הסתדרות מדיצינית הדסה (חל"צ) נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 79336-01-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערת: הסתדרות מדיצינית הדסה (חל"צ) נגד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני 3. מכבי שירותי בריאות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סג"נ ר' וינוגרד) בת"א 50080-11-18 מיום 2.12.2024 תאריך ישיבה: ט"ו חשוון התשפ"ו (6.11.2025) בשם המערערת: עו"ד רם נועם; עו"ד אדם ניידורף בשם המשיבים 2-1: בשם המשיב 3: עו"ד ורוניקה ברומברג עו"ד אילן ארז פסק-דין הנשיא יצחק עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא ר' וינוגרד) בת"א 50080-11-18 מיום 2.12.2024 שבגדרו נמחקה התביעה של המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) נגד המערערת. 1. המשיבים הגישו בשנת 2018 תביעה נגד המערערת בטענה כי בשל ניהול רשלני של מעקב היריון על ידי המערערת בשנת 2011, לא ניתנה למשיבים האפשרות להגיש בקשה לקבלת היתר להפסקת ההיריון של המשיבה 1, שבסופו נולד בנם של המשיבים (להלן: הקטין), הלוקה בתסמונת גנטית. 2. ההליך התנהל בפני בית משפט קמא במשך כשבע שנים, ומשכך אפרט אך את עיקרי הדברים הרלוונטיים לענייננו. ביום 15.9.2022 התקיים דיון קדם משפט בפני השופטת מ' שרביט, אשר ניהלה באותו עת את ההליך. במהלך הדיון התקיים דיון מחוץ לפרוטוקול, ולאחר מכן הצדדים הצהירו כי הם שמעו את הערות בית המשפט בנוגע לשאלת החבות המתעוררת בתיק ולקשיים המשמעותיים הנובעים מכך; ובאת-כוח המשיבים ציינה כי היא מעוניינת להתייעץ עם מומחים על מנת להשיב לשאלות שנשאלו, ובמידת הצורך להגיש חוות דעת משלימה. בסוף הדיון בית המשפט קבע כי "הצדדים יגישו הודעת עדכון ביחס לשאלה אם וכיצד הם מבקשים להתקדם בבירור התביעה". בהמשך לכך, ביום 30.1.2023 הגישו המשיבים הודעת עדכון ובצידה "בקשה להתרת הגשת חוות דעת משלימה בתחום הגנטיקה" (להלן: חוות הדעת המשלימה). המערערת התנגדה לבקשה, בטענה כי הגשת ראיה משמעותית חדשה כגון חוות דעת מומחה רפואי לאחר שהוגשו ראיות כל הצדדים להליך פוגעת בזכויות הדיוניות והמהותיות של המערערת לניהול הגנתה. 3. ביום 2.7.2024, ולנוכח היעדרות השופטת שרביט לתקופה ממושכת, ההליך הועבר לטיפולו של סגן הנשיא וינוגרד, אשר דחה את הבקשה בהחלטה קצרה. נקבע כי חוות הדעת המשלימה יוצרת חזית נוספת וחדשה, המסתמכת על ראיות חדשות, ומאחר שמדובר בהגשת חוות דעת חדשה, הדרך הדיונית היחידה להגשתה היא באמצעות הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה. בהקשר זה, נקבע כי אין מקום לאפשר תיקון של כתב התביעה באותו מועד, לאחר שחלפו קרוב לשש שנים מאז הגשת התביעה. לאור זאת, סגן הנשיא וינוגרד קבע כי על המשיבים לשקול את צעדיהם בהתאם, ובכלל זה "לבקש את מחיקת התביעה תוך בחינת האפשרות הטכנית והדיונית להגשת תובענה חדשה". 4. בעקבות החלטה-המלצה זו, המשיבים הגישו בקשה למחוק את התובענה ולאפשר להם להגיש אותה מחדש. המערערת התנגדה לבקשה, בטענה כי מדובר בניסיון לעקוף את החלטת בית המשפט שדחתה את בקשת המשיבים להגיש את חוות הדעת המשלימה. ביום 2.12.2024 סגן הנשיא וינוגרד נעתר לבקשת המשיבים והורה על מחיקת התביעה. לצד זאת, נקבע כי על המחיקה יחולו הוראות תקנה 41(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), "כך שאם יחודש הדיון בה במסגרת כלשהי הוא יימשך מהשלב שבו נמחקה התובענה הנוכחית". 5. בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ביום 4.12.2024, הגישו המשיבים תביעה חדשה (ת"א 11870-12-24; להלן: התביעה החדשה), אליה צירפו את חוות הדעת המשלימה, תוך התייחסות אל חוות דעת זו במסגרת כתב התביעה. לשם שלמות התמונה יוער כי עיון במערכת "נט המשפט" מלמד כי התביעה החדשה הועברה לטיפולה של השופטת שרביט, אשר ביום 10.9.2025 הורתה על עיכוב ההליך עד להכרעה בערעור דנן. 6. מכאן הערעור שלפניי. המערערת טענה, בעיקרם של דברים, כי פסק הדין פוגע בזכויותיה המהותיות והדיוניות, וכי הוא מאפשר למשיבים להשתמש לרעה בהליכי משפט, ולבצע בחוסר תום לב "מקצה שיפורים" לראיותיהם, לאחר שהסתיים שלב הגשת ראיות הצדדים ולאחר ששמעו את הערות בית משפט קמא בדבר הקשיים בתביעה והבינו כי היא צפויה להידחות. לטענת המערערת, בכך פסק הדין נוגד את הפסיקה של בית משפט זה לפיה אין לאפשר שימוש לרעה בהליכי משפט לצורך השגת יתרונות דיוניים ומהותיים. עוד נטען כי פסק הדין פוגע באינטרס הציבורי, בטוהר וביעילות ההליך המשפטי ומכביד ללא הצדקה על המערערת ויתר הצדדים. לפיכך, המערערת ביקשה לבטל את פסק הדין אשר התיר את מחיקת התביעה ולקבוע כי יש להחיות את ההליך שנמחק מאותו מקום, מבלי לאפשר הגשת חוות דעת משלימה. לחלופין, ביקשה המערערת כי יובהר שגם בתביעה החדשה לא ניתן להגיש את חוות הדעת המשלימה וכי הראיות שהוגשו בהליך שנמחק הן אלו שישמשו את בית המשפט שם. בנוסף, המערערת ביקשה לתקן את פסק הדין כך שחלף ההוצאות בסך 5,000 ש"ח שהושתו על המשיבים, ישולמו למערערת הוצאות בסך 70,000 ש"ח לכל הפחות. עוד ביקשה המערערת לחייב את המשיבים בהוצאות הערעור דנן. 7. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים במסגרת ישיבת קדם ערעור שהתקיימה בפניי ביום 6.11.2025, ניתנה ההחלטה הבאה: "מבלי לטעת מסמרות בשאלה שהונחה לפניי בערעור, אמליץ למערערת להסכים כי התביעה החדשה תימחק, והתיק יוחזר לבית משפט קמא, לכב' השופטת שרביט, על מנת שתדון בבקשה להוספת חוות דעת. בבואה לדון בבקשה זו, יעמדו נגד עיני השופטת שרביט כל ההחלטות הקודמות והמסמכים שהוגשו, והיא תדון בבקשה DE-NOVO. המערערת תודיע עמדתה עד ליום 13.11.2025". המערערת סירבה להצעה זו, ובעקבות זאת ביום 26.2.2026 הוריתי על הגשת כתב תשובה לערעור מטעם המשיבים. בתשובת המשיבים נטען, בעיקרם של דברים, כי מניעת הגשת חוות דעת משלימה בשלב זה, שבו הדיון טרם החל והתקיימו בו רק שני דיוני קדם משפט, מייצרת עיוות דין חמור וגורמת לפגיעה בזכויות היסוד של הקטין והמשיבים. בהקשר זה, נטען כי למערערת לא ייגרם נזק כתוצאה מהגשת חוות הדעת המשלימה, וכי הדבר אף יסייע בקידום ההליך. כמו כן, לטענת המשיבים, גם המערערת הגישה חוות דעת משלימה לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, ואילו למשיבים לא ניתנה ההזדמנות להגיב לכך. עוד נטען כי הערעור הוגש בחוסר תום לב במטרה לפגוע בהתקדמות ההליך. 8. לאחר שנערך דיון מקדמי בפניי ולאחר שהוגשה תשובת המשיבה לערעור כאמור, מצאנו לדון בערעור בהתאם לתקנות 138(3) ו-(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, ולהכריע בו על יסוד החומר שלפנינו. הוראות תקנה 41(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי מורות כי: 41. (ג) הורה בית המשפט על מחיקת כתב תביעה לפי תקנות אלה, יחולו הוראות אלה: (1) הדיון בתביעה חדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הנוכחית, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. כפי שציינתי בעבר, "הוספת ברירת המחדל שבתקנה 41(ג)(1), שלפיה דיון בתביעה חדשה יימשך מהשלב שבו היתה תביעה קודמת שנמחקה, נועדה להתמודד עם התופעה של שימוש לרעה בהליכי משפט ולמנוע מתובע ליהנות מפירות מחדליו" (ע"א 8416/22 רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 9 (14.11.2023) (להלן: עניין רשות מקרקעי ישראל); וראו גם: רע"א 30294-05-25 שטרית נ' גל, פסקה 7 (27.7.2025); רע"א 908/24 משרד הבריאות נ' פלונית, פסקה 5 (6.2.2024)). בהקשר זה אף סברתי כי היענות לבקשה להפסקת תובענה בנסיבות שבהן ישנו חשד שמדובר בניסיון להגיש תובענה חדשה בבחינת "מקצה שיפורים" – גם בתנאי שבו תימשך התביעה מהשלב שבו הופסקה – עשוי לייצר תמריץ להתנהלות אסטרטגית שנועדה להחליף מותב או לשפר עמדות (עניין רשות מקרקעי ישראל, בפסקה 10). 9. בענייננו, סגן הנשיא וינוגרד דחה את בקשת המשיבים להגשת חוות הדעת המשלימה, תוך שציין כי זו "יוצרת חזית נוספה וחדשה, המסתמכת על ראיות חדשות". באותה החלטה צוין כי דרך המלך הינה הגשת כתב תביעה מתוקן, אולם לא ניתן לעשות זאת קרוב לשש שנים מאז הגשת התובענה. לפיכך, הובהר כי על המשיבים לשקול את צעדיהם ולבחון את האפשרות לבקש את מחיקת כתב התביעה. בהמשך לכך, ולאחר שהמשיבים אכן הגישו בקשה למחיקת התביעה כפי שהומלץ על ידי בית המשפט, סגן הנשיא וינוגרד נעתר לבקשה אך זו הפעם הבהיר שיחולו על המחיקה הוראות תקנה 41(ג)(1) כך שההליך יחל במקום שבו הופסק, קרי, לאחר דחיית הבקשה להגשת חוות הדעת המשלימה. 10. בנסיבות אלו, לכאורה קיבלה המערערת את הסעד החלופי לו עתרה, שהרי בפסק הדין שמחק את התביעה נקבע כי יחולו הוראות תקנה 41(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, כך שזו תחל מהמקום שבו נמחקה התביעה מושא הערעור (וכאמור, ההליך החדש הועבר לטיפולה של השופטת שרביט, אשר בפניה התנהלה התביעה מושא הערעור). עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהמשיבים פעלו על פי עצת בית המשפט ועתרו למחיקת התביעה, חלף אפשרויות אחרות שעמדו להם (כמו הגשת בקשת רשות ערעור על דחיית הבקשה לצירוף חוות הדעת החדשה, או הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה וככל שהייתה נדחית – הגשת בקשת רשות ערעור). בנסיבות אלה, יש להותיר לשיקול דעת בית המשפט שידון בתובענה החדשה אם לאפשר צירוף חוות הדעת החדשה אם לאו, ובית המשפט יפעל כחוכמתו. 11. אשר על כן, אמליץ לחברותיי לדחות את הערעור, ובנסיבות העניין שלא ייעשה צו להוצאות. יצחק עמית נשיא השופטת יעל וילנר: אני מסכימה. יעל וילנר שופטת השופטת גילה כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. גילה כנפי-שטייניץ שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא י' עמית. ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ו (19 מאי 2026). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת