אשר סעדי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 977/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 977/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אשר סעדי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (הנשיאה ז' הרמן) מיום 1.2.2010 שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 4236/09 בשם המערער: בעצמו פסק-דין לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (הנשיאה ז' הרמן), מיום 1.2.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 4236/09. 1. בשנת 2004, במסגרת הליך קודם אשר התנהל נגדו בת"פ 3700/02 (להלן: ההליך הקודם), הרשיעה סגנית הנשיא (כתוארה אז) הרמן את המערער על-פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 רישא לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986; וקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין. זאת, במסגרת הסדר טיעון אליו הגיע המערער עם התביעה בו נקבע גם כי המערער יפצה את חברת ויזה בסך 8,000 ₪ והתביעה תעתור לעונש מאסר על-תנאי וקנס בלבד. השופטת הרמן גזרה את דינו של המערער לעונש מאסר על-תנאי למשך חודשיים וקנס בסך 2,000 ₪, בהתחשב, בין היתר, בנסיבותיו האישיות המקלות. 2. ביום 12.4.2009 הוגש נגד המערער כתב אישום בגין מספר עבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין (להלן: ההליך הנוכחי). באחד הדיונים שהתקיימו בתיק בפני הנשיאה הרמן, ביום 1.2.2010, ביקש בא-כוח המערער, אשר מונה מטעם הסנגוריה הציבורית, כי התיק יועבר למותב אחר נוכח העובדה שמותב זה דן בעניינו של המערער בעבר (להלן: בקשת הפסלות). זאת, כך נטען, חרף העובדה שהשופטת ציינה כי אינה זוכרת את התיק שנדון בפניה בהליך הקודם. בהמשך הדיון דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתה קבעה הנשיאה הרמן כי היא איננה זוכרת את המערער ואף לא שמץ מעניינו. כן נקבע, כי לו היה בסיס לבקשה היא היתה מועלית כבר בשלב הראשון ולא לאחר שמיעת טענות מקדמיות וקביעת מועדים להוכחות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני. בערעורו, טוען המערער כי מראית פני הצדק מחייבת את העברת התיק למותב אחר. יצוין, כי ערעורו של המערער נמחק מחוסר מעש ביום 26.5.2010 בהחלטת הרשם שני עקב אי צירוף המסמכים הדרושים לצורך בירור ההליך. בהמשך, חודש ההליך ביום 9.6.2010 נוכח בקשת המערער, אשר צירף את המסמכים שנדרשו, ובהסכמת המשיבה. 3. דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי העובדה שבית המשפט הכריע בעבר בעניינו של נאשם, אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות (ראו: ע"פ 2879/07 דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.6.2007); ע"פ 1623/08 דרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2008); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 262, 304-302 (2006)). אכן, קיימים מקרים בהם על-אף הנחת מקצועיותו של בית המשפט, יהיה בעובדה כי שופט דן נאשם בהליך קודם כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, אולם מקרים אלה חריגים ונדירים הם (ראו, למשל: ע"פ 286/01 לידני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.2.2001)). המקרה שלפני אינו נמנה עם אותם מקרים יוצאי דופן. זאת, בין היתר, בהתחשב בכך שבמסגרת ההליך הקודם הורשע המערער על-פי הודאתו, כך שלא נקבעו כל ממצאי מהימנות לגביו; וכן נוכח הזמן הרב שחלף מאז תום ההליך הקודם והאמור בהחלטה נשוא בקשת הפסלות, ממנה עולה כי השופטת כלל אינה זוכרת את המערער או את עניינו. בנסיבות אלה, לא הוכח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. משהגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות לגופו, אין צורך להכריע בשאלה האם השיהוי בו הוגשה בקשת הפסלות מצדיק, כשלעצמו, את דחייתה. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב בתמוז התש"ע (4.7.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10009770_N05.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il