שלמה שלום נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 5913/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5913/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ד' חשין העותר: שלמה שלום נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. אלה קוזמינוב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אבי אודיז ועו"ד דוד ברוש בשם המשיבה 2: עו"ד איתן בן דוד פסק-דין השופט ד' חשין: 1. בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן גם - המשיב) בע"ע 346/05 מיום 15.6.2006. בפסק הדין נדחה ערעורו של העותר על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, לפיה נדחתה בקשתו של העותר לדחות על הסף, מחמת התיישנות, את התביעה בגין הטרדה מינית שהגישה נגדו המשיבה 2 (להלן – המשיבה). 2. העותר שימש כסגן מנהל סניף בנק בו עבדה המשיבה. לימים, הגישה המשיבה תלונה פלילית נגד המערער על מעשים מגונים שביצע בה. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, המעשה האחרון בוצע בינואר 1999. ביום 10.12.2002 הודה העותר, במסגרת הסדר טיעון, במעשים שיוחסו לו בכתב האישום, והורשע על פי הודאתו. ביום 15.1.2004 הגישה המשיבה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (להלן – בית הדין האזורי) תביעה לפיצוי בסך של 450,000 ₪, ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח-1998 (להלן – החוק למניעת הטרדה מינית או החוק). סעיף 6(ג) לחוק קובע תקופת ההתיישנות מקוצרת בת שלוש שנים לעניין עילה זו. העותר ביקש לדחות תביעה זו על הסף, מחמת התיישנות, משום שחלפו יותר משלוש שנים מיום המעשה האחרון ועד להגשת התביעה. בית הדין האזורי לעבודה (כבוד השופטת גילצר-כץ) דחה את בקשתו. בהחלטתו (מיום 23.11.2004) קבע בית הדין האזורי כי הודאתו של העותר במסגרת ההליך הפלילי מהווה הודאה בקיום זכות התובע, לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. סעיף זה מאפס את מרוץ ההתיישנות ומאתחל אותה מחדש מיום ההודאה. על כן, משלא חלפו שלוש שנים מיום הודאת העותר, קבע בית הדין האזורי כי לא התיישנה תביעתה של המשיבה. על החלטה זו ערער העותר (לאחר קבלת רשות) לבית הדין הארצי לעבודה. בין שופטי המותב בבית הדין הארצי שררה תמימות דעים כי ההתיישנות הקבועה בחוק למניעת הטרדה מינית הינה התיישנות דיונית. עם זאת, נחלקו ביניהם בשאלה אם הודאת העותר מהווה הודאה בקיום זכות, לעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות. שופטי הרוב - כבוד הנשיא אדלר, כבוד השופטת ארד ונציגי העובדים והמעבידים - סברו כי הודאת נאשם בהליך פלילי היא הודאה בקיום זכות, לצורך סעיף 9 לחוק ההתיישנות. השופט צור, לעומתם, גרס כי הודאת העותר נעשתה אך במישור הפלילי, ביחסים שבינו לבין המדינה, ולא במישור האזרחי שבין העותר למשיבה. לפיכך, חיווה דעתו, כי הודאת העותר אינה בבחינת הודאה בקיום זכות. ערעורו של העותר נדחה, אם כן, ונקבע כי לא חלה התיישנות על תביעתה של העותרת. 3. העותר ממקד את עתירתו בטענה אחת, ולפיה אין לראות בהודאתו במסגרת ההליך הפלילי הודאה בקיום זכות, לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות. העותר סבור כי בית הדין הארצי (כמו גם בית הדין האזורי לפניו) טעה טעות משפטית מהותית, ומבקש את התערבותו של בית משפט זה בפסק הדין. המשיבה, מנגד, טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף, באשר אינה מעוררת שאלה משפטית מהותית, ולא מתקיים בה כל תנאי אחר, העשוי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה. 4. דין העתירה להידחות על הסף, אם כי לא בהכרח מטעמיה של המשיבה. העתירה מעלה שאלה משפטית שטרם נידונה בבית משפט זה, ככל שידיעתי משגת. השאלה אף אינה מצומצמת לתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, באשר היא עלולה לשוב ולהתעורר בפני בתי המשפט האזרחיים. כעולה מהמחלוקת שנפלה בין שופטי בית הדין הארצי לעבודה, פתרונה של שאלה זו אינו בהכרח חד משמעי. ברם, מחלוקת זו, כשלעצמה, עדיין אינה מקימה עילה להתערבותנו. וכבר אמר הנשיא שמגר, בפסק הדין המנחה בסוגית התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה: "הכלל הגדול הוא כי טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב בה התערבותנו יכולה לשמש עילה להפעלת סמכותו של בית-משפט זה; המקרים בהם אפשרית פרשנות משפטית לכאן או לכאן הם בדרך כלל בגדר דוגמא לנסיבות בהן אין להסיק על דבר קיומה של טעות משפטית מהותית, שהרי עצם קיומם של פרושים משפטיים חילופיים או של מגוון של דרכים משפטיות אפשריות אינו מתיישב עם המסקנה כי נפלה טעות משפטית מהותית" (בג"צ 525/84 נביל חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 695-694). השאלה הניצבת לפנינו היא אפוא האם נפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את התערבותנו בה. מבלי לחוות דעה בשאלה זו, סבור אני כי לעת הזאת, אין להידרש לה כלל. כל כך, משום שכל עוד לא הסתיים ההליך בפני בית הדין לעבודה, אין מקום להתערבות. הזהירות בה נוקט בית משפט זה בהתערבותו בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה מוכפלת שעה שמדובר בהחלטות ביניים, עת ההליך העיקרי תלוי ועומד בפני בית הדין. וכך, לדוגמה, קבע בית משפט זה: "העתירה מכוונת כאן כנגד החלטת ביניים של בית הדין האזורי לעבודה, אשר נבחנה בערכאת ערעור. בדרך כלל התערבותנו בהחלטות בנוגע לסעד ביניים מצומצמת ובמיוחד כך כאשר מדובר בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה, אשר אין אנו משמשים כערכאת ערעור על החלטותיו" (בג"ץ 5934/00 לוי נ' בית הדין הארצי לעבודה ניתן ביום 24.8.2000; וראו גם 9102/05 ידיעות אחרונות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 20.10.2005). לסיכום: העתירה נדחית. אין בפסק דין זה כדי למנוע מהעותר מלחזור ולהגיש את עתירתו, אם ימצא לנכון לעשות כן, לאחר שיסתיימו ההליכים בבתי הדין לעבודה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ג' בתשרי תשס"ז (25.9.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06059130_F02.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il