עימראן אגבאריה נ. יחמ"ב - משטרת ישראל

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3697/23 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט י' כשר העותר: עימראן אגבאריה נ ג ד המשיבים: 1. יחב"מ – משטרת ישראל 2. המשרד לביטחון פנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ליאור סמולסקי בשם המשיבים: עו"ד נועה רוזנברג פסק-דין השופט י' כשר: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטות היחב"מ, היחידה לביטחון מידע במשטרת ישראל (המשיבה 1; להלן: היחב"מ), מיום 3.12.2019, מיום 4.10.2021 ומיום 6.7.2022, לפיהן קיימת מניעה מלהסמיך את העותר לתפקיד "פקח מסייע" בעיריית כפר יונה, מטעמים של שלום הציבור וביטחון הציבור. לצרכיו של פסק דין זה אציין כי "פקח מסייע" הוא פקח עירוני שתפקידו לסייע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות בתחום הרשות המקומית שבה הוסמך לפעול (סעיף 1(ב) לחוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א-2011 (להלן: חוק הפיקוח או החוק)). בתוך כך, בהשוואה לפקח עירוני "רגיל", לפקח מסייע נתונות סמכויות רבות יותר (השוו סעיפים 6-4 לחוק הפיקוח, המסדירים את סמכויותיו של פקח עירוני; לסעיפים 14-13 לחוק הפיקוח, המסדירים את סמכויותיו של פקח מסייע). הליך הסמכתו של פקח מסייע מוסדר בסעיף 10(א) לחוק הפיקוח, הקובע כי לבקשת רשות מקומית, השר לביטחון לאומי רשאי להסמיך פקח עירוני כפקח מסייע לשם סיוע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות, ובלבד שהתקיימו לגביו כלל התנאים המנויים בסעיף 10(א) לחוק. התנאי הרלוונטי לענייננו הוא זה הקבוע בסעיף 10(א)(4), הקובע כי: "אין מניעה, לדעת קצין משטרה בכיר שהסמיך המפקח הכללי של משטרת ישראל לעניין זה, להסמיכו כאמור מטעמים של שלום הציבור או ביטחון הציבור, לרבות בשל עברו הפלילי". בהתאם לתנאי זה, הוסמכו ראש היחב"מ וראש מדור מהימנות ביחב"מ, כקציני המשטרה אשר בידיהם הסמכות לקבוע האם קיימת מניעה להסמיך פקח מסייע מטעמים של שלום הציבור או ביטחון הציבור, כאמור בסעיף 10(א)(4) לחוק הפיקוח. בענייננו, העותר הועסק כפקח מסייע בבאקה אל גרביה בין השנים 2017-2013. לצורך העסקתו בתפקיד זה, ניתן בחודש נובמבר 2013 אישור היחב"מ כי אין מניעה להסמכת העותר לשמש בתפקיד זה מטעמים של שלום הציבור או ביטחון הציבור. החל מיום 22.9.2019 מועסק העותר כפקח עירוני בעיריית כפר יונה. בחודש נובמבר 2019 נתבקשה היחב"מ לבחון האם קיימת מניעה מטעמים של שלום הציבור או ביטחון הציבור להסמיך את העותר לשמש כפקח מסייע בעיריית כפר יונה. לאחר שבחנה את הבקשה, ביום 3.12.2019 ניתנה החלטת היחב"מ בה צוין כי: "נבחנה מועמדותו של הנדון בתפקיד מועמד לפיקוח שיטור עירוני כפר יונה מחוז מרכז ברמת הסיווג רז. לאחר בחינת עניינו ולאור ניגוד העניינים הוחלט ע"י יחב"מ שלא לאשרו [ל]העסקה במ"י". ביום 27.4.2021 פנה למפקד השיטור העירוני בכפר יונה ליחב"מ בבקשה לבחון מחדש את האפשרות להסמיך את העותר כפקח מסייע. ביום 29.4.2021 מסרה היחב"מ למפקד השיטור העירוני כי המניעה בעניינו של העותר עומדת בעינה. ביום 15.7.2021 פנה העותר ליחב"מ בבקשה כי תבחן פעם נוספת את עמדתה כי קיימת מניעה להסמכתו כפקח מסייע. אף בתשובה לבקשה זו, מסרה היחב"מ לעותר, ביום 4.10.2021, כי עמדתה לפיה קיימת מניעה להסמכתו כפקח מסייע בעיריית כפר יונה עומדת בעינה. ביום 17.3.2022 הגיש העותר עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי מרכז כשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בה עתר נגד החלטות היחב"מ מיום 3.12.2019 ומיום 4.10.2021. לאחר שהיחב"מ הגישה בקשה למחיקת העתירה מחמת היעדר סמכות עניינית ומקומית, הגישו הצדדים, ביום 29.5.2022, לבית המשפט המחוזי, בקשה בה עדכנו כי הגיעו להסכמה לפיה יתאפשר לעותר להגיש השגה עדכנית על החלטות היחב"מ בעניינו. הסכמה זו קיבלה את אישור בית המשפט המחוזי, וביום 8.6.2022 הגיש העותר, באמצעות בא כוחו, השגה חדשה כמוסכם. ביום 6.7.2022 נמסר לבא כוחו של העותר מענה להשגתו האחרונה, ובו החלטה לפיה המניעה להסמיך את העותר כפקח מסייע עומדת בעינה, תוך שצוין כי: "לאחר בחינה קפדנית ומדוקדקת, תוך מתן תשומת לב גם לטענות שהועלו בפנייתך אשר בסימוכין, החליט ר' יחב"ם כי לאור מעורבות אחיו של מרשך בפעילות עבריינית ו/או פלילית, ובשים לב לאופי הפעילות האינטנסיבי של פקח מסייע עם כוחות משטרה, ובכלל זה חשיפה לרשת הקשר המשטרתית בניידת ולמכשירי הטאבלט המשטרתיים המצויים בניידת, קיים חשש לשלום הציבור, ועל כן ישנה מניעה להסמכת מרשך כפקח מסייע. למען הסר ספק, את החשש האמור, שנובע מאופי העבודה של פקח מסייע מול המעורבות של בן משפחה מהמעגל הראשון בפעילות העבריינית, לא ניתן לאיין או להפחית באמצעי מידתי אחר. עוד נבקש לציין כי מרשך מסר כי הקשרים עם משפחתו הינם קשרים מגובשים ומלוכדים. ובין היתר גם עולה מדבריו כי יודע, ברמה כזו או אחרת, על מעורבות אחיו בפעילות עבריינית/פלילית. לאור כל האמור לעיל, החליט ר' יחב"ם לדחות את ההשגה המחודשת שהגשת, ולפיכך ההחלטה בדבר מניעה להסמכת מרשך כפקח מסייע נותרה בעינה". לאחר שניתנה ההחלטה הנ"ל, התקיים בפני בית המשפט המחוזי, ביום 19.7.2022, דיון בעתירה המנהלית שהגיש העותר. בתום הדיון ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת ז' בוסתן), במסגרתו נמחקה העתירה המנהלית מחמת היעדר סמכות עניינית (עת"מ 37737-03-22 אגבאריה נ' יחב"מ – משטרת ישראל, המטה הארצי ירושלים (19.7.2022)). בחלוף יותר מחצי שנה, ביום 30.1.2023, פנה העותר, באמצעות בא כוחו, למחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, במכתב התראה לפני הגשת עתירה. במכתב נטען כי לעמדת העותר, החלטות היחב"מ בענייננו הינן שרירותיות, מפלות, בררניות, ופוגעות בחופש העיסוק של העותר. על רקע זה, נתבקשה התערבותה של פרקליטות המדינה למען מניעת הצורך בהגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. ביום 1.2.2013 נמסר מענה מטעם פרקליטות המדינה ולפיו לאחר בחינת הדברים, לא נמצא כי יש מקום להתערבותה בעניינו של העותר. על רקע זה, ובחלוף שלושה חודשים, הגיש העותר, ביום 1.5.2023, את העתירה דנן. טענות הצדדים לטענת העותר, החלטות היחב"מ בעניינו פוגעות בזכויותיו תוך הפלייתו לרעה. לביסוס טענה זו מפנה העותר לכתבות עיתונאיות שונות, בהן צוינו שמותיהם של שוטרים וקציני משטרה להם בני משפחה מהמעגל הראשון המעורבים בפעילות פלילית. עוד טוען העותר כי ההחלטות בעניינו התקבלו מבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להתמודד עם נימוקי היחב"מ בדבר מעורבות אחיו בפעילות פלילית. העותר מוסיף וטוען כי ההחלטות שהתקבלו בעניינו הינן שרירותיות ובלתי סבירות. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שמשטרת ישראל נתנה לעותר אישור לשם נשיאת נשק. לבסוף, העותר טוען כי קביעה לפיה הסמכתו כפקח מסייע מקימה חשש לשלום הציבור, אינה יכולה להתבסס על "ספקות" או "חשדות" בלבד, אלא מצריכה קיומה של תשתית ראייתית מבוססת – אשר לגישת העותר אינה קיימת בנסיבות דנן. בתגובה המקדמית שהוגשה מטעמם, טוענים המשיבים כי לגישתם דין העתירה להידחות על הסף, ולחלופין לגופה. על הסף – משום שהעותר לא צירף לעתירה את עיריית כפר יונה, שהינה, לגישת המשיבים, משיבה רלוונטית הדרושה לעניין, שכן היא זו שפנתה ליחב"מ בבקשה כי ייבחנו תנאי סעיף 10(א)(4) לחוק הפיקוח ביחס לעותר, וכי להחלטה בעתירה צפויות להיות השלכות עליה. עוד טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי. המשיבים מטעימים כי העותר השתהה לאורך כל הליך הטיפול בעניינו. כך, בעוד שההחלטה הראשונה שניתנה בעניינו התקבלה כבר ביום 3.12.2019, וביום 27.4.2021 נמסר למפקד השיטור העירוני בכפר יונה, בתשובה לפנייתו, כי המניעה בעניינו של העותר עומדת בעינה, רק שלושה חודשים מאוחר יותר, ביום 15.7.2021, פנה העותר בבקשה כי עניינו ייבחן פעם נוספת. בהמשך לכך, רק ביום 17.3.2022, כחמישה חודשים לאחר שנמסרה לעותר עמדת היחב"מ כי המניעה בעניינו עומדת בעינה (ביום 4.10.2021), הגיש העותר את העתירה המנהלית לבית המשפט המחוזי. כמו כן, אף שההחלטה השלישית בעניינו התקבלה ביום 6.7.2022, והעתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי נמחקה ביום 19.7.2022, רק יותר מחצי שנה לאחר מכן, ביום 30.1.2023, פנה העותר לפרקליטות המדינה בבקשה כי תידרש לעניינו. לבסוף, אף שמכתב המענה של פרקליטות המדינה נמסר לעותר ביום 1.2.2023, העותר השתהה שלושה חודשים נוספים והגיש את העתירה דנן רק ביום 1.5.2023. לגופו של עניין, המשיבים טוענים כי בהינתן שההתערבות בהחלטות מקצועיות, כגון החלטות היחב"מ בעניינו של המשיב, נעשית במקרים חריגים בלבד, ובשים לב לכך שלא עלה בידי העותר להצביע על פגם קונקרטי שנפל בהחלטות שנתקבלו בעניינו, דין העתירה להידחות גם לגופה, בהיעדר עילה להתערבות. בתוך כך, המשיבים מטעימים כי בקשותיו של העותר נבחנו לפני ולפנים, כך שאין בסיס לטענתו כי לא ניתנה לו ההזדמנות להציג את טענותיו בפני היחב"מ. עוד טוענים המשיבים כי העובדה שניתן לעותר אישור להחזקת נשק, אין בה כדי ללמד כי לא קיימת מניעה להסמכתו כפקח מסייע, נוכח העובדה כי במסגרת זו ייחשף העותר למידע משטרתי מסווג ולרשת התקשורת המשטרתית. לבסוף, המשיבים מציינים כי טענת העותר כי ההחלטות בעניינו עולות לכדי הפליה ואכיפה בררנית נטענה ללא ביסוס ובהיעדר כל תשתית עובדתית, פרט לכתבות עיתונאיות אשר אינן עומדות ברף הנדרש לצורך ביסוס טענת הפליה. בהחלטתי מיום 28.9.2023 הוריתי לעותר להשיב לטענות הסף שהועלו בתגובה המקדמית מטעם המשיבים. בתשובה שהוגשה מטעמו, ביום 8.11.2023, טען העותר כי אין מקום לצרף את עיריית כפר יונה כמשיבה לעתירה, שכן לעתירתו צירף העותר אסמכתאות רבות מהן ניתן ללמוד כי עיריית כפר יונה הייתה מעוניינת שהעותר יועסק על ידה כפקח מסייע. העותר הוסיף כי אף שעיריית כפר יונה הייתה מעוניינת להעסיקו במשרה זו, אין לה אינטרס מיוחד כי דווקא הוא יועסק בתפקיד זה, ולכן אין זה נכון לראותה כמי שתפגע מפסק הדין בעתירה. נטען כי מנגד, נוכח העובדה כי החלטות היחב"מ קבעו כי יש מניעה גורפת להסמכת העותר לתפקיד פקח מסייע, מבלי שהדבר יהיה מוגבל לאיזור גיאוגרפי, זכויותיו של העותר נפגעות ללא כל קשר לאינטרסים של עיריית כפר יונה. לפיכך, לשיטת העותר, אין מקום לדחיית עתירתו מחמת אי-צירוף משיבה רלוונטית. העותר הוסיף כי אין גם מקום לדחות את עתירתו מחמת היעדר עילה. בהקשר זה שב העותר על טענותיו בעתירה, לפיהן ניתן להסיק על בסיס מספר כתבות עיתונאיות מן העבר, כי מידע מודיעיני שהחזיקה משטרת ישראל לגבי מעורבות בני משפחה של שוטרים וקציני משטרה בפלילים, לא מנעה מאותם שוטרים וקציני משטרה מלשמש בתפקידים שונים במשטרה. לעניין טענת השיהוי, העותר טען כי הוא פעל ללא לאות בעניינו, וכי יש להתחשב בהקשר זה בכך שהטיפול בדבר מצריך ממנו משאבים רבים, אשר אינם תמיד עומדים לרשותו. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית לה, וכן בתשובת העותר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, והכל מהטעמים אשר יפורטו להלן. בפסק הדין בבג"ץ 7970/22 אביעד נ' משטרת ישראל (21.2.2023) (להלן: עניין אביעד), נדון מקרה הדומה לענייננו. באותו מקרה, העותרת, אשר הועסקה כפקחית עירונית בעיריית ירושלים, ביקשה לעבור לתפקיד של פקחית מסייעת, אך נתקלה בסירוב היחב"מ מהטעם שקיימת מניעה להסמיכה לתפקיד זה מטעמים של שלום הציבור. זאת, בין היתר, בשל מעורבות בני משפחתה בפלילים. העותרת הגישה עתירה כנגד החלטת היחב"מ בעניינה, וביום 21.2.2023 ניתן פסק דינו של בית משפט זה (השופטים י' עמית, נ' סולברג ו-ע' גרוסקופף), במסגרתו נדחתה עתירתה על הסף. בין נימוקי פסק הדין צוין כי דין העתירה להידחות מחמת אי-צירוף העירייה כמשיבה לעתירה; וכך נקבע: "העירייה היא בעל דין דרוש, באשר מהוראת סעיף 10(א) לחוק הפיקוח עולה כי הרשות המקומית היא שצריכה לבקש להסמיך פקח עירוני כפקח מסייע. ככל שהעירייה אכן מעוניינת בהמשך העסקת העותרת (כנטען בסעיף 3 לתשובת העותרת), ברי כי ההכרעה בעתירה, לכאן או לכאן, עשויה להשליך גם על זכויותיה. כמו כן, עמדת העירייה הובאה בפני בית המשפט רק מפיה של העותרת, מבלי שצורפה כל אסמכתא רלוונטית או תימוכין לדבריה. [...] בנסיבות אלו, בוודאי שלא די בכך שהעותרת בעצמה 'שפכה אור' על נתון עובדתי כזה או אחר, אלא היה עליה לצרף את העירייה כצד להליך." (שם, בפסקה 6). אכן, כלל הוא כי אי-צירוף משיב הנדרש לעתירה מהווה עילה לדחייתה על הסף, הן משום שיכולתו של אותו המשיב להגן על זכויותיו עשויה להיפגע, והן על מנת שבפני בית המשפט תהיה התמונה המלאה ומכלול הנתונים העובדתיים הצריכים לעניין (ראו, מני רבים, בג"ץ 5682/20 קוביצקי נ' שר הפנים, פסקה 16 (9.9.2020); בג"ץ 4124/22 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי – תל אביב, פסקה 3 (7.7.2022)). עם זאת, בנסיבות העניין דנן אינני סבור כי יש בטעם זה כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף: ראשית, בניגוד לעתירה בעניין אביעד, לעתירה דנן צירף המבקש אסמכתאות רבות מהן ניתן ללמוד כי עיריית כפר יונה הייתה מעוניינת בהעסקתו כפקח מסייע, כך שאינני סבור כי דרוש בדנן לשפוך אור נוסף על העניין. שנית, בניגוד לעניין אביעד, שם קבעה היחב"מ כי קיימת מניעה כי העותרת תוסמך כפקחית מסייעת באיזור ירושלים בלבד, במקרה דנן החלטת היחב"מ לא תוחמה לאיזור גיאוגרפי ספציפי. משעה שהחלטת היחב"מ אינה מוגבלת, מבחינת השלכותיה, להעסקת העותר כפקח מסייע ברשות המקומית כפר יונה בלבד, סבורני כי לא ניתן לומר כי אי-צרופה כמשיבה לעתירה מצדיקה את דחייתה על הסף. לפיכך, אילו הייתה זו העילה לדחיית העתירה דנן על הסף, לא הייתי מוצא להורות כן. ואולם, כעולה מטענות המשיבה, אין זו עילת הסף היחידה העומדת לעותר כרועץ. כעולה מהתיאור העובדתי שפורט לעיל, בין המועד בו נדחתה העתירה המנהלית של העותר, ועד המועד בו פנה העותר לפרקליטות המדינה, חלפה לה כחצי שנה, ומהמועד בו נמסר לעותר מענה הפרקליטות ועד המועד בו הוגשה העתירה דנן, חלפו שלושה חודשים נוספים. הנה כי כן, מהמועד בו נדחתה העתירה המנהלית של העותר, חלפו קרוב לעשרה חודשים עד שהגיש העותר את העתירה דנן. סבורני כי פרק זמן ארוך מעין זה, עולה ללא ספק לכדי השתהות משמעותית בהגשת העתירה, המקיימת הן את היסוד הסובייקטיבי והן את היסוד האובייקטיבי של עילת השיהוי (ראו: בג"ץ 5480/22 גמזו נ' מדינת ישראל – משרד האוצר, פסקאות 25-23 והאסמכתאות שם (2.7.2023)). בהקשר זה אציין כי לא מצאתי לקבל את טענת העותר כי יש להתחשב בכך שהטיפול בנושא מצריך ממנו משאבים אשר אינם תמיד עומדים לרשותו. אף אם ניתן היה להתחשב בשיקול זה עד למועד הפנייה, באמצעות ייצוג משפטי, להליכים משפטיים (בענייננו – מועד הגשת העתירה המנהלית), הרי אין הדבר כך מאותו מועד ואילך. אשר על כן, דין העתירה להידחות, על הסף, מחמת השיהוי שנפל בהגשתה. בנוסף, אציין כי מקובלות עליי גם טענות המשיבים לעניין העדרה של עילה. כפי שצוין לעיל, בפסק הדין בעניין אביעד נדונה החלטה בנסיבות דומות מאוד לנסיבות דנן. פרט לכך שהרשות המקומית הרלוונטית לא צורפה לעתירה, בית המשפט מצא לדחות את העתירה, על הסף, בהיעדר עילה, תוך שציין דברים אלו: "העותרת ביקשה להיות מוסמכת לתפקיד פקחית מסייעת בעיריית ירושלים, אולם בחינת בקשתה על ידי היחב"מ העלתה הן מידע מודיעיני קודם באשר למעורבות בני משפחתה בפלילים, והן מידע עדכני נוסף ולפיו בני משפחתה המורחבת מעורבים בפעילות פלילית שבוצעה ברובה במרחב ירושלים. על רקע דברים אלו, בחנה המשיבה את בקשת ההסמכה ושקלה את יתר נסיבותיה של העותרת, ובתוך כך נתוניה האישיים; העובדה שהועסקה כפקחית עירונית והתנדבה במג"ב החל משנת 2019; וכן המוטיבציה הרבה של העותרת לשרת כפקחית מסייעת בעיריית ירושלים. זאת, אל מול החשש הממשי שהעותרת תיתקל בניגוד עניינים בתפקיד, ככל שתפגוש במי ממקורביה המעורבים בפלילים במהלך פעולות השיטור ברחבי ירושלים; חשיפתה למידע משטרתי רגיש ולמערכות המשטרתיות; ויתר הסמכויות הנרחבות שיוקנו לה ככל שתוסמך לתפקיד. על יסוד האמור, המשיבה קבעה כי קיימת מניעה שהעותרת תשמש כפקחית מסייעת בעיריית ירושלים בלבד. משאלו הם פני הדברים, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת המשיבה המצדיק את התערבות בית משפט זה. המשיבה, כגורם המוסמך לכך על פי חוק הפיקוח, שקלה את כל השיקולים הצריכים לעניין, והחלטתה להגביל את הסמכת העותרת לתפקיד פקחית מסייעת במרחב ירושלים, בלבד, מטעמים הנוגעים לביטחון הציבור הינה סבירה ומידתית בנסיבות העניין." (שם, בפסקה 8; ההדגשה הוספה – י' כ'). העולה מדברים אלו הינו כי פרט לעובדה כי בעניין אביעד החלטת היחב"מ הוגבלה להסמכת העותרת לתפקיד פקחית מסייעת בעיריית ירושלים בלבד, אשר על נפקותה לענייננו עמדתי לעיל, יתר הנסיבות, כמו גם הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת היחב"מ, קרובים עד למאוד לענייננו. גם משום כך הנני סבור כי אין כל עילה להתערב בהחלטותיהם המקצועיות של הגורמים האמונים והמוסמכים לכך, שלא לאפשר את הסמכתו של העותר כ-"פקח מסייע". בהקשר זה אבקש להוסיף כי טענות העותר כי ההחלטות הנ"ל מפלות אותו לרעה, אשר התבססו על כתבות עיתונאיות שונות המעלות כי במשטרת ישראל מועסקים שוטרים שבני משפחה קרובה שלהם מעורבים בפלילים, הינה טענה כוללנית הנעדרת את התשתית העובדתית הנדרשת לשם ביסוסה. בהקשר זה רלוונטית את ההלכה לפיה: "על הטוען הפליה, להיכבד ולפרוש רשת ראיות המלמדת על יחס מפלה המצדיק הענקתו של סעד" (בג"ץ 240/98 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני דתות‏, פ"ד נב(5) 167, 184 (1998); וראו גם: בג"ץ 6411/16 הועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות נ' כנסת ישראל, פסקה 38 (19.6.2018); בג"ץ 7952/21 גרינבלט נ' השרה להגנת הסביבה, פסקה 30 (24.7.2023)). למותר לציין כי כתבות עיתונאיות, עליהן נסמך העותר בעתירתו, אינן יכולות להוות אסמכתא לטענות בפני בית המשפט זה ביושבו כבג"ץ (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, פ"ד מח(3) 573, 601-600 (1994); בג"ץ 6397/17 דיין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 (1.7.2018); בג"ץ 5849/19 רשימת המחנה הדמוקרטי נ' מבקר המדינה, פסקה 20 (12.9.2019)). סיכומו של דבר: מכל הטעמים המפורטים לעיל, סבורני כי דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' בכסלו התשפ"ד (‏19.11.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23036970_L09.docx מג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1