו ת18/א ובתמליל ת30/.
לפנינו ביקש הסניגור המלומד להשיג על ממצאי העובדות של בית המשפט המחוזי, אך נחה דעתו שמעוגנים הם היטב בחומר הראיות שהיה לפני בית המשפט, ולכן לא ראינו עילה להתערב בהם. לפיכך, יש לדחות את הערעור על ההרשעה.
אף את ערעורו של המערער על חומרת עונשו יש לדחות; מנגד הגענו לכלל המסקנה שערעור המדינה בדין יסודו. חרף הנסיבות הקשות שבהן היתה נתונה אחותו של המנוח עקב ההתעללות החמורה בה, אך ברור הוא מחומר הראיות כי המתת המנוח על ידי המערער ביריה לא היתה אמצעי נאות ל"הסדיר" את הבעיה הקשה שנוצרה. כמו שטענה לפנינו גב' ברזילי, יש לתת משקל מכריע לעקרון קדושת החיים על פני השיקולים שהמערער שקל, כשהוא לא הניח ולא יכול היה להניח שקיים איום ממשי על חייו או על גופו מצד המנוח, ועל כל פנים אשר הכניס את עצמו למצב שהביא למאורע הטראגי.
נתנו דעתנו לכל השיקולים לקולא אותם שקל בית המשפט המחוזי ואשר אותם העלה הסניגור המלומד לפנינו, ועם זאת הגענו למסקנה שיש להחמיר בעונשו של המערער. בתתנו את דעתנו לכלל שאין ערכאת הערעור נוהגת להחמיר עם הנאשם כפי שהערכאה הראשונה אמורה היתה לעשות, אנו מעמידים את עונשו של המערער על שש שנים לריצוי בפועל.
ערעורו של המערער בע"פ 8679/96 נדחה איפוא. אנו מקבלים את ערעורה של המדינה בע"פ 8721/96 ומעמידים את עונשו של המשיב על שש שנים לריצוי בפועל מיום גזר הדין, בניכוי תקופת המעצר.
ניתן היום, יג' באלול תשנ"ז (15.9.97).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן-מזכיר ראשי
96086790.B01
חכ/