מדינת ישראל נ. חיים בן סימון

החלטה בתיק עש"ם 8160/04 בבית המשפט העליון בירושלים עש"ם 8160/04 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: חיים בן סימון ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בבד"מ 126/03 מיום 28.7.04 שניתן על ידי כבוד השופטים: עו"ד י' תלרז – אב"ד, גב' ע' רשף ועו"ד ר' גורביץ תאריך הישיבה: י"ח בטבת התשס"ה (30.12.2004) בשם המערערת: עו"ד דודי זכריה בשם המשיב: עו"ד יוסף בן משה פסק-דין המשיב הורשע בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3), 17(4) ו-17(5) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק). על המשיב הוטלו אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, הקפאת משכורת קובעת, וכן הורדה בדרגה אחת למשך חצי שנה. בפניי ערעור המדינה על קולת העונש. 1. המשיב מועסק ברשות הדואר משנת 1992 כפקיד מיון בשירותי המיון הארציים. ביום 8.4.03 הוגשה נגד המשיב קובלנה על ידי מנכ"ל שירות הדואר ובעקבות קובלנה זו הוגשה נגד המשיב ביום 28.10.03 תובענה לבית הדין למשמעת. באישום הראשון בתובענה נטען כי ביום 5.4.92 הגיש המשיב בקשה להתקבל למשרת פועל מיון ברשות הדואר, אשר אחת מדרישות הקבלה אליה היא השלמת 12 שנות לימוד. המשיב צרף לבקשתו תעודה מזויפת, לפיה השלים 12 שנות לימוד ונבחן בבחינות בגרות. בפועל, כך נטען, השלים המשיב 9 שנות לימוד בלבד. בהסתמך על הדיווח הכוזב של המשיב בגין השכלתו, הוא התקבל למשרה האמורה והחל עבודתו ברשות הדואר ביום 6.4.92. באישום השני בתובענה נטען כי ביום 4.5.00 הגיש המשיב בקשה להתקבל למשרת מפקח הסעים ביחידת שירותי מיון ברשות הדואר, אשר אחת מדרישות הקבלה אליה, על פי תנאי מכרז, היא השלמת 12 שנות לימוד. בבקשתו טען המשיב כי סיים 12 שנות לימוד וכי הוא בעל תעודת בגרות והפנה לתיקו האישי ולתעודות ההשכלה המצויות בו, לרבות התעודה המזויפת משנת 1992. נוכח המעשים המתוארים בשני האישומים הנ"ל הועמד המשיב לדין משמעתי בעבירות לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3), 17(4) ו-17(5) לחוק. בבית הדין למשמעת הודה המשיב במעשים המיוחסים לו בתובענה והוא הורשע ביום 26.7.04 בכל עבירות המשמעת אשר יוחסו לו. בגזר דינו מיום 28.7.04 ציין בית הדין כי במעשיו של המשיב היה יסוד של מעילה באמון כלפי המעביד, אשר מצפה ומאמין כי מי שמבקש להתקבל כעובד או להתקדם בתפקידו יציג נתונים מהימנים ומלאים בנוגע להשכלתו. מנגד, ציין בית הדין כי מעדויות עמיתיו של המשיב לעבודה והממונים עליו עולה כי המשיב הינו עובד מסור, אשר תרם תרומה חיובית לשירות הציבורי במשך 12 השנים בהן הוא מועסק ברשות הדואר. כן עמד בית הדין על כך שתפקידו הזוטר יחסית של המשיב בשירות הציבורי מאפשר שלא למצות את הדין עמו. בית הדין ציין גם כי המשיב אמנם נחקר על ידי המשטרה, אך זו לא ראתה לפתוח הליך פלילי נגדו בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה ובכך שלא הצמיחה למשיב טובות הנאה כספיות מעבר לעצם קבלתו לעבודה ברשות הדואר. נוכח האמור לעיל, החליט בית הדין למשמעת שלא לפטר את המשיב אלא להשית עליו את אמצעי המשמעת שפורטו לעיל. 2. על גזר דינו של בית הדין למשמעת הגישה המדינה את הערעור שבפניי. בערעורה טוענת המדינה כי חומרת מעשיו של המשיב מחייבת את הרחקתו מן השירות הציבורי. לטענתה, ההחלטה שלא להרחיק את המשיב כאמור עלולה להעביר מסר שלילי לפיו ניתן להיכנס לשירות הציבורי בדרכי רמייה. עוד טוענת המדינה כי בית הדין לא נתן משקל הולם לכך שמעשיו של המשיב אינם מהווים מעידה חד פעמית נוכח העובדה שהמשיב השתמש בתעודה המזוייפת גם בחלוף 8 שנים מהיום בו התקבל לעבודה. כן טוענת המדינה כי שגה בית הדין כאשר קבע כי מעשיו של המשיב לא הצמיחו לו טובות הנאה כספיות מעבר לעצם קבלתו לעבודה ברשות הדואר, שכן למשיב צמחו יתרונות כלכליים רבים מעבודתו, אשר אותם ניסה אף להגדיל באמצעות הגשת תעודה מזוייפת לצורך קידום מקצועי. מנגד, עומד בא-כוח המשיב על השנים הרבות בהן עובד מרשו ברשות הדואר ועל המסירות והנאמנות בהן מתאפיינת עבודתו. כן מציין בא-כוח המשיב כי מרשו מפרנס משפחה וכי יתקשה למצוא עבודה אחרת אם יפוטר. עוד מציין בא-כוח המשיב כי מרשו השלים בינתיים את השכלתו הפורמלית במימון רשות הדואר. בעת הדיון שהתקיים בפניי ביום 30.12.04 הצעתי לבא-כוח המדינה לשקול מחדש האם עומד הוא על ערעור המדינה, בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן. ביום 5.1.04 הודיע בא-כוח המדינה לבית המשפט כי לאחר התייעצות בפרקליטות הוחלט לעמוד על ערעור המדינה, נוכח הצורך להעביר מסר נורמטיבי ברור באשר לחומרת מעשי המשיב - בין בדרך של הרחקתו מן השירות הציבורי ובין בדרך של החמרה אחרת בעונשו - באופן שייתן ביטוי טוב יותר מזה שניתן על ידי בית הדין ליחס שבין חומרת המעשים לבין התוצאה העונשית. עוד צרף בא-כוח המדינה להודעתו התייחסות בכתב של הממונה על משאבי אנוש ברשות הדואר, לפיה אישרה הרשות בשנת 2001 סיוע למשיב בתשלום לימודי השלמה של השכלתו התיכונית בלא שניתנה הדעת למעשים בגינם הורשע בשנת 2004. 3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי אופייה של עבירת המשמעת בה הורשע המשיב מחייבת התערבות לחומרה בגזר דינו של בית הדין למשמעת, גם בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו. בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעובד הציבור הינו נאמן הציבור ומעשים מן הסוג בו הורשע המשיב מהווים מעילה באמון הציבור. על טיבם של מעשים מסוג זה ועל מידת החומרה של האמצעי המשמעתי אשר יש לנקוט נגד מבצעיהם עמדנו בעש"ם 1804/01 מדינת ישראל נ' אלקריף (לא פורסם)): "קשת המעשים הנכללים בעבירות של מעילה באמון היא מגוונת ומבטאת מידות חומרה שונות. היא כוללת עבירות חמורות כגניבה ממעביד, מעשי מרמה או זיוף וכן הפרת אמונים ואף מעשים שאינם פליליים במובהק, אשר היסוד של מעילה באמון הוא היסוד הדומיננטי בהם. בשל עוצמת הפיתוי והקלות בה ניתן להערים על המערכת בכל הנוגע לקבלת טובות הנאה שלא כדין, יש להקפיד על כך שאמצעי המשמעת שיוטלו על עובד שסטה מן השורה יהוו תגובה הולמת ומרתיעה. מידת החומרה של האמצעי המשמעתי ההולם תלויה באופי המעשים האסורים בנסיבות ביצוע המעשים, בהיקפם ובתפקידו של העובד". עוד יצוין כי מקובלת עלי טענת המדינה כי על אף חומרת מעשיו של המשיב יתכן אף שהמשטרה לא מצאה לנכון לפתוח בהליך פלילי נגדו בהתחשב בקיומו של הליך משמעתי. כן מקובלת עלי טענת המדינה כי מעשיו של המשיב הצמיחו לו טובות הנאה כספיות הנובעות מעצם קבלתו לעבודה ברשות הדואר וחומרה יתרה רואה אני בכך שהמשיב עשה שימוש חוזר בתעודה המזוייפת כאשר ביקש להתקבל לתפקיד בכיר יותר. עם זאת, היות המשיב עובד זוטר משפיעה על חומרת אמצעי המשמעת שיושתו עליו בגין הפגיעה בתדמיתו של השירות הציבורי ובאמון בו (ראו והשוו: עש"ם 4123/95 אור נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 184, 191; עש"ם 7113/02 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד נז(3) 817, 829). כן יש להתחשב בכך שהמשיב עובד כבר 12 שנים ברשות הדואר, בעבודה הדורשת מאמץ פיזי לצורך ביצועה, ומתפקד במסירות ולשביעות רצונם המלאה של הממונים עליו. לא נעלמו מעיני גם נסיבותיו האישיות של המשיב, לרבות מצבו הכלכלי והקושי בו ייתקל בבואו למצוא עבודה חדשה. נוכח האמור לעיל, לא מצאתי, בנסיבות העניין למצות את הדין עם המשיב ולהורות על פיטוריו. עם זאת, כאמור, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להחמיר בגזר דינו של בית הדין למשמעת, על מנת להעביר מסר מרתיע באשר לחומרתם של המעשים בהם הורשע המשיב. לפיכך, אני מורה כי המשיב יועבר מתפקידו למשך שנה אחת וימלא תפקיד ביחידה אחרת של רשות הדואר ומשך הזמן בו יורד בדרגה אחת יוארך מחצי שנה לשנה. יתר אמצעי המשמעת אשר הוטלו על המשיב יישארו על כנם. אשר על כן, הערעור מתקבל כמפורט לעיל. ניתן היום, ד' באדר ב' התשס"ה (15.3.2005). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04081600_N02.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il