עזבון המנוח שטרנשוס משה ז"ל נ. איתנית מוצרי בניה

פסק-דין בתיק רע"א 7857/12 בבית המשפט העליון רע"א 7857/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המבקשים: 1. עזבון המנוח משה שטרנשוס ז"ל 2. רעיה שטרנשוס נ ג ד המשיבות: 1. איתנית מוצרי בניה בע"מ 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ 3. מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.10.2012 בתיק ע"א 5237-05-12 שניתן על ידי כבוד השופטים י' גריל (סג"נ), ע' גרשון, י' וילנר בשם המבקשים: עו"ד משה גולדבלט בשם המשיבות 2-1: עו"ד יניב יוניק; עו"ד יורם דביר בשם המשיבה 3: עו"ד מיכל ברדנשטיין פסק-דין השופט צ' זילברטל: 1. בית משפט השלום בחיפה דחה ככלל את תביעת המבקשים לפיצויים בגין מות המנוח משה שטרנשוס ז"ל שעבד במפעל המשיבה מס' 1. התביעה הוגשה על יסוד הטענה שמחלת המנוח, שכתוצאה ממנה נפטר, נגרמה עקב חשיפתו לאסבסט במהלך עבודתו אצל המשיבה 1. בית משפט השלום פסק, כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין החשיפה לאסבסט לבין מחלת המנוח, ומכל מקום גם לא הורם הנטל להוכיח כי המשיבה 1 התרשלה. על אף מסקנות אלה נקבע, כי המבקשים זכאים לפיצוי בסך 150,000 ש"ח בגין פגיעה באוטונומיה, עקב כך שלא הזהירו את המנוח מפני הסיכון הבריאותי הכרוך בחשיפה לאסבסט. בית משפט השלום הוסיף ופסק, כי נוכח תגמולי המוסד לביטוח לאומי המשתלמים בעקבות פטירת המנוח, "התביעה 'נבלעת'" (ת"א 18005/07, פסק דין מיום 11.4.2012, מפי כב' השופטת א' דגן). 2. על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 5237-05-12). בית המשפט המחוזי אישר את פסק הדין הנ"ל על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והוסיף, כי לא היתה תמימות דעים בין חברי ההרכב בענין פסיקת הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה, אך אין צורך בהכרעה בענין זה "נוכח העובדה שממילא הפיצוי שנפסק בגין הפגיעה באוטונומיה 'נבלע' בתגמולי המוסד לביטוח לאומי שאותם יש לנכות מכל רכיבי הפיצוי, כפי שבצדק קבע בית משפט קמא נוכח ההלכה הפסוקה בענין זה" (פסק דין מיום 18.10.2012, הרכב כב' השופטים י' גריל (סגן נשיא), ע' גרשון ו-י' וילנר). 3. בפנינו בקשת רשות ערעור שבגדרה הועמדה לדיון שאלה יחידה - "שאלת ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי מסכומים הנפסקים לעזבון". בבקשה נטען, בין היתר, כי הסוגיה הועלתה לדיון בפני בית משפט זה בעבר במספר הזדמנויות, אך טרם ניתנה בה הכרעה והיא הושארה בצריך עיון תוך שהוצגו הקשיים שבהותרת ההלכה הנוהגת עד כה על כנה, נוכח ההתפתחויות בפסיקה בעקבות "הלכת השנים האבודות", לרבות הפסיקה שעניינה היחס שבין תביעת העזבון לבין תביעת התלויים. לענין זה הפנו המבקשים, בין היתר, לע"א 2739/06 עזבון דוביצקי נ' רזקאללה (1.6.2008) ולרע"א 8304/08 עזבון סלמאן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (26.7.2009). יצוין ויודגש, כי, כעולה מהאמור לעיל, נושא ניכויי הגמלאות מהפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה כלל לא זכה לדיון בהחלטות הערכאות הקודמות, אשר פסקו, כמובן מאליו, כי התביעה "נבלעת". 4. המשיבות טוענות בתשובתן כי דין הבקשה להדחות. לעמדתן, בכל מקרה הבקשה מוגבלת לשאלה אחת - שאלת ניכויי הגמלאות מהפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה של הפרט. הוסף, כי בית המשפט המחוזי לא אישר את פסיקת בית משפט השלום בענין עצם הזכות לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה וכי המבקשים לא בקשו לערער על כך, ולפיכך בטרם ידון בית משפט זה בסוגיית הניכויים, עליו לדון תחילה בסוגיית הזכאות לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה. בענין אחרון זה מרחיבות המשיבות את הטיעון במטרה להראות כי בית משפט השלום שגה עת פסק פיצוי בראש הנזק האמור. אף לסוגיית הניכויים גורסות המשיבות כי דין טענות המבקשים להדחות, בין היתר על יסוד פסק הדין המנחה בע"א 48/77 פרפרה נ' חן פ"ד לב(3) 191 (1978). 5. אכן, קיום הדיון בשאלת הניכויים מתחייב רק אם תאומץ פסיקת בית משפט השלום ביחס לזכות לקבלת פיצוי בראש הנזק של הפגיעה באוטונומיה. בענין זה לא הביע בית המשפט המחוזי את דעתו, כשהניח שמדובר בסוגיה תיאורטית גרידא נוכח ניכויי הגמלאות מהפיצוי. עתה מגיעה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור המתמקדת בנושא הניכויים, ומעלה, לכאורה, שאלה שהושארה בעבר בצריך עיון. אלא שאין אנו עוסקים בעניינים תיאורטיים, וגם אין מקום שבית משפט זה יפעל כערכאת ערעור ראשונה על פסק דינו של בית משפט השלום בנוגע לפסיקת הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, מה גם שבבית המשפט המחוזי לא שררה תמימות דעים בקרב חברי ההרכב הנכבד בסוגיה האמורה. נוכח מצב דברים זה, אנו מחזירים את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיפסוק במחלוקת שבין הצדדים בענין זכות המבקשים לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה; וככל שיסבור שיש מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה בנסיבות הפרשה דנא (ואין אנו מביעים כל עמדה בנדון), ייתן דעתו גם לנושא הניכויים, נוכח הטענות שהועלו בענין זה. לאחר מתן פסק הדין פתוחה הדרך לצד הנפגע לפנות בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ככל שיראה טעם בכך. בית המשפט המחוזי רשאי לפסוק על פי החומר שלפניו, או לזמן את הצדדים להשלמת טיעון, על פי שיקול דעתו המלא. בנסיבות, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בשבט התשע"ג (‏30.1.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12078570_L02.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il