פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 8391/99

מנשה לוי נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בניסיון לרצח ועל חומרת העונש בגין אירוע ירי כנקמה.

התקבל חלקית ?
תאריך פרסום 01/01/2001 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 8391/99 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה ניסיון לרצח — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על הרשעה בניסיון לרצח ועל חומרת העונש בגין אירוע ירי כנקמה.
החלטת בית המשפט התקבל חלקית — חלק מהסעדים שהתבקש התקבל וחלק נדחה.

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 8391/99

מנשה לוי נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בניסיון לרצח ועל חומרת העונש בגין אירוע ירי כנקמה.

התקבל חלקית ?

סיכום פסק הדין

שלושה נאשמים הורשעו בבית המשפט המחוזי בניסיון לרצח ובעבירות נוספות לאחר שביצעו ירי לעבר מתלונן כנקמה על סכסוך קודם. הנאשמים ערערו על ההרשעה בניסיון לרצח בטענה שלא הוכחה כוונת קטילה, והמדינה ערערה על קולת העונש. בית המשפט העליון קיבל את ערעור הנאשמים וקבע כי לא הוכחה כוונת רצח מעבר לספק סביר, שכן הפציעות היו קלות והירי הופסק למרות שלא הייתה מניעה להמשיכו. ההרשעה שונתה לחבלה בכוונה מחמירה. ערעור המדינה על העונש נדחה, שכן העונשים שנגזרו נותרו סבירים בנסיבות העניין.

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
הרכב השופטים ד' דורנר, י' טירקל, א' א' לוי
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מדינת ישראל

נתבעים

  • מנשה לוי
  • דוד אזולאי
  • שלמה לריה

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העונשים שנגזרו קלים מדי
  • הוכחה כוונת קטילה על בסיס דברי הנאשמים, הצטיידות בנשק וירי מטווח קרוב
טיעוני ההגנה
  • לא הוכחה כוונת קטילה
  • הנאשמים חזרו בהם מהערעור על ההרשעה בעבירות האחרות ומהערעור על העונש
מחלוקות עובדתיות
  • האם הוכחה כוונת הנאשמים לרצוח את המתלונן

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • עדות מומחה מטעם התביעה לגבי טווח הירי
ראיות מרכזיות שנדחו
  • הראיות שהובילו להרשעה בניסיון לרצח (נדחו כבסיס לכוונת קטילה)

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 4134/98
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
תיקים שאוחדו

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

סכום הפיצוי

2000
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 8391/99 ע"פ 8402/99 ע"פ 5955/00 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' א' לוי המערערים בע"פ 8391/99 והמשיבים 2-1 בע"פ 8402/99: 1. מנשה לוי 2. דוד אזולאי המערער בע"פ 5955/00 והמשיב 3 בע"פ 8402/99: שלמה לריה נגד המשיבה בע"פ 8391/99 ו5955/00- והמערערת בע"פ 8402/99: מדינת ישראל ערעורים על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 11.10.99 בת"פ 4134/98 שניתן על-ידי כבוד השופטים נ' עמית, ד"ר ע' קפלן-הגלר וי' שמעוני תאריך הישיבה: ו' בטבת תשס"א (1.1.01) בשם המערערים בע"פ 8391/99 והמשיבים 2-1 בע"פ 8402/99: עו"ד אורי בר-עוז בשם המערער בע"פ 5955/00 והמשיב 3 בע"פ 8402/99: עו"ד יוסי זילברברג בשם המשיבה בע"פ 8391/99 ו5955/00- והמערערת בע"פ 8402/99: עו"ד רבקה לוי-גולדברג בשם שירות-המבחן: גב' זהבה מור פסק-דין השופטת ד' דורנר: המערער 1 בע"פ 8391/99 (המשיב 1 בע"פ 8402/99) (להלן: לוי) והמערער 2 בע"פ 8391/99 (המשיב 2 בע"פ 8402/99) (להלן: אזולאי), נמצאו אשמים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשני אישומים. המערער בע"פ 5955/00 (המשיב 3 בע"פ 8402/99) (להלן: לריה) נמצא אשם באישום השני בלבד. על-פי האישום הראשון - שבשלו הורשעו לוי ואזולאי בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא-כדין ואיומים - תקפו השניים את המתלונן, בעליה של פיצריה שבה אכלו, וזאת בשל עלבון שהוטח לעברם. אזולאי דקר את המתלונן בסכין וכן נפצעו מן הסכין שניים שניסו להפריד בין המתלונן לבין תוקפיו. לאחר התקיפה, ניפץ אחד מעובדיו של המתלונן את חלונות מכוניתו של לוי. על-פי האישום השני - שבשלו הורשעו לוי, אזולאי ולריה (להלן גם: השלושה) בעבירות של ניסיון לרצח, החזקת נשק שלא כדין, נשיאת נשק שלא כדין, קשירת קשר לפשע ונהיגה בקלות ראש - החליטו השלושה, כנקמה על ניפוץ שמשות רכבו של לוי, לפגוע במתלונן. לוי ולריה אף הצטיידו באקדחים. ביום שישי, בתאריך 23.10.98, כארבעים דקות לפני כניסת השבת, כאשר המתלונן טייל עם בתו בת ה13- ברחוב בלפור בבת-ים, חלפו השלושה לידו כשהם ישובים במכונית שבבעלות אזולאי ונהוגה על-ידי לריה. לוי ירה מתוך המכונית באקדח חמישה כדורים לעבר המתלונן. הלה נפצע קלות באצבע יד ימינו ובברכיו. מיד לאחר-מכן נמלטו השלושה מן המקום, תוך שלריה נוהג ברכב בפראות. בית-המשפט המחוזי, בהתחשבו בשיקולי שיקום, גזר על לוי - שהוא נשוי, אב לילדה ובעל עבר נקי - שבע שנות מאסר, מתוכן חמש שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. על אזולאי - צעיר כבן 21, בעל רקע משפחתי קשה ומספר הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות וסמים שביצע בהיותו קטין - גזר בית-המשפט המחוזי חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן הפעיל בית-המשפט המחוזי מאסר על-תנאי בן שישה חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד אזולאי, מחציתו באורח מצטבר, כך שעל אזולאי הוטל לרצות 45 חודשי מאסר. על לריה - צעיר כבן 24, בעל רקע משפחתי קשה והרשעה אחת בעבירת תקיפה שביצע בהיותו קטין - נגזרו שש שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן חייב בית-המשפט המחוזי כל אחד מן השלושה לשלם למתלונן פיצויים בסך 2,000 ש"ח, ופסל את לריה מנהיגה ברכב למשך שש שנים. השלושה ערערו כנגד ההרשעה. לריה טען כי לא הוכח שהיה מעורב בירי, וכי על-כל-פנים לא הוכחה כוונת הקטילה שיוחסה לו. ואילו לוי ואזולאי, שבמהלך הטיעון לעונש הודו בביצוע המעשים המיוחסים להם, טענו כי, למצער, לא הוכחה כוונת הקטילה. לחלופין ערערו השלושה על גזר-הדין. המדינה מצידה ערערה על קולת העונשים שנגזרו על השלושה, וטענה כי עונשים אלה קלים מדיי, גם אם תומר ההרשעה בעבירה של ניסיון לרצח בהרשעה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. במהלך הדיון חזרו בהם הסניגורים מן הערעורים כנגד ההרשעות וכנגד העונשים, ותקפו אך את ההרשעה בעבירה של ניסיון לרצח, וזאת בהתבסס על הטענה שלא הוכחה כוונת השלושה לקטול את המתלונן. הגענו לכלל-דעה כי יש לקבל את הערעור כנגד ההרשעה בעבירה של ניסיון לרצח. את כוונת הקטילה הסיק בית-המשפט המחוזי מדברי לוי - שסבר כי המתלונן עלב בו - כי יהרוג את המתלונן, מן ההצטיידות בכלים קטלניים, ומן הירי מטווח קרוב של מספר יריות באקדח. עוד הסתמך בית-המשפט המחוזי על עדות מומחה מטעם התביעה, שחיווה דעתו כי ניתן להחטיא אף כאשר הירי נעשה מטווח קרוב, וגם כאשר הירי מכוון להרוג. באת-כוח המדינה, עורכת-הדין רבקה לוי-גולדברג, חזרה על נימוקים אלה ותמכה בהכרעת-דינו של בית-המשפט המחוזי. דא עקא, נימוקיו של בית-המשפט המחוזי אינם מספיקים להסרת הספק הסביר העולה מן העובדה שהפציעות שנגרמו למתלונן היו קלות, ומכך שהשלושה לא המשיכו בירי גם לאחר שהיה ברור כי המתלונן לא נורה למוות. בעניין זה ראוי לזכור כי איש לא עצר בעד השלושה מלהמשיך בירי. שכן, אירוע הירי התרחש באזור מסחרי, ביום שישי, בשעה הסמוכה לכניסת השבת, שאז סביר להניח כי האזור התרוקן מאנשים. אשר לערעור המדינה, הרי שהעונשים שנגזרו על-ידי בית-המשפט המחוזי נוטים לקולא, גם לאחר קבלת הערעורים שהגישו השלושה. ברם, אין הם מצדיקים את התערבותנו. שכן, כידוע, בית-המשפט הדן בערעור על קולת העונש יקבל את הערעור ויחמיר בעונש רק במקרים שבהם אמות-המידה, שעל-פיהן נגזר הדין, חרגו באופן מהותי מן הראוי. במקרה שלפנינו נגזרו על השלושה - שלכל אחד מהם נסיבות אישיות ומשפחתיות קשות - עונשי מאסר לתקופות לא-קצרות. בהתחשבנו גם בביטול הרשעת השלושה בעבירה של ניסיון לרצח, נראה לנו כי אין מקום להחמיר בעונשים אלה. אשר-על-כן, אנו מקבלים את הערעור כנגד הרשעת השלושה בעבירה של ניסיון לרצח, מבטלים אותה ומרשיעים אותם חלף עבירה זו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. ערעור המדינה על חומרת העונש נדחה. ניתן היום, ו' בטבת תשס"א (1.1.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99083910.L01