אבו סלימאן(עציר) נ' צבא הגנה לישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 85859-07-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותר: באסל אבו סלימאן נגד המשיבים: 1. צבא הגנה לישראל 2. קצין משטרה צבאית ראשי 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. המטה לביטחון לאומי 5. היועצת המשפטית לממשלה 6. הפרקליטה הצבאית הראשית עתירה למתן צו הביאס קרפוס בשם העותר: עו"ד דניאל שנהר בשם המשיבים: עו"ד נועה רוזנברג-רכטר פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. לפנינו עתירה למתן צו מסוג "הביאס קורפוס", שבמסגרתה מבוקש כי נורה למשיבים להודיע למשפחת העותר בידי מי הוא מוחזק; היכן הוא מוחזק ומכוח איזה דין; וככל שהוא לא מוחזק כדין – להורות על שחרורו לאלתר. כן מבוקש כי תוכרע באופן עקרוני שאלת זהות הגורם האחראי על מסירת מידע על אודות החזקתם של עצירים במצבו של העותר. 2. בעתירה צוין כי ביום 1.7.2025 נעצר העותר בנקודת סיוע הומניטרי באזור רפיח. בני משפחתו של העותר פנו באמצעות באי-כוחו בעתירה דנן (להלן: המוקד להגנת הפרט) ל"משל"ט תיאום", בבקשה לקבל מידע ביחס לעותר ולתיאום פגישה בינו לבין עורך דינו (בהתאם לנוהל שצוין בפסק הדין בבג"ץ 2254/24 אבו מוסא נ' צבא הגנה לישראל (2.5.2024)). בתגובה לפנייה מסרו המשיבים כי הוחלט על מניעת מפגש של העותר עם עורך דין עד ליום 20.8.2025. בעתירה נטען, כאמור, כי על המשיבים למסור מידע בנוגע למעצרו של העותר, ובפרט בנוגע למקום החזקתו, הן מכוח הדין הישראלי הן מכוח המשפט הבינלאומי. 3. בתגובתם המקדמית לעתירה טוענים המשיבים כי דינה להידחות על הסף. המשיבים מדגישים כי העותר מוחזק מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: החוק); וכי הממונה לפי החוק החליט על מניעת מפגש בין העותר ובין עורך דין עד ליום 20.8.2025, בהתאם לסעיף 6(א1) לחוק. המשיבים מציינים, כי החוק מונה מספר מקומות כליאה אפשריים למי שמוחזק מכוחו, ואינו קובע הוראות הנוגעות למסירת הודעה על מקום הכליאה. עוד נטען, כי כבר נפסק שלא מוטלת על המשיבים חובה למסור מידע על מעצר של אדם מרצועת עזה, שנעצר אגב עימות מזוין, במענה לפנייה ישירה מצד בני משפחתו; וכי לא מוצו בענייננו הליכים כנדרש בנוגע לטענות בעניין זה המבוססות על המשפט הבינלאומי. המשיבים מוסיפים, כי עתירה למתן צו "הביאס קורפוס" נועדה לברר את המקור החוקי להחזקתו של אדם; וכי בענייננו, משנמסר כי קיימת אסמכתא חוקית למעצרו של העותר, הסעד בנושא זה התייתר. המשיבים מוסיפים, כי עמדתם העקרונית בסוגיות הנוגעות לסעדים הכלליים שהתבקשו בעתירה תוגש במסגרת ההליך העקרוני המתנהל ב-בג"ץ 1537/24. 4. לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים לה, הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף. 5. ראשית, משנמצא כי קיימת אסמכתא חוקית למעצרו של העותר, הרי שהתייתר הסעד שעניינו שחרורו ממעצר (ראו, למשל: בג"ץ 51550-07-25 עאשור (אסיר) נ' צבא הגנה לישראל, פס' 5 (11.8.2025) (להלן: עניין עאשור)). שנית, בהליכים מקבילים אשר מתנהלים בבית משפט זה (בג"ץ 38429-08-24, בג"ץ 38489-08-24 ובג"ץ 38533-08-24 (להלן: ההליכים המקבילים)) נקבע כי על המשיבים להגיש עד יום 7.9.2025 תגובה משלימה בשאלה אם קיימת חובה לפי המשפט הבינלאומי המנהגי, למסור מידע על מקום הימצאו של אדם שעצור מכוח החוק, וזאת על מנת לאפשר דיון והכרעה עקרונית בסוגיה זו. 6. בנסיבות אלו, בהינתן שההחלטה בדבר מניעת מפגש העותר עם עורך דינו צפויה לפוג ביום 20.8.2025; ולנוכח זהות הטענות בין העתירה דנן לבין ההליכים המקבילים, איננו סבורים כי יש לאחד עתירה זו עם ההליכים המקבילים או להותירה תלויה ועומדת עד להכרעה בהם. מטבע הדברים, ככל שתוארך ההחלטה הפרטנית בעניינו של העותר, ההכרעה בהליכים המקבילים תהיה רלוונטית גם לעניינו, וחזקה על המשיבים כי יפעלו בהתאם (ראו: עניין עאשור, פס' 7). 7. לנוכח האמור לעיל, דין העתירה להידחות. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' אב תשפ"ה (14 אוגוסט 2025). יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט