פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי-ירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 8080/06 בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8080/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי-ירושלים 2. בית הדין הרבני הגדול-ירושלים 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד פנינה פרס בשם המשיבה 3: עו"ד מאיר הגר פסק-דין השופט ד' חשין: 1. העותר והמשיבה 3 (להלן – המשיבה) נישאו זה לזו בשנת 2002. בשנת 2005 נולד בנם. בסוף אותה שנה עלו הנישואים על שרטון והחלו הליכים בפני המשיב 1 (להלן – בית הדין האזורי). תחילה, פנה העותר בתביעה לשלום בית, ומשלא הסתייע הליך זה, הגיש תביעת גירושין. ביום 25.6.06 נתן בית הדין האזורי את פסק דינו (להלן – פסק הדין), בגדרו חייב את העותר לשלם מזונות למשיבה בסך 3,000 ש"ח לחודש, ובנוסף, לשלם לה למזונות הילד סך של 2,800 ש"ח לחודש, והכל החל מיום הגשת תביעת הגירושין (26.1.06). בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, נדחתה על ידי בית הדין האזורי (ביום 6.9.06). בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה (ביום 18.9.06) על ידי המשיב 2 (להלן – בית הדין הגדול). 2. בעתירתו, מבקש העותר ליתן צו על תנאי שיורה לבית הדין האזורי ולבית הדין הגדול ליתן טעם מדוע לא יבטלו את החלטותיהם האמורות, שדחו את בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשה לצו ביניים, מבקש העותר כי יעוכב ביצועו של פסק הדין. 3. העותר טוען, כי הדיון בבית הדין האזורי נערך "כלאחר יד", ללא ראיות תומכות, וכי מטרת פסק הדין הייתה להענישו, לאור טענת המשיבה – המוכחשת על ידו בתוקף – לפיה הינו "חבר בכת". לטענתו, אין לו כל הכנסות והעסק שברשותו (בית קפה) אינו מניב רווחים בשלב זה. בנוסף, הוא מחויב בתשלום מזונות בסך 2,000 ש"ח בחודש עבור בתו מנישואין קודמים. בנסיבות אלה, כך העותר, פסק הדין – שחייבו, כאמור, בתשלום חודשי כולל של 5,800 ש"ח למזונות המשיבה ובנם – הינו בגדר פסיקה חריגה שאינה עומדת במבחן ההיגיון. 4. משלא עמד העותר בתשלומים שהוטלו עליו בפסק הדין, פתחה נגדו המשיבה תיק בהוצאה לפועל והוצאה נגדו פקודת מאסר בגין חוב על סך 20,000 ש"ח. פקודת מאסר זו בוטלה לאחר ששילם חלק מחוב זה (4,000 ש"ח). בהמשך, הוצאה נגדו פקודת מאסר נוספת. בעוד העתירה תלויה ועומדת, התקיים בבית הדין הגדול (ביום 13.11.06) דיון בערעורו של העותר על פסק הדין. יום לאחר הדיון, הגיש העותר הודעה לבית משפט זה. בהודעה מסר, כי הגיע אל הדיון בבית הדין הגדול מכלא מעשיהו, שם הוא נאסר לתקופה של 14 יום, בגין חוב המזונות שהלך ותפח. כן ציין, כי הצעת פשרה, שהעלה בית הדין הגדול במהלך הדיון, לא עלתה יפה, משום שהעותר לא יכול לעמוד בה. עוד הוסיף העותר בהודעתו, כי "ככל הנראה, לפי רוח הדברים ששררו בביה"ד הרבני הגדול, התיק יוחזר למשיב 1, וכן לאור בקשת העותר, התיק יידון בפני הרכב אחר ... על מנת לדון בגובה המזונות, תוך הבאת ראיות והוכחות לגובה המזונות הנדרש". בהודעתו, שב העותר ומבקש "את עזרתו" של בית משפט זה, בציינו כי עד שבית הדין הגדול ייתן את החלטתו עלול לחלוף זמן רב, כשבינתיים העותר שוהה במאסר ויש חשש כי העסק שלו, הנמצא בשלבי הקמה, יקרוס. 5. חוששני כי דין העתירה להידחות על הסף, וכך גם הבקשה לצו ביניים. עניינו של העותר נדון בפני בית הדין הגדול, הצפוי ליתן החלטתו. ככלל, בית משפט זה לא יתערב בהליך המתנהל בפני בתי הדין הרבניים, בטרם נתנו אלה את החלטותיהם הסופיות. הידרשות בית משפט זה למבוקש בעתירה תהווה "דילוג" על מיצוי ההליכים בבתי הדין (ראו, למשל, בג"ץ 1073/05 פלונית נ' בית-הדין הרבני הגדול, ניתנה ביום 29.5.05, פסקה ה; בג"ץ 9887/05 פלונית נ' כבוד בית הדין הרבני האזורי בירושלים, ניתן ביום 23.10.05). דברים אלה אמורים, ככלל, אף ביחס להחלטות בעניין עיכוב ביצוע פסק הדין, בהיותן החלטות ביניים ובהינתן שהערעור על פסק הדין עדיין תלוי ועומד, כאמור, בפני בית הדין הגדול (והשוו בג"ץ 5913/06 שלום נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 25.9.06). על אף זאת, מבקש העותר סעד מבית משפט זה, בטוענו כי עשוי לחלוף זמן עד שבית הדין הרבני הגדול ייתן את החלטתו, ובינתיים עלול העותר למצוא עצמו נאסר שוב בגין אי יכולתו לעמוד בתשלומי המזונות שחויב בהם. אין בנסיבה זו כדי להביא לחריגה מן הכלל האמור, לפיו אין "דילוג" ערכאות. מובן, כי העותר יכול לפנות לבית הדין הגדול בבקשה להחיש את מתן ההחלטה. 7. העתירה נדחית ויחד עמה גם הבקשה לצו ביניים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ב' בכסלו תשס"ז (23.11.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06080800_F05.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il