פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 79117-07-25
לפני:
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופט אלכס שטיין
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
העותרת:
התנועה למען איכות השלטון בישראל
נגד
המשיבים:
1. שר המשפטים
2. הוועדה לבחירת שופטים
3. היועצת המשפטית לממשלה
4. הנהלת בתי המשפט
עתירה למתן צו על תנאי
תאריכי הישיבות:
כ"ה שבט התשפ"ו (12.2.2026)
ט"ז אייר התשפ"ו (3.5.2026)
ח' סיוון התשפ"ו (24.5.2026)
בשם העותרת:
עו"ד אליעד שרגא; עו"ד תומר נאור; עו"ד סתיו לבנה להב; עו"ד יעל בלוך
בשם המשיב 1:
עו"ד ציון אמיר; עו"ד ינון סרטל; עו"ד ניר לזר
בשם המשיבים 4-3:
עו"ד עמרי אפשטיין; עו"ד ענת גולדשטיין
פסק-דין
במסגרת העתירה שלפנינו התבקשנו להורות למשיב 1, שר המשפטים (להלן: שר המשפטים או השר), להפעיל את סמכותו לפי סעיף 7(א) לחוק בתי משפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי משפט או החוק) ולכנס את הוועדה לבחירת שופטים (להלן גם: הוועדה) לצורך איוש תקני השופטים החסרים בכלל ערכאות הרשות השופטת.
רקע והשתלשלות העניינים
ביום 29.12.2022 הביעה הכנסת אמון בממשלה ה-37 והיא החלה בכהונתה. באותו היום החל לכהן המשיב 1 כשר המשפטים, ומתוקף מינוי זה גם כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים (ראו: סעיף 4(ב) לחוק-יסוד: השפיטה. להלן: חוק היסוד). למרות שמונה עוד בשלהי שנת 2022, ועל רקע כוונה שנבחנה באותה העת לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, נמנע השר מלכנס את הוועדה במשך כשנה, והיא כונסה לראשונה רק ביום 16.11.2023. בהמשך לכך, במהלך המחצית הראשונה של שנת 2024 קיימה הוועדה מספר ישיבות במסגרתן נבחרו כ-160 שופטים ורשמים לערכאות השונות. העיקרון שהנחה את פעילות הוועדה באותה העת היה כי יועלו להצבעה רק מועמדים המוסכמים על כלל חברי הוועדה, וזאת בהתאם לגישת השר.
גישתו של שר המשפטים לגבי הצורך בהסכמה פה-אחד על כלל המינויים לערכאות השונות הובילה לכך שבהיעדר הסכמה רחבה, בבית המשפט המחוזי בירושלים, בבתי משפט השלום במחוז ירושלים ובבית הדין הארצי לעבודה לא איושו כלל התקנים החסרים. מטעם זה, במהלך אותה תקופה גם לא גובשה רשימת מועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון. על רקע מציאות זו הועברו לשר המשפטים פניות מטעם ממלא מקום הנשיא דאז, השופט עוזי פוגלמן, ולאחר מכן על ידי ממלא מקום הנשיא (כתוארו אז), השופט יצחק עמית, בעניין הצורך בכינוסה של הוועדה לבחירת שופטים. בהמשך לכך, הוגשו לבית משפט זה שתי עתירות בהן התבקשנו, בין היתר, להורות לשר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לצורך מינוי נשיא ושופטים לבית המשפט העליון (בג"ץ 1711/24 התנועה למען איכות השלטון נ' שר המשפטים (להלן: עניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים) ובג"ץ 3781/24 בן מאיר נ' שר המשפטים).
ביום 8.9.2024 ניתן פסק הדין בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים. בתמצית, במסגרת פסק הדין נקבע כי על שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לצורך מינוי נשיא לבית המשפט העליון. לעומת זאת, בסוגיית המינוי של שופטים נוספים לבית המשפט העליון העתירה נדחתה, וזאת בשים לב להסדר המיוחד שנקבע בחוק לעניין בחירתם (ראו בפירוט לגבי פסק הדין בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים בפסקאות 25-22 להלן).
בהתאם להכרעתנו בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים, ביום 26.1.2025 כונסה הוועדה לבחירת שופטים. בישיבה זו נבחר כבוד השופט יצחק עמית לכהן כנשיא בית המשפט העליון, וכבוד השופט נעם סולברג לכהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. כמו כן, באותה ישיבה נבחרו 34 שופטים ורשמים נוספים לערכאות השונות, לרבות לבתי המשפט בירושלים. כן הוחלט על מינויים של שני שופטים לכהונה בפועל בבית הדין ארצי לעבודה. זוהי למעשה הפעם האחרונה בה כונסה הוועדה לבחירת שופטים.
ביום 15.5.2025 פנו שלושת שופטי בית המשפט העליון החברים בוועדה לבחירת שופטים לשר המשפטים על מנת שיקבע מועדים לכינוסה של הוועדה לצורך איוש תקני שיפוט פנויים, לרבות תקנים שצפויים היו להתפנות במהלך שנת 2025. פנייה נוספת בנושא זה נשלחה לשר המשפטים גם מטעם חברת הוועדה לבחירת שופטים, חברת הכנסת קארין אלהרר, ובהמשך לכך, גם מטעם נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה. לפניות האמורות הצטרפה גם העותרת, התנועה למען איכות השלטון בישראל (להלן: העותרת), ובהמשך לכך, ביום 29.7.2025 הוגשה על ידה העתירה דנן, בה היא חזרה על דרישתה כי תכונס הוועדה לבחירת שופטים לטובת איוש התקנים החסרים בכלל ערכאות הרשות השופטת, כולל בית המשפט העליון.
על מנת להבין את המשמעויות של כך שלא כונסה הוועדה לבחירת שופטים במשך כשנה וחצי, נדרש לצלול למספרים המלמדים על המציאות המאפיינת את פעילות בתי המשפט בתקופה זו. על פי המתואר בנתונים שהציגו המשיבים 4-3 (להלן: משיבי המדינה), ישנם בעת הזו כ-51 תקני שופטים לא מאוישים בערכאות השונות, מתוכם 4 בבית המשפט העליון; ועד לסוף שנת 2026 צפויים להתפנות כ-15 תקנים נוספים בבתי משפט השלום והמחוזיים. לכך יש להוסיף, כי בהתאם לסיכומי התקציב לשנים 2025 ו-2026 נוספו 35 תקני שיפוט חדשים שגם אותם נדרש לאייש. כאשר מביאים בחשבון כי קידומו של שופט בתוך המערכת גורר אחריו מינוי של מחליף תחתיו (תקנים "משורשרים"), מספר התקנים של שופטים ורשמים אותם נדרשת הוועדה לאייש עומד על כ-150 בכלל המערכת. מדובר בכ-15% מסך כל תקני השפיטה במערכת בתי המשפט.
בעיית המחסור בכוח האדם במערכת בתי המשפט באה לידי ביטוי במלוא עוצמתה בבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה. בבית המשפט המחוזי בבאר שבע עומדים כיום חמישה תקני שופט פנויים, ועוד תקן אחד צפוי להתפנות עד לסוף שנת 2026. מדובר בכ-21% מתקני השיפוט בבית משפט זה. בבית המשפט המחוזי בחיפה עומדים שלושה תקני שיפוט פנויים, ועוד שלושה צפויים להתפנות עד לסוף שנת 2026. המשמעות היא כי עד לסוף השנה כ-15% מתקני השיפוט בבית המשפט זה לא יהיו מאוישים. מחסור זה מורגש במיוחד בהליכים שמחייבים מותב תלתא, כדוגמת משפטים פליליים שבמוקדם פשעים חמורים וערעורים מסוגים שונים. מציאות דומה, ומאתגרת, מאפיינת גם את פעילותם של בתי משפט אחרים. ככל שלא ימונו שופטים, עד לסוף שנת 2026 צפויים לעמוד פנויים כ-7% מהתקנים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו; כ-9% מהתקנים בבתי משפט השלום במחוז צפון; כ-10% מהתקנים בבתי משפט השלום במחוז מרכז; כ-5% מהתקנים בבתי משפט השלום במחוז תל אביב-יפו; כ-7% מהתקנים בבתי משפט השלום במחוז חיפה; וכ-7% מהתקנים בבתי משפט השלום במחוז הדרום (לפירוט מלא ראו בנספח 1 לעיקרי הטיעון שהגישו משיבי המדינה ביום 28.4.2026).
כל זאת, כאשר מספר השופטים בישראל הוא ממילא נמוך בהשוואה למדינות אירופה: כך, בעוד שבישראל מכהנים 8.3 שופטים לכל 100,000 תושבים, החציון במדינות אירופה עומד על 17.6 שופטים לכל 100,000 תושבים (נתוני שנת 2024; ראו בסעיף 60 לתגובה המקדמית מטעם משיבי המדינה). וכל זאת, כאשר במהלך התקופה הרלוונטית מספר התיקים המטופלים בבתי המשפט השונים גדל באופן ניכר.
התמונה העולה מהנתונים הללו ברורה: העומס שנוצר במערכת המשפט בישראל הוא חריג וכבד במיוחד. אף אם נניח בצד את ההשלכות האישיות של מציאות זו על השופטות והשופטים שעובדים לילות כימים בערכאות השונות, התוצאה הישירה של אי-מינויים של שופטים למשך תקופה כה ממושכת היא פגיעה קשה בשירות אותו מערכת המשפט אמורה לספק לציבור הרחב. פגיעה זו מתבטאת, בין היתר, בעיכובים במתן החלטות ופסקי דין, לרבות בתיקים דחופים; בהתמקדות בהליכים דחופים, על חשבון תחומים אחרים; בדחיית דיונים, ועיכוב הטיפול בהליכים חדשים; ובהעברת הטיפול בתיקים מסוימים לבתי משפט אחרים באותו מחוז, שלעיתים מרוחקים ממקום מגוריהם של המתדיינים. עוד יש לקחת בחשבון, כי עינוי דין בהליך פלילי מחייב, לעיתים, לשחרר נאשם שמעצרו התארך גם כשלא ניתן לאיין באופן מלא את מסוכנותו.
ועדיין, גם למול מציאות זו, במשך תקופה ארוכה עמדתו של שר המשפטים הייתה כי אין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כל עוד אין הסכמה רחבה בין חבריה לגבי המינויים (ראו, למשל, בסעיף 30 לתגובה המקדמית שהגיש ביום 25.1.2026: "מדיניותו של שר המשפטים בכל הנוגע למינוי שופטים לכלל הערכאות הנה כי מינויים אלה יעשו בהסכמה רחבה"). ודוק, תוך כדי ניהול ההליך דנן, לאחר שקיימנו דיון ראשון בעתירה ביום 12.2.2026, ושניתן בהמשך לכך צו על תנאי המורה לשר המשפטים "ליתן טעם מדוע לא יפעיל את סמכותו [...] ויכנס את הוועדה לבחירת שופטים לשם הצבעה על הצעות מינוי של שופטים לצורך איוש תקני השופטים החסרים בכלל ערכאות הרשות השופטת", חל שינוי מסוים בעמדתו הגורפת.
במכתבו מיום 17.4.2026, הודיע השר לחברי הוועדה האחרים על כוונתו לכנס את הוועדה לצורך בחירת שופטים לבתי המשפט לענייני תעבורה, לענייני משפחה ולנוער (להלן: מכתב השר). לצורך כך התבקשו חברי הוועדה בשלב הראשון למסור את שמות המועמדים המוצעים על ידם עד ליום 3.5.2026. לאחר מכן, הוסבר כי יפורסמו ברשומות שמות המועמדים המוצעים למשך 45 ימים; וכי במהלך החודשים יוני ויולי תכונס הוועדה לצורך בחירת השופטים לתקנים האמורים. עוד הודיע השר במכתבו על כוונתו לפרסם ברשומות את מועמדותם של נשיאי בתי משפט השלום לכהונה כשופטים בבית המשפט המחוזי, וכן כי לאחר שיקודמו מינויים אלה בכוונתו לפעול למינוי שופטים לערכאות נוספות "ללא דיחוי". לבסוף, שר המשפטים הבהיר כי אין בכוונתו להתחיל בהליך למינוי שופטים לבית המשפט העליון.
ביום 19.4.2026, ובמענה למכתב השר, שלושת השופטים חברי הוועדה שלחו מכתב מטעמם בו ציינו, בין היתר, כי האמור במכתב השר מתעלם באופן בוטה מהמחסור האקוטי בשופטים בבתי המשפט המחוזיים, ובפרט במחוזות חיפה ובאר שבע; וכי החלטתו לגבי חלוקת התקנים בין בתי המשפט השונים התקבלה ללא שנערכה עבודת מטה סדורה, במנותק מצרכי המערכת, ואף דומה כי היא נובעת משיקולים זרים.
בהמשך להתייחסות הצדדים לאמור במכתבים הנזכרים לעיל, ולאחר שהוגשו גם הודעות מטעם חברים נוספים בוועדה לבחירת שופטים, ביום 3.5.2026 קיימנו דיון נוסף בעתירה. במסגרת הדיון הודיע השר על כוונתו לפרסם עד ליום 10.5.2026 את רשימת המועמדים לתקני השיפוט בבתי המשפט לענייני תעבורה, לענייני משפחה ולנוער, וכן כי הוועדה תכונס על מנת לדון בהם בסמוך ככל הניתן לאחר שתחלוף תקופת 45 הימים שנקבעה בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד-1984 (להלן: כללי השפיטה). ואכן, ביום 10.5.2026 פורסמה ברשומות רשימת מועמדים המתייחסת לבתי המשפט לענייני תעבורה, לענייני משפחה ולנוער, וכן לבתי משפט השלום במחוזות חיפה והצפון (י"פ התשפ"ו 14533). לאחר הדיון, בהחלטתנו מיום 4.5.2026 התבקש השר לעדכן בדבר לוח הזמנים בו בכוונתו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לצורך דיון באיוש תקנים בלתי מאוישים בערכאות השיפוט השלום והמחוזי.
ביום 8.5.2026 הודיע שר המשפטים כי בכוונתו להמשיך בעבודת המטה ביחס למינוי תקני שיפוט פנויים בבתי הדין לעבודה, בבתי המשפט המחוזיים ובבתי משפט השלום, וכי להערכתו, ככל שלא תחול החמרה במצב הביטחוני, עבודת המטה תימשך שבועות ספורים. כן צוין, כי בהמשך להערות שהושמעו בדיון שהתקיים ביום 3.5.2026, ומתוך רצון למצוא פתרון פרקטי לצרכים דחופים, הוא החליט לבצע מינויים בפועל של שופטים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, תוך שאפשרות זו תיבחן גם ביחס לבתי משפט מחוזיים אחרים.
ביום 10.5.2026, ולאחר שמצאנו כי עמדת שר המשפטים אינה נותנת מענה לצו על תנאי שהוצא על ידינו, התבקש שר המשפטים להגיש תצהיר תשובה. בהמשך לכך, במסגרת תצהיר התשובה שהגיש הודיע השר על כך שביום 17.5.2026 פרסם ברשומות את רשימת המועמדים לאיוש משרות שיפוט בבתי משפט השלום במחוז דרום, וכן לאיוש משרות רשמים בכירים בכלל המחוזות. כן הבהיר השר, כי נוכח מועד הבחירות לכנסת, קיים קושי ממשי להשלים את עבודת המטה הנדרשת לאיוש התקנים בבתי המשפט המחוזיים ובבתי הדין לעבודה, ולכן בכוונתו לפעול למינוי שופטים בפועל לבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה.
ביום 24.5.2026 קיימנו דיון נוסף בעתירה, ובסיומו הצענו את שהצענו. מאחר שהשר הודיע ביום 26.5.2026 כי ההצעה אינה מקובלת עליו, לא נותר לנו אלא להכריע בעתירה.
טענות הצדדים
בתמצית, לעמדת העותרת, הימנעותו המתמשכת של שר המשפטים מלקבוע מועדים לכינוס הוועדה לבחירת שופטים, מלמדת על רצונו להותיר את מערכת המשפט במצוקה תפקודית המונעת ממנה ליתן שירות משפטי ראוי לציבור. כך, למצער, עד שייכנס לתוקף תיקון מס' 4 לחוק היסוד, המשנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים ואת הדרך בה ייבחרו מועמדים (התיקון עתיד להיכנס לתוקף במועד תחילת כהונתה של הכנסת הבאה). מדיניות זו, כך העותרת סבורה, אינה עולה בקנה אחד עם חובתו של שר המשפטים להפעיל את סמכותו "במהירות הראויה" לפי סעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות), ומנוגדת לעקרונות שנקבעו בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים. כך באופן כללי, כאשר מערכת המשפט מצויה בנקודת משבר לאור היקף התקנים הפנויים בערכאות השונות; וכך בפרט, מקום בו הנימוק של שר המשפטים לאי-כינוסה של הוועדה לבחירת שופטים מבוסס על רצונו למנות שופטים אך ורק בהסכמה רחבה. כן נטען, כי בניגוד להכרעה בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים, שם בית המשפט החליט שלא להתערב בשיקול דעתו של השר ביחס למינוי שופטים נוספים לבית המשפט העליון; חל מאז שינוי נסיבות מהותי – פרישתם של שני שופטים נוספים – ולפיכך עתה מוצדקת התערבותנו גם בנושא זה.
בהתייחס להתפתחויות העובדתיות שחלו תוך כדי ניהול ההליך, העותרת טוענת כי אין לראות בפעולות בהן נקט השר משום מענה מספק לטענותיה בעתירה. כך, תחילה, מאחר שלא ננקטו צעדים מספקים להתמודדות עם מצוקת כוח האדם בבתי המשפט המחוזיים ובבית המשפט העליון. ומעבר לכך, מאחר שבחירתו של השר להתמקד במינויים לבתי המשפט לענייני משפחה, תעבורה ונוער לוקה בפגמים מנהליים, שכן היא אינה מבוססת על תשתית עובדתית ראויה, התקבלה באופן שרירותי, ואף דומה כי מקורה בשיקולים זרים.
לעמדת העותרת, לפיה מוטלת על השר חובה לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, הצטרפו גם משיבי המדינה. ודוק, בניגוד לעותרת, משיבי המדינה סבורים כי חובה זו קמה רק ביחס למינויים הנוגעים לערכאות הדיוניות (שלום ומחוזי), אך לא בכל הנוגע לבית המשפט העליון, לאור ההסדר המיוחד שנקבע בחוק ביחס לדרך הבחירה בשופטיו. ביחס למינויים בערכאות הדיוניות, משיבי המדינה הבהירו כי בהחלטתו שלא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים בהיעדר הסכמה רחבה, הקנה שר המשפטים לעצמו וליתר חברי הקואליציה בוועדה זכות "וטו" על מינוי שופטים, באופן שהביא ליצירת מחסור חמור בכוח אדם ולפגיעה מתמשכת בתפקודה התקין של מערכת בתי המשפט. כך, בניגוד לקביעות המפורשות של בית משפט זה בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים לגבי המשקל שניתן לייחס לשיקול זה, ובאופן שעלול להביא לפגיעה בזכויות המתדיינים. ביחס למינויים לבית המשפט העליון, משיבי המדינה הבהירו כי אף שלעמדתם אין מקום לקבל העתירה בראש זה, על שר המשפטים לפעול בשקידה ראויה ובמהירות הראויה לקידום הליך הבחירה.
בהתייחס למכתב השר ולהתפתחויות שחלו בעת האחרונה, משיבי המדינה ציינו גם הם כי אין בפעולות שננקטו על ידי השר כדי לתת מענה מספק לצרכים של המערכת, וזאת בשים לב לחובתו לפעול לכינוס הוועדה לבחירת שופטים לכלל הערכאות הדיוניות, ובפרט לבתי המשפט המחוזיים וליתר בתי משפט השלום. בהקשר זה הזכירו משיבי המדינה כי הדרך הטבעית והמקובלת לדון במינויים לערכאות השונות היא להתחיל במינויים לבתי המשפט המחוזיים, ורק לאחר מכן לעבור למינויים בבתי משפט השלום (שכן חלק משופטי השלום מתמנים לבית המשפט המחוזי, וכתוצאה מכך מתפנים תקנים נוספים בבית משפט השלום). מכל מקום, משיבי המדינה סבורים כי כוונתו של השר להסתפק במינויים זמניים לבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה אינה עולה בקנה אחד עם חובתו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים במהירות הראויה. לצד זאת, צוין כי הדרך בה בחר השר להקצות את התקנים לבתי משפט השלום אינה מבוססת על תשתית עובדתית איתנה, והיא אף אינה תואמת את צורכי מערכת בתי המשפט.
שר המשפטים, מנגד, סבור כי דין העתירה להידחות. בראשית דבריו שר המשפטים הבהיר כי ההתפתחויות שחלו בעת האחרונה מלמדות על כך שהוא פועל במהירות הראויה על מנת לאייש את תקני השיפוט בערכאות הדיוניות. לגישתו, מינויים אלה יתנו מענה מלא לצרכים של המערכת, ולכן העתירה התייתרה ויש להורות על מחיקתה. לצד זאת, השר טוען כי המשמעות של קבלת העתירה היא נטילת הסמכויות שניתנו לו לכינוס הוועדה לבחירת שופטים, באופן שיביא להפרת האיזון שנקבע בחוק היסוד. עוד נטען, כי נסיבות ההליך דנן שונות בתכלית מאלו שעמדו ביסוד עניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים. כך, מאחר שבענייננו שר המשפטים הורה על כינוס הוועדה, ולכן קבלת העתירה משמעה התערבות לא רק בסמכות הנתונה לו לכינוס הוועדה, אלא גם באופן בו יבחרו שופטים בבתי המשפט השונים, בלוחות הזמנים ובסדר יומה של הוועדה. לפיכך, השר סבור כי קבלת העתירה תביא לכך שבית המשפט העליון ישמש, הלכה למעשה, כיו"ר הוועדה, מבלי שיש לו את הכלים לניהול הוועדה, לביצוע עבודת המטה ולהערכת צורכי המערכת.
דיון והכרעה
במשך תקופה של כשנה וחצי לא כונסה הוועדה לבחירתם שופטים. לאורך תקופה זו המחסור בשופטים בכלל ערכאות הרשות השופטת הלך והחמיר, כך שהמציאות היום היא כזו שהמערכת לא יכולה עוד לשאת. אומנם יש לברך על הפעולות האחרונות שננקטו על ידי השר, ועל כוונתו למנות שופטים לבתי המשפט לתעבורה, למשפחה ולנוער, וכן לחלק מבתי משפט השלום; ואולם, אף שמדובר בצעדים חשובים והכרחיים (ואיננו מתייחסים למחלוקת בדבר אופן הקצאת התקנים, החורגת מתחומה של עתירה זו), בנקודת הזמן בה אנו מצויים לא מדובר בצעדים הנותנים מענה לטענות שהועלו בעתירה. טרם תפורט עמדתנו בהרחבה – המבוססת בעיקרה על היסודות המשפטיים שהונחו בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים – תוצג בקצרה המסגרת הנורמטיבית הנדרשת לצורך ההכרעה בהליך דנן.
על פי המנגנון שנקבע בחוק-יסוד: השפיטה, מינוי שופטים נעשה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של הוועדה לבחירת שופטים (סעיף 4(א) לחוק היסוד). סעיף 4(ב) לחוק היסוד, כנוסחו המחייב בעת הזו, קובע כי הוועדה תהיה מורכבת מנציגי בית המשפט העליון – נשיא בית המשפט ושני שופטים נוספים; מנציגי הממשלה – שר המשפטים (המשמש גם כיו"ר הוועדה) ושר נוסף שנקבע על ידה; מנציגי הכנסת – שני חברי כנסת אשר נבחרים על ידה בבחירות חשאיות; ומשני נציגים מטעם לשכת עורכי הדין. הרכבה הנוכחי של הוועדה לבחירת שופטים מבוסס על העיקרון לפיו ראוי שבתהליך המינוי של שופטים ייקחו חלק נציגים משלוש הרשויות, יחד עם נציגי לשכת עורכי הדין (להרחבה ראו: בג"ץ 9029/16 אבירם נ' שרת המשפטים, פסקה 16 (1.2.2017); בג"ץ 4956/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' כנסת ישראל, פסקה 2 לחוות דעתה של השופטת ענת ברון (20.8.2020)). יוער, כי נגד תוקפו של תיקון מס' 4 לחוק היסוד, שעתיד להיכנס לתוקף בכנסת הבאה, הוגשו מספר עתירות בהן טרם ניתנה הכרעה (בג"ץ 70604-03-25; בג"ץ 70743-03-25; בג"ץ 70827-03-25; בג"ץ 70854-03-25; בג"ץ 70880-03-25; ובג"ץ 71555-03-25). למותר לציין כי העתירה הנוכחית אינה עוסקת בתיקון מס' 4 לחוק היסוד, וממילא איננו נוקטים בכל עמדה לגביו.
דרכי הבחירה בשופטים וסדרי עבודתה של הוועדה קבועים בחוק בתי משפט ובכללי השפיטה. הסעיף המרכזי לענייננו הוא סעיף 7 לחוק, אשר קובע כדלקמן:
סדרי עבודת הועדה
7. (א) ראה שר המשפטים שיש למנות שופט, יודיע על כך ברשומות ויכנס את הועדה.
(ב) אלה רשאים להציע מועמדים:
(1) שר המשפטים;
(2) נשיא בית המשפט העליון;
(3) שלושה חברי הועדה כאחד.
(ג) (1) הצעת הועדה על מינויו של שופט תהיה על דעת רוב חבריה שהשתתפו בהצבעה;
(2) על אף הוראות פסקה (1), הצעת הוועדה על מינוי של שופט לבית המשפט העליון תהיה על דעת שבעה מחברי הוועדה; פחת מספר המשתתפים בהצבעה מתשעה תהיה ההצבעה על דעת רוב המשתתפים שלא יפחת ממספר המשתתפים בהחסיר שניים.
(ד) הועדה תקבע את שאר סדרי דיוניה ועבודתה.
מסעיף זה ניתן ללמוד הן לגבי הדרך בה ייבחרו השופטים על ידי הוועדה והן לגבי העיתוי בו נדרש לעשות זאת. אשר לדרך הבחירה, סעיף 7(ג) לחוק קובע כי בעוד שהבחירה בשופט שאינו מיועד לכהונה בבית המשפט העליון יכולה להתקבל ברוב רגיל; לצורך מינויו של שופט לבית המשפט העליון נדרש רוב מיוחד בוועדה – תמיכה של שבעה מחברי הוועדה. בכל הנוגע לעיתוי הבחירה, נקבע בסעיף 7(א) לחוק כי הוועדה תתכנס אם ראה שר המשפטים שיש צורך במינוי שופט. לכך יש להוסיף, כי הליך הבחירה בשופטים הוא ארוך ומורכב ממספר שלבים. מבלי למצות, כאשר מתעורר הצורך במינוי שופט על שר המשפטים להודיע על כך ברשומות ולכנס את הוועדה לבחירת שופטים. לאחר מכן, נדרש לפרסם ברשומות את שמות המועמדים שיובאו לדיון לתקופה שלא תפחת מ-45 ימים. רק בתום שלב זה, רשאית הוועדה לבחור במועמדים המתאימים בראייתה (ראו: סעיף 7(א) לחוק; סעיף 11ב לכללי השפיטה).
המחלוקת בין הצדדים עוסקת בשלב הראשון של הליך הבחירה – הודעתו של השר בדבר הצורך במינוי שופטים וכינוסה של הוועדה, ובפרט בשאלת העיתוי בו עליו לעשות כן. מאחר שהדיון בסוגיה זו ממש הוא גם זה שעמד בלב פסק הדין בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים – שם הוא נדון ביחס למינוי נשיא ושני שופטים לבית המשפט העליון – נפנה להציג את עיקר ההכרעה שניתנה שם.
את חוות הדעת העיקרית בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים כתבה השופטת יעל וילנר. נקודת המוצא שעמדה ביסוד חוות דעתה, הייתה כי לשר עומד שיקול דעת בשאלה מתי יש לכנס את הוועדה לצורך בחירת שופטים, במסגרתו הוא רשאי לשקול שיקולים שונים ובהם גם השיקול בדבר הגעה להסכמה רחבה לגבי המינויים. חרף האמור, השופטת וילנר הבהירה כי השיקול בדבר הגעה להסכמה רחבה אינו יכול לעמוד לבדו. זאת, בשים לב לתכלית ההוראות המסדירות את פעילות הוועדה, ולכך שהמנגנון שנקבע בחוק למינויו של נשיא לבית המשפט העליון מבוסס על בחירה ברוב רגיל, ומכאן שמדיניות השר לעניין הצורך בהסכמה רחבה מביאה לשינוי כללי ההכרעה שקבע המחוקק לעניין זה. על יסוד האמור, השופטת וילנר קבעה כי על השר לכנס את הוועדה לצורך בחירה בנשיא לבית המשפט העליון.
מכאן עברה השופטת וילנר לבחון את שאלת העיתוי בו נדרש לכנס את הוועדה. נקבע כי משעה שמדובר בסמכות חובה שלא נקבע זמן לעשייתה, על השר להפעיל את סמכותו ולכנס את הוועדה "במהירות הראויה" לפי סעיף 11 לחוק הפרשנות. ביישום על נסיבות המקרה קבעה השופטת וילנר את הדברים הבאים:
בהינתן שהשר נמנע מכינוס הוועדה לצורך בחירת נשיא בית המשפט העליון במשך למעלה משנה; מאחר שלא מכהן נשיא קבוע בבית משפט זה במשך כאחד עשר חודשים; לנוכח פרישתו הצפויה מכס השיפוט של ממלא מקום הנשיא, השופט ע' פוגלמן, בחודש אוקטובר הקרוב, בהגיעו לגיל פרישה; ובשים לב לכך שהפעלת סמכות השר בענייננו אינה כרוכה בהשקעת משאבים ניכרים – דרישת המהירות הראויה משמיעה כי על השר להפעיל את סמכותו לפי סעיף 7(א) לחוק, ולפרסם ברשומות את רשימת המועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון תוך 14 יום ממועד מתן פסק דין זה; ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא כאמור בסמוך לאחר חלוף פרק הזמן הנדרש לפי סעיף 11ב(א) לכללי השפיטה.
(שם, בפסקה 45. ההדגשה במקור).
בניגוד לשאלת מינויו של נשיא לבית המשפט העליון, השופטת וילנר סברה כי בהינתן המנגנון שנקבע בחוק לצורך בחירה בשופטים לבית המשפט העליון, קרי דרישת הרוב המיוחד, מדיניות השר בדבר הצורך בהסכמה רחבה אינה מתעלמת מתכלית החקיקה. לפיכך, נקבע כי אין עילה להתערב בהחלטתו של השר שלא לכנס את הוועדה לצורך קידום הליך בחירתם של שופטים נוספים לבית המשפט העליון (שם, בפסקה 47).
לתוצאה אליה הגיעה השופטת וילנר הצטרף גם השופט אלכס שטיין. בדומה לשופטת וילנר, גם השופט שטיין הבהיר בחוות דעתו כי שיקול הדעת לכנס את הוועדה לבחירת שופטים שייך לשר המשפטים. כן ציין השופט שטיין, כי בבואו של השר להפעיל את סמכות זו הוא רשאי לשקול שיקולים מגוונים, לרבות השאיפה למינוי שופטים בהסכמה רחבה. לצד זאת, השופט שטיין הדגיש כי שיקול דעתו של שר המשפטים נגמר מקום בו המערכת מגיעה לנקודה של שיתוק, ובמילותיו: "בנקודה משברית זאת, סמכות הרשות שלו משנה את אופייה והופכת להיות סמכות שבחובה" (פסקה 5 לחוות דעתו). מאחר שלגישת השופט שטיין, אי-מינויו של נשיא לבית המשפט העליון צפוי היה להביא את המערכת לנקודה של שיתוק, סמכותו של השר לכנס את הוועדה הפכה בנסיבות העניין לסמכות שבחובה.
מטעמים דומים לאלו שהוצגו בחוות דעתה של השופט וילנר, גם השופט עופר גרוסקופף סבר כי על שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון. כפי שהוסבר בחוות דעתו, המנגנון שנקבע בחוק בתי משפט לא ביקש לתת לשר, או לכל גורם אחר, זכות וטו בבחירת המועמדים. גישתו הייתה כי הסמכות לכנס הוועדה לבחירת שופטים לפי סעיף 7(א) ניתנה לשר בראש ובראשונה על מנת שייבחן אם נוצר צורך מערכתי במינוי שופטים. לפיכך, הובהר כי זהו שיקול הליבה אותו על השר לשקול, כאשר שיקולים אחרים, ובכלל זאת השאיפה לבצע מינויים בהסכמה רחבה, הם שיקולים משניים שאינם יכולים להצדיק התעלמות מצורכי המערכת לאורך זמן ממושך. בשים לב לאמור, ולאחר שבמשך 11 חודשים מערכת המשפט תפקדה ללא נשיא לבית המשפט העליון, השופט גרוסקופף סבר כי קיים צורך מערכתי אקוטי במינוי נשיא, המצדיק את כינוסה של הוועדה לבחירת שופטים. לעומת זאת, ובהינתן שמנגנון הבחירה שנקבע למינוי שופטים לבית המשפט העליון מחייב הגעה להסכמה רחבה, צוין כי בהיעדרה, אין תוחלת בכינוס הוועדה לצורך השלמת מכסת שופטי בית המשפט העליון (אף שגם בעניין זה הוא סבר כי קיים צורך מערכתי אקוטי).
הנה כי כן, בפסק הדין בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים אומנם נקבע כי השיקול בדבר הסכמה רחבה הוא שיקול אותו רשאי שר המשפטים לשקול במסגרת החלטתו אם לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, אולם הובהר, גם אם כל שופט בדרך מעט שונה, כי כוחו של שיקול זה אינו מוחלט והוא בוודאי נסוג מפני הצורך האקוטי במינוי שופטים. והנה, גם לאחר שניתן פסק הדין בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים, סירב שר המשפטים לאורך תקופה של שנה ומחצה לכנס את הוועדה לבחירת שופטים מאותו טעם של היעדר הסכמה רחבה לגבי זהות המועמדים שייבחרו. לפיכך, כפי שהוכרע אז, נדרש להבהיר גם עתה – כאשר מדובר במינוי שופטים לערכאות הדיוניות – קרי: כאשר מנגנון הבחירה שנקבע בחוק מסתפק ברוב רגיל – אין בכוחו של שיקול זה להצדיק הימנעות מוחלטת מכינוס הוועדה למשך תקופה כה ממושכת, במהלכה צורכי המערכת הפכו אט אט לזעקת שבר.
לפיכך, אילו הייתה עמדתו של שר המשפטים נותרת כשהייתה למשך רוב שלביו של ההליך, בכך היה מסתיים פסק דיננו, והיינו מורים לשר המשפטים לכנס את הוועדה לשם מינוי שופטים לערכאות הדיוניות בתוך פרק הזמן הקצר ביותר שמאפשרים הליכי הבחירה.
ברם, כפי שצוין לעיל, בעמדה הגורפת שהציג השר חל לאחרונה שינוי משמעותי. תחילה, במכתבו מיום 17.4.2026 הודיע השר על כוונתו לפעול לאיוש חלק מהתקנים הפנויים בבתי משפט השלום (במחוזות חיפה והצפון ובבתי המשפט לענייני תעבורה, לענייני משפחה ולנוער), וכן למנות את נשיאי בתי משפט השלום לבתי המשפט המחוזיים לאחר שתסתיים תקופת כהונתם. בהמשך לכך, במסגרת תצהיר התשובה שהגיש הודיע השר על כך שפרסם את רשימת המועמדים לאיוש משרות שיפוט בבתי משפט השלום במחוז דרום, וכן לאיוש משרות רשמים בכירים בכלל המחוזות. אשר לבתי המשפט המחוזיים, הודיע השר על כוונתו למנות לבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה שופטים לכהונה בפועל. לשם כך אף החלו להינקט על ידו הצעדים הדרושים – שמות המועמדים הרלוונטיים פורסמו ברשומות, ונעשו ניסיונות לתאם בין חבריה מועדים אפשריים לקיום ישיבות הוועדה. השאלה היא, אם כן, האם יש בצעדים האמורים כדי לייתר את העתירה?
על פני הדברים, ניתן היה לסבור כי בעקבות ההתפתחויות האחרונות הסעד המבוקש התייתר: לאחר תקופה ארוכה של הימנעות מוחלטת מכינוס הוועדה, השר החל להניע את גלגליה, ולפעול לבחירת שופטים לחלק מבתי משפט השלום. אכן, קיים פער מהותי בין השבתה מלאה של עבודת הוועדה לבין מצב שבו היא מתכנסת ופועלת, אף אם באופן חלקי. עם זאת, אין באמור כדי להוביל למסקנה כי בשל כך התייתרה העתירה. הצעדים המאוחרים שננקטו מתמקדים בערכאת השלום, ואף ביחס אליה ניתן מענה חלקי בלבד; ביחס לבתי המשפט המחוזיים לא נפתח עד היום הליך בחירה, לא פורסמו רשימות מועמדים, לא נקבעו מועדים לכינוס הוועדה, ושעריה נותרו נעולים. הלכה למעשה, מדיניות אי-כינוס הועדה של השר נמשכת אפוא בערכאה המחוזית במלוא עוצמתה. בנסיבות אלו, גם אם ניתן לקבל כי הצורך בסעד אופרטיבי התייתר במידת מה בהתייחס לערכאת השלום, זה נותר במלוא היקפו ביחס לערכאה המחוזית.
אכן, שר המשפטים טען בתשובתו כי בשים לב למועד הצפוי של הבחירות לכנסת (27.10.2026), ולהשפעה של מועד זה על האפשרות לבחור שופטים בתקופה שקודמת להן, אין באפשרותו לסיים את עבודת המטה הנדרשת לצורך גיבוש רשימת המועמדים לבתי המשפט המחוזיים. לפיכך, הודיע על כוונתו להסתפק במינוי שופטים לכהונה בפועל בבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה. כפי שיפורט להלן, לעמדתנו אין במינוי של שופטים לכהונה בפועל חלף מינוי שופטים על ידי הגוף המוסמך לכך, ואף אין בלוח הזמנים שהציג השר, כדי עמידה בחובתו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים "במהירות הראויה". נפרט.
כידוע, הסמכות לבצע פעולות מסוימות כוללת בתוכה גם את החובה להפעיל אותה "במהירות הראויה ולחזור ולעשותו מזמן לזמן ככל הנדרש לפי הנסיבות" (סעיף 11 לחוק הפרשנות). פרק הזמן הרלוונטי לצורך עמידה בחובה זו נקבע לפי אמת מידה של סבירות, כתלות במהות הסמכות בה מדובר וביתר נסיבות העניין (ראו מיני רבים: בג"ץ 7198/93 מיטראל בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר, פ"ד מח(2) 844, 853 (1994); בג"ץ 4634/04 רופאים לזכויות אדם נ' השר לבטחון פנים, סב(1) 762, 784 (2007); בג"ץ 3402/22 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ועדת החקירה הממלכתית לכלי השיט, פסקה 6 (27.6.2022)).
בנסיבות המקרה דנן, אנו סבורים כי את פרק הזמן הסביר לכינוס הוועדה לבחירת שופטים יש לגזור לפי מידת הדחיפות של המינויים.
דומה כי הנתונים שהוצגו לעיל ביחס להיקף המחסור בכוח אדם בבתי המשפט המחוזיים מדברים בעד עצמם. בחלק מבתי המשפט המחוזיים מדובר על מחסור של כ-10% ביחס לתקן השפיטה, כאשר בבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע (21% עד לסוף שנת 2026) ובחיפה (15% עד לסוף שנת 2026) התמונה היא עגומה במיוחד. לכך יש להוסיף, כי במהלך התקופה בה לא כונסה הוועדה לבחירת שופטים, חל גידול משמעותי במספר ההליכים שמתנהלים בבתי המשפט המחוזיים. כך, למשל, בית המשפט המחוזי בבאר שבע החל לטפל לאחר פרוץ המלחמה בתיקי מעצר של לוחמים בלתי חוקיים. המדובר בכ-2,850 עצורים, אשר לצורך העמידה בלוחות הזמנים שנקבעו לביקורת שיפוטית בחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002, נדרש להקצות לעניינם 4-3 ימי שיפוט מלאים מדי שבוע. לכך יש לצרף את ההשלכות של מותו הטראגי של נשיא בית המשפט המחוזי באר שבע בני שגיא ז"ל, לו טרם מונה מחליף. מפאת קוצר היריעה לא נמשיך בתיאור המציאות המאתגרת המאפיינת את הפעילות של כלל בתי המשפט המחוזיים, כל אחד והנסיבות המיוחדות המאפיינות את פעילותו. ברם, המעוניין להרחיב מופנה לעיין במכתב שנשלח מחטיבת השופטים והרשמים למנהל בתי המשפט ביום 29.1.2026, בו הציגו נשיאי בתי המשפט השונים את תמונת המצב ביחס לתקנים הפנויים והצורך באיושם (המכתב צורף כנספח 1 לתגובה המקדמית מטעם משיבי המדינה).
ודוק, למחסור החמור בשופטים יש השפעה קשה על יכולתם של בתי המשפט לספק לציבור שירות איכותי ויעיל. כפי שגם צוין לעיל, העומס המוטל על השופטים מביא, בין היתר, לעיכובים במתן החלטות ופסקי דין; להתמקדות בהליכים דחופים, על חשבון תחומים אחרים; לדחיית דיונים ועוד כהנה וכהנה. מכאן הפגיעה הקשה בציבור המתדיינים – הן כתוצאה מהעיכוב שעלול להיגרם בטיפול בתיק (ראו, למשל, בהקשר הפלילי: ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 334 (31.12.2008); ע"פ 2144/08 מונדרוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 66 (14.1.2010)), הן לנוכח הפגיעה ביכולתם של בתי המשפט להגן באופן אפקטיבי על הזכויות המהותיות של הצדדים במסגרת ההליכים המשפטיים המתנהלים לפניהם. כך למשל, יש בעיכובים אלה כדי להשליך על מועד שמיעת עדותן של קורבנות עבירות מין, באופן המעצים את הפגיעה בהן; יש בהם כדי להשליך על המשך מעצרם של נאשמים בעבירות חמורות שיש עימן מסוכנות; ואף יש בהם כדי לדחוק את עניינם של מתדיינים מן השורה המחכים בכליון נפש לבירור עניינם.
הדחיפות במינויים לבתי המשפט המחוזיים, אם כן, היא מובהקת. כדי להתמודד עם העומס שמוטל על מערכת המשפט נדרש לקדם את הנושא באופן מיידי. דומה כי על כך, לפחות ביחס למינויים במחוזות באר שבע וחיפה, לא חולק גם השר. במצב דברים זה, הצהרתו של השר, לפיה אין באפשרותו לסיים את עבודת המטה הנדרשת מבחינתו בפרק זמן רלוונטי, מתעלמת מהצורך הדחוף למלא את השורות בבתי המשפט המחוזיים, על רקע היקף התקנים הפנויים והעומס החריג שתואר, גם אם הדבר מחייב השקעת מאמצים מיוחדת. הקושי בעמדתו של השר אף מתחדד מקום בו לוח הזמנים הנטען הוא תוצר של אופן התנהלותו, וכן בשים לב לפרק הזמן הארוך שעמד לרשותו להשלמת עבודת המטה בתקופה בה לא כונסה הוועדה לבחירת שופטים, ולפרק הזמן שעוד נותר לו – עד שתכונס הוועדה לאחר התקופה בת 45 הימים בה מתפרסמים שמות המועמדים ברשומות.
לכך יש להוסיף, כי הכנסת הנוכחית מתקרבת לסוף ימיה. התאריך הקבוע בעת הזו לקיום הבחירות הבאות לכנסת הוא ה-27 באוקטובר 2026. המשמעות היא כי במועד שאינו רחוק עשויות לחול על הממשלה מגבלות שונות, לרבות בתחום המינויים (בג"ץ 5167/00 וייס נ' ראש-הממשלה, פ"ד נה(2) 455 (2001); בג"ץ 8815/05 לנדשטיין נ' שפיגלר, פסקאות 11-9 (26.12.2005); בג"ץ 9843/08 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' הוועדה לבחירת שופטים (8.1.2009)). הצדדים לא הניחו בפנינו טיעון סדור ביחס לשאלה אם ניתן יהיה להמשיך בהליך מינוי השופטים ככל שיקרב מועד הבחירות, אולם, מבלי לטעת מסמרות, נציין רק כי בשים לב לדחיפות העניין, לאופיה הרב-מוסדי של הוועדה ולאופיים של הגורמים המתמנים, דומה כי ההכרעה בנושא אינה מובנת מאליה. מכל מקום, ניסיון העבר מלמד כי הליכי הבחירות, כינון ממשלה חדשה והרכבת ועדה לבחירת שופטים, כרוכים בפרק זמן ממושך. פער הזמנים שיווצר בהכרח עד לחידוש עבודת הוועדה הבאה עלול להותיר חלל תפקודי חמור בבתי המשפט, אשר יחריף את המחסור הקיים ממילא. ברי אפוא, כי תאריך הבחירות המתקרב, יחד עם לוח הזמנים הדרוש לצורך השלמת הליך המינוי של שופטים, מביאים גם הם למסקנה כי על שר המשפטים לפעול באופן מיידי כדי להשלים את תהליך המינוי של שופטים לבתי המשפט המחוזיים.
ודוק, בנסיבות האמורות, כאשר לשר עומדת חובה משפטית לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, לא ניתן להסתפק בכוונתו למנות שופטים לכהונה זמנית בבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה. מנגנון המינוי בפועל נועד מלכתחילה לשמש כלי זמני ומשלים, למלא פערים נקודתיים ולהתמודד עם עומסים זמניים, ולא לשמש תחליף שיטתי למינויי קבע בהיקף ניכר. ויודגש, כי בענייננו היקף תקני השיפוט החסרים בבתי המשפט המחוזיים עד לסוף שנת 2026 עומד על 24 תקנים, מחציתם בבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה. אף שבכוחו של פתרון זה לתת מענה מסוים למצוקת העומס המוטלת על בתי משפט אלה, וייתכן שהוא יהיה רלוונטי ככל שבהמשך הדרך יתברר כי הוועדה לא מינתה שופטים לבתי המשפט המחוזיים (למשל בהיעדר רוב בין חבריה לגבי המועמדים), הרי שכל עוד הוועדה יכולה לבחור בשופטים בתקופת הזמן הרלוונטית, אין הצדקה לעקוף את המנגנון שנקבע בחוק היסוד למינוי שופטים, ולהסתפק במינויים של שופטים לכהונה זמנית (ביחס לנסיבות בהן מוצדק להעדיף מינוי זמני ראו למשל: בג"ץ 5403/22 לביא, זכויות אזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נ' ראש הממשלה, פסקאות 9-8 לחוות דעתה של השופטת וילנר (22.9.2022); ומנגד: בג"ץ 5657/09 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פסקאות 63-61 (24.11.2009)). שימוש השר בסמכותו למנות מינויים בפועל, חלף הפעלת סמכותו-שלו להורות על כינוס הועדה, אינו איפוא "פתרון מעשי" למחסור בשופטים, אלא ניסיון לעקוף את החובה לכנס את הועדה ולמלא את תקני השיפוט החסרים בדרך הקבועה בדין.
נסכם. במשך תקופה של כשנה וחצי לא כונסה הוועדה לבחירתם שופטים בהיעדר הסכמה רחבה לגבי זהות המועמדים שייבחרו. בתקופה זו התפנו תקנים רבים של שופטים בבתי המשפט המחוזיים, והצפי הוא למספר לא מבוטל של תקנים נוספים שיתפנו עד לסוף שנת 2026. מציאות זו, יחד עם העומס העצום והמתגבר שמוטל על המערכת, הופכים את הצורך במינוי שופטים לבהול. כאשר מצרפים לכך את מועד הבחירות המתקרב, ואת המגבלות שעלולות לחול על האפשרות לבחור בשופטים כתוצאה מכך, המסקנה היא כי על שר המשפטים לפעול באופן מיידי, כך שניתן יהיה להשלים את המינויים עוד לפני תקופת הבחירות. בנסיבות אלו, אין מנוס אלא לקבוע כי על שר המשפטים לפרסם ברשומות את רשימת המועמדים לשיפוט בבתי המשפט המחוזיים ללא שיהוי נוסף, תוך מתן קדימות לבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה, בהם הצורך המידי הוא מובהק במיוחד, ואשר לגביהם אנו מורים כי הרשימה תפורסם בתוך 7 ימים, קרי עד ליום ב', 8.6.2026. בקביעת פרק זמן זה נלקחה בחשבון העובדה כי השר החל כבר לפני מספר שבועות בעבודת המטה הנדרשת לצורך גיבושה של רשימת המועמדים מטעמו, העובדה כי חלק מחברי הוועדה כבר שלחו את רשימת המועמדים שהם מציעים להעלות להצבעה, ופרק הזמן שנותר גם לאחר פרסום שמות המועמדים ברשומות לצורך השלמתה. לאחר שתחלוף התקופה שנקבעה בכללי השיפוט, על השר לכנס את הוועדה לצורך איוש התקנים החסרים בבתי המשפט המחוזיים בהקדם האפשרי, בראי מועד הבחירות הצפוי.
טרם סיום, ואף שביחס לסוגיה זו דין העתירה להידחות, לא ניתן להתעלם מהקושי הכרוך בכך שבית משפט זה פועל בהרכב חסר כמעט שלוש שנים. כפי שציינה השופטת וילנר בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים (שם, בפסקה 48):
"בהינתן שטובת מערכת המשפט הישראלית ניצבת לנגד עיניהם של כל חברי הוועדה, לרבות השר, המכהן כאמור כיושב הראש שלה; לנוכח הפגיעה הברורה הנגרמת לציבור המתדיינים בבית המשפט העליון כתוצאה מאי-מילוי השורות החסרות בקרב שופטיו (ואף בשים לב לפרישתו הצפויה כאמור של ממלא מקום הנשיא, השופט פוגלמן, שתוביל לכך שרק 80% מתקני השופטים בבית משפט זה מאוישים) – חזקה על חברי הוועדה כולם, כי ינקטו בכל צעד אפשרי על מנת לקדם את הליך בחירתם של שופטים חדשים לבית המשפט העליון, לפי התנאים הקבועים לכך בחוק."
כיום, ולנוכח פרישתם של ממלא מקום הנשיא, השופט עוזי פוגלמן, והשופט יוסף אלרון, המצב אף חמור יותר. במקביל, מספר ההליכים בהם מטפל בית המשפט נמצא במגמת עליה מתמדת, בפרט בתחום המעצרים המנהליים. מדובר במציאות בלתי אפשרית, המביאה לפגיעה קשה ביכולתנו למלא בצורה ראויה את התפקיד לו נשבענו – "לשפוט משפט צדק". אומנם שעריו של בית משפט זה יישארו לעולם פתוחים עבור מי שיזדקק לו, אך כלשון המכתם, "צדק מאוחר הוא צדק שנשלל" (Justice delayed is justice denied). המציאות המפוכחת היא שביחס לחלק לא קטן מציבור המתדיינים המועד המוקדם ביותר בו ייפתחו השערים הוא אוקטובר 2027 (ראו החלטת כבוד הרשמת מורן יהב מיום 6.5.2026 בע"א 64804-02-26). אשר על כן, טוב יעשה שר המשפטים, וטוב יעשו חברי הוועדה, אם יעמידו את מצוקת ציבור המתדיינים לנגד עיניהם, ויעשו בנפש חפצה ובמחשבה פתוחה מאמץ נוסף להגיע להבנות שיאפשרו את מילוי ארבעת התקנים החסרים בבית המשפט העליון – ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
סוף דבר: העתירה מתקבלת באופן חלקי. על שר המשפטים לנקוט בצעדים הדרושים על מנת לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לצורך איוש התקנים החסרים בבתי המשפט המחוזיים, כמפורט בפסקה 34 לעיל. בנסיבות העניין, המדינה תישא בהוצאות העותרת בסך של 30,000 ש"ח.
ניתן היום, ט"ו בסיון התשפ"ו (31.5.2026).
עופר גרוסקופף
שופט
אלכס שטיין
שופט
גילה כנפי-שטייניץ שופטת