פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 7931/20

חליל סאנע נ. אריה דרעי- שר הפנים

העותרים ביקשו להקים מועצה מקומית נפרדת ליישוב תראבין ולשנות את שיוכו המוניציפלי למועצה אזורית אחרת בשל טענות על אי-מתן שירותים בסיסיים.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 08/02/2021 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 7931/20 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה שיוך מוניציפלי — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים ביקשו להקים מועצה מקומית נפרדת ליישוב תראבין ולשנות את שיוכו המוניציפלי למועצה אזורית אחרת בשל טענות על אי-מתן שירותים בסיסיים.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 7931/20

חליל סאנע נ. אריה דרעי- שר הפנים

העותרים ביקשו להקים מועצה מקומית נפרדת ליישוב תראבין ולשנות את שיוכו המוניציפלי למועצה אזורית אחרת בשל טענות על אי-מתן שירותים בסיסיים.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

שני תושבי היישוב תראבין עתרו לבג"ץ בדרישה להקים מועצה מקומית נפרדת ליישובם ולהעביר את שיוכם המוניציפלי מהמועצה האזורית אל-קסום למועצה האזורית בני שמעון, בטענה כי הם אינם מקבלים שירותים בסיסיים. בית המשפט דחה את העתירה על הסף ממספר סיבות: ראשית, העותרים לא צירפו את הוועד המקומי של היישוב כצד לעתירה. שנית, היישוב אינו עומד בתנאי הסף הקבועים בחוק להקמת מועצה מקומית נפרדת (מינימום 5,000 תושבים). שלישית, העותרים לא מיצו את ההליכים מול משרד הפנים כנדרש בחוזר מנכ"ל. בית המשפט הבהיר כי טענות על תפקוד המועצה האזורית צריכות להתברר תחילה מול המועצה עצמה, ואם לא יימצא פתרון, ניתן לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים נ' סולברג, מ' מזוז, ג' קרא
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • חליל סאנע
  • מוסא תראבין

נתבעים

  • שר הפנים
  • הממונה על מחוז דרום במשרד הפנים
  • מועצה אזורית אלקסום

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הרשויות אינן דואגות לצרכי היישוב ולא מספקות שירותים בסיסיים.
  • יש להקים מועצה מקומית נפרדת ליישוב תראבין.
  • יש להעביר את שיוך היישוב מהמועצה האזורית אל-קסום למועצה האזורית בני שמעון בשל קרבה גיאוגרפית.
טיעוני ההגנה
  • אי-צירוף הוועד המקומי של תראבין כצד לעתירה.
  • הסעד להקמת מועצה נפרדת אינו עומד בתנאי הסף של פקודת המועצות המקומיות (מינימום 5,000 תושבים).
  • אי-מיצוי הליכים מול משרד הפנים בהתאם לחוזר מנכ"ל 2/2020.
  • קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים בנוגע לטענות על תפקוד המועצה האזורית.
מחלוקות עובדתיות
  • האם הוגשה בקשה כדין לשינוי מעמד היישוב.
  • האם היישוב עומד בתנאי הסף להקמת מועצה נפרדת.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]
  • חוזר מנכ"ל 2/2020

הדגשים פרוצדורליים

  • העתירה נדחתה על הסף בשל אי-צירוף צד רלוונטי (הוועד המקומי).
  • העתירה נדחתה בשל אי-מיצוי הליכים מנהליים.
  • העתירה נדחתה בשל העדר עילה משפטית (אי-עמידה בתנאי סף של גודל אוכלוסייה).

תגיות נושא

  • רשויות מקומיות
  • מיצוי הליכים
  • סמכות שר הפנים
  • עתירה מנהלית

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

5000

טענות מנהליות

פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7931/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ג' קרא העותרים: 1. חליל סאנע 2. מוסא תראבין נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. הממונה על מחוז דרום במשרד הפנים 3. מועצה אזורית אלקסום עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד אורי בן חנן בשם המשיבים 2-1: עו"ד יעל מורג יקו-אל פסק-דין השופט נ' סולברג: העתירה שבכותרת, הוגשה על-ידי שניים מתושבי היישוב תראבין שבנגב. לטענתם, הרשויות אינן דואגות לצרכי היישוב, ולא ממלאות אחר חובתן לספק למתגוררים בו שירותים בסיסיים. העותרים מבקשים, כי נורה לשר הפנים לבוא וליתן טעם מדוע לא תוקם מועצה מקומית נפרדת ליישוב תראבין, ומדוע שוייך היישוב למועצה האזורית אל-קסום, ולא למועצה האזורית בני שמעון, אשר נטען כי לה הוא משתייך מבחינה גיאוגרפית. אמנם, צוין כי בעבר הגיש העותר 1 עתירה דומה – בג"ץ 7358/18 סאנע נ' משרד הפנים (22.10.2018) – שנתבקשו בה אותם סעדים, וזו נדחתה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. ברם, הפעם הצביעו העותרים על מספר פניות שנעשו לשר הפנים ולגורמים נוספים קודם להגשת העתירה, מבלי שניתן להן מענה הולם. בתגובתם המקדמית טוענים המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים), כי דין העתירה להידחות על הסף מכמה טעמים. האחד – לא צורף לעתירה הוועד המקומי של תראבין, המשמש כנציגו הרשמי של היישוב, אף שהיעתרות למבוקש בה עשויה להשפיע באופן ממשי על היישוב; השני – הסעד שביקשו העותרים, להקים מועצה נפרדת ליישוב תראבין, אינו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 1(ב) לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] (להלן: פקודת המועצות המקומיות). לפי סעיף זה, לא ניתן להורות על הקמת מועצה מקומית נפרדת ליישוב, אלא אם כן מספר תושביו עולה על 5,000 לפחות. מאחר שדרישת סף זו אינה מתקיימת בענייננו, דינו של הסעד המבוקש להידחות בהעדר עילה; השלישי – גם הסעד השני, הנוגע להעתקת השיוך למועצה האזורית בני שמעון, דינו להידחות על הסף, שכן העותרים לא מיצו לגביו הליכים כנדרש, עובר להגשת העתירה. אמנם, העותרים שיגרו פנייה בעניין לשר הפנים, אך זו לא היתה ערוכה ומפורטת כפי הדרישות הקבועות לעניין זה בחוזר מנכ"ל 2/2020, ועל כן, לא ניתן היה לדון ולהכריע בה; הרביעי – העותרים הרחיבו דיבורם, על אודות עניינים שונים שלדידם אינם מטופלים כהלכה על-ידי המועצה האזורית אל-קסום, שאליה משויך היישוב כיום. דא עקא, לגבי אלה, בטרם פנייה לאפשרות הקיצונית של ניתוק היישוב ממועצתו האזורית, קיים סעד חלופי, בדמות העלאת הטענות לפני בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים), בצירוף פרט 8 לתוספת הראשונה שלחוק זה). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מזה ומזה, סבורני, כי הדין עם המשיבים, וכי דין העתירה להידחות על הסף. תחילה, היה על העותרים לצרף כמשיב לעתירה את הוועד המקומי של תראבין, המשמש כנציג הרשמי של היישוב. כידוע, לפני הגשת עתירה, על יוזם ההליך לבחון מיהם אשר עלולים להיות מושפעים ממנה, אם יתקבלו סעדיה, ולשקול לצרפם על מנת שיוכלו להשמיע את קולם. אם לא יעשה כן, עשוי בית המשפט להורות על מחיקת העתירה, או למצער להורות על תיקונה. בעניין דנן, לא צירפו העותרים בעל דין שעניינו עשוי להיות מושפע במישרין מקבלת העתירה. על כן, כבר מטעם זה אין מקום לבררה במתכונתה הנוכחית. מעבר לכך, הסעד הראשון שבעתירה, שבגדרו התבקש להורות על הקמת מועצה נפרדת ליישוב תראבין, אינו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 1(ב) לפקודת המועצות המקומיות. סעיף זה קובע, כי "השר לא יכריז בצו כי כפר פלוני או קבוצת כפרים פלונית או אזור פלוני יתנהלו על ידי מועצה מקומית, אלא אם כן מספר התושבים באותו כפר, קבוצת כפרים או אזור, לפי הענין, עולה על עשרת אלפים, ואולם בנסיבות מיוחדות שיפורטו רשאי השר להכריז כאמור גם אם מספר התושבים אינו עולה על עשרת אלפים, ובלבד שהוא עולה על חמשת אלפים". לדברי המשיבים, היישוב תראבין, מחמת גודל האוכלוסייה שבו, אינו עונה על דרישות הסעיף, לא בחלקו הראשון (10,000 תושבים), ואף לא בחלקו השני (5,000 תושבים), העוסק במקרים שבהם מתקיימות נסיבות מיוחדות. על כן, דינו של סעד זה להידחות על הסף, מחמת העדר עילה. גם הסעד השני שבעתירה – להורות על שיוך היישוב למועצה האזורית בני שמעון, חלף המועצה האזורית אל-קסום – דינו להידחות על הסף, מחמת אי מיצוי הליכים. פעמים רבות עמדתי על הצורך במיצוי הליכים, עובר להגשת עתירה, ועל החשיבות הרבה הנודעת לקיומו כהלכתו, ככל משפטו וחוקתו: "לא בדקדוקי-עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך" (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל (24.5.2012)). לעניין זה, מקום שבו קיים חוזר מנכ"ל, המפרט באופן ברור כיצד יש להגיש בקשה שכזו, לא ניתן להסתפק בבקשה כללית, דלה בפרטים ונתונים, שאינה מאפשרת בירור מהותי של העניין. לא בכדי הודיע משרד הפנים לעותרים, ביום 10.12.2020, כי "לא התקבלה במשרד בקשה לשינוי מעמד הישוב". דומה, כי כוונת משרד הפנים בתשובה זו היתה כי לא הוגשה בקשה מתאימה, כפי הוראות חוזר המנכ"ל, הראויה לבירור הולם. בענייננו, חובה זו זוכה לעיגון נוסף, נוכח קביעתו של בית משפט זה, במסגרת העתירה הקודמת, שנדחתה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים, כי "נראה כי המכלול מחייב מיצוי הליכים מלא, קודם שבית המשפט יידרש לעתירה" (ההדגשה אינה במקור – נ' ס'). אמנם, העותרים צירפו לעתירה בקשה להפרדת היישוב מהמועצה האזורית, כאשר לדבריהם זו נשלחה לשר הפנים ביום 12.9.2019, עוד קודם לפרסום חוזר המנכ"ל. ברם, בתגובת המשיבים נטען כי הבקשה האמורה לא אותרה על ידם (פסקה 30 לתגובת המשיבים). טרם סיום אוסיף, כי בעתירתם מתייחסים העותרים להיבטים שונים מחיי היומיום ביישוב (ניקיון, גינון, חינוך, תקשורת, דרכים, תאורת רחוב, גני שעשועים, ועוד), המנוהלים לשיטתם על-ידי המועצה האזורית בדרך לקויה. העותרים סבורים, כי פתרון הדברים יושג באמצעות ניתוק היישוב מהמועצה האזורית, בדרך זו, או בדרך אחרת. דא עקא, כטענת המשיבים, אין בחוסר שביעות רצונם של העותרים מדרך פעולתם של נבחרי הציבור במועצה האזורית, כדי להביא בהכרח לניתוק המבוקש. הדעת נותנת, כי בתווך, בין אפס מעש להתנתקות מלאה, ימָצאו פתרונות נוספים, שאינם בגווני שחור או לבן. על כן, טוב יעשו העותרים אם את טענותיהם יפנו למועצה האזורית. לאחר מכן, במידת הצורך, בתום מיצוי ההליכים, ואם לא ימצֵא פתרון הולם, יוכלו להעלותן לפני בית המשפט לעניינים מינהליים, כהוראת סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, בצירוף פרט 8 לתוספת הראשונה שלחוק זה, העוסק בהחלטות (או העדר החלטות) של רשויות מקומיות. אשר על כן, מן הטעמים שלעיל, דין העתירה להידחות על הסף – והיא נדחית בזאת. העותרים ישאו בהוצאות המשיבים 2-1, בסך של 5,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ו בשבט התשפ"א (‏8.2.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20079310_O03.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il