ג'לאל אבו טהה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8129/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8129/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: ג'לאל אבו טהה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 25.11.2013 בת"פ 29675-10-13, שניתנה על ידי כבוד השופט א' ביתן בשם המערער: עו"ד דוד יפתח פסק-דין 1. לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' ביתן) מיום 25.11.2013 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 29675-10-13. 2. ביום 5.1.2010, במסגרת הליך קודם אשר התנהל נגד המערער (להלן – ההליך הקודם), הרשיע כבוד השופט א' ביתן את המערער על-פי הודאתו בהתאם להסדר טיעון שהוצג ואושר בבית המשפט. אותו הליך התנהל במשך כארבע שנים, ובמהלכו אף נשמעה עדותו של המערער. הסדר הטיעון הושג עם סיומו של שלב ההוכחות. כבוד השופט גזר את דינו של המערער ל-12 חודשי מאסר, כפי שהוסכם בין הצדדים. 3. ביום 14.10.2013 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של הריגה; קשירת קשר לביצוע פשע; נשיאת נשק ותחמושת; התחזות כאדם אחר; וניסיון לשימוש במסמך מזוייף (להלן – ההליך הנוכחי). בפתחו של הדיון ביום 25.11.2013 ביקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בעניינו. הוא טען כי מאחר שבית המשפט דן בעבר בהליך הקודם, נחשף לעדותו ולעברו הפלילי וגזר את דינו, עליו לפסול עצמו מלדון בהליך. המערער טען עוד כי טרם מתן גזר הדין בהליך הקודם, ציין בית המשפט בפניו כי הוא נדון לעונש קל, וכי בפעם הבאה לא ייגזר דינו באופן כה מתון (התבטאות זו לא נרשמה בפרוטוקול). עוד הוסיף המערער, כי גם אם בית המשפט אינו זוכר אותו מן ההליך הקודם, הוא עשוי להיזכר בכך במהלך הדיון בעניינו. המשיבה התנגדה לבקשה. לשיטתה, טענות המערער אינן מקימות עילה לפסלות. בית המשפט דחה את הבקשה עוד במהלך הדיון, תוך קביעה כי אינו זוכר את המערער ואת ההליך הקודם, ובכל אופן אין לו עמדה באשר לאשמתו בהליך הנוכחי. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. במסגרת הערעור, חוזר המערער על טענותיו כפי שהוצגו בפני בית משפט קמא. הוא מוסיף כי ההליך הקודם וההליך הנוכחי עוסקים שניהם בנסיבות דומות, וכי מאחר שמדובר בשלביו הראשונים של ההליך, לא ייגרם נזק בהחלפת המותב. 4. דין הערעור להידחות. הלכה היא כי הכרעתו של בית המשפט בעניינו של הנאשם בעבר, אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות (ראו ע"פ 7342/08 זריהן נ' מדינת ישראל (25.9.2008); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 262, 304-302 (2006)). קיימים מקרים שבהם העובדה כי בית המשפט שפט את הנאשם בעבר תקים חשש ממשי למשוא פנים, אולם מקרים אלה חריגים ונדירים, וככלל היכרותו של בית המשפט עם הנאשם שמקורה בשפיטה קודמת אינה מקימה עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 286/01 לידני נ' מדינת ישראל (4.2.2001)). יש להוסיף כי המערער הורשע על-פי הודאתו, כך שלא נקבעו כל ממצאי מהימנות לגביו. למעלה מכך, כבוד השופט א' ביתן אף אינו זוכר את ההליך הקודם בעניינו של המערער (השוו: ע"פ 977/10 סעדי נ' מדינת ישראל (4.7.2010)). בנסיבות אלה, לא הוכח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. 5. לפיכך, הערעור נדחה מבלי שהמשיבה נתבקשה להגיב. ניתן היום, ג' בטבת התשע"ד (6.12.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13081290_S01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il