אריה הומינר רוזנבלום ואח' נ' הביטחון ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 78013-05-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב העותרים: 1. אביעד הומינר-רוזנבלום 2. אבשלום זהר סל 3. אור שנייברג נגד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. הרמטכ"ל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד מיכאל ספרד; עו"ד עינת גייר; עו"ד שניר קליין בשם המשיבים: עו"ד רן רוזנברג; עו"ד מיה ציפין פסק-דין השופט חאלד כבוב: העתירה שלפנינו הוגשה ביום 29.05.2025 לנוכח חששם של העותרים, שלושה משרתי מילואים, שמא בין מטרות מבצע 'מרכבות גדעון', אליו יצא צה"ל ביום 17.05.2025, מסתתרות מטרות של הנעת אוכלוסייה בכפייה וגירושה משטח רצועת עזה, באופן הנוגד את המשפט הבינלאומי הפומבי. העתירה הוגשה כשבוע בלבד לאחר פניית שניים מהעותרים למשיבים ביום 21.05.2025, במסגרתה העלו את חששם האמור (להלן: הפנייה), ועוד בטרם ניתן מענה לפנייה. באיזון שבין העובדה כי הטענות החמורות שבעתירה גובו בתשתית עובדתית מוגבלת, לבין העובדה שלא ניתן כל מענה לפנייה, הוריתי כי מענה לפנייה יימסר עד ליום 08.07.2025 (החלטה מיום 23.06.2025). ביום 09.07.2025 עדכנו המשיבים כי ביום 06.07.2025 נמסר מענה לפנייה מטעם לשכת הרמטכ"ל. מעיון במענה שצורף עולה, כי הפנייה הועברה להתייחסות הגורמים המוסמכים בצה"ל, והם הבהירו כי מבצע מרכבות גדעון נועד לאפשר את מימוש מטרות מלחמת חרבות ברזל – השבת החטופים והשמדת יכולותיהם הצבאיות והשלטוניות של ארגוני הטרור ברצועת עזה. בתוך כך נכתב במענה, כי "במסגרת המבצע, צה"ל פועל באופן נרחב [...] בהתאם לחובותיו על פי דין, ועל מנת לצמצם את אפשרות הפגיעה באזרחים, צה"ל ממליץ ומאפשר לאזרחים המצויים באזורי הקרבנות להתפנות לשם הגנתם, כל עוד נמשכת הפעילות המבצעית של צה"ל באזור. יובהר, כי ריכוז והנעת האוכלוסיה אינם חלק ממטרות המבצע ובוודאי שצה"ל אינו כופה מעבר של האוכלוסיה בתוך הרצועה או מחוצה לה. צה"ל ימשיך ויפעל למימוש מטרות המלחמה, בכפוף לדין". למקרא המענה – בגדרו נשלל חששם של העותרים בנוגע לפקודות המבצע הצבאי בו הם לוקחים חלק, על-ידי לא אחר מהרמטכ"ל, העומד בראש צבא ההגנה לישראל – הצעתי לעותרים להסכים למחיקת העתירה תוך שמירת טענות. ברם, דעתם של העותרים לא נחה. בהתייחסות מטעמם הודגשה העובדה כי המענה לפנייתם ניתן רק על-ידי הרמטכ"ל ולא על-ידי שר הביטחון – וכי הדבר אומר דרשני. באופן קונקרטי יותר, לעמדתם, קיים פער בין ההבהרה מטעם הרמטכ"ל, לבין פרסומים תקשורתיים שונים מפי שר הביטחון. על כן, העותרים מבקשים כי נורה לאחרון "להבהיר בתצהיר האם המענה שניתן ע"י המשיב 2 מייצג גם את עמדתו, ואם כן איך הדבר מסתדר עם תכניתו עליה הצהיר בפומבי להקמת מחנה שירכז את אוכלוסייתה האזרחית של עזה כהכנה לגירושה". לאחר ששקלתי את הדברים, סבורני כי דין העתירה להימחק משהיא מיצתה את עצמה במתכונתה. בשלב זה, נוכח המענה המפורש שניתן לחששם של העותרים מטעם הדרג הפיקודי העליון בצבא – ההנחות שבבסיס העתירה, שהוגשה ימים ספורים לאחר תחילת מבצע מרכבות גדעון, דורשות בחינה מחודשת. לא בכדי, קו הטיעון של העותרים התפתח עם מתן המענה; שבהיעדרו העותרים נאלצו 'לגשש באפלה' ולהסתמך על פרסומים עיתונאיים שכידוע, ערכם הראייתי איננו רב (ידועים בהקשר זה דברי השופט מ' חשין בבג"ץ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון ויושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירועי הטבח בחברון, פ"ד מח(3) 573, 800 (1994); וראו מיני רבים: בג"ץ 3697/23 אגבאריה נ' משטרת ישראל, פסקה 17 (19.11.2023)). ואולם, לאחר שהרמטכ"ל שלל בפירוש את חששם של העותרים בנדון, לא ניתן עוד להסתפק בהצהרות שונות מן התקשורת על מנת 'להציל' את העתירה דנן. הצהרות מעין אלו אינן החלטה מינהלית, סופית, הניתנת לביקורת שיפוטית על-ידי בית המשפט הגבוה לצדק על בסיס תשתית עובדתית מתאימה. אשר על כן, העתירה נמחקת בזאת. בשים לב לעיתוי מתן המענה – אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"ה (17 יולי 2025). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט