אריה בן ארי נ. כונס הנכסים הרשמי

בבית המשפט העליון בש"א 7799/19 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: אריה בן ארי נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד רון כהנא 3. ירדנה דגבר ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן מיום 5.11.2019 בע"א 6417/19 פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן מיום 5.11.2019 בע"א 6417/19, במסגרתה נדחתה בקשת המערער למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. ביום 2.10.2019 הגיש המערער, אסיר המצוי בהליכי פשיטת רגל, ערעור לבית משפט זה על דחיית בקשת הפסלות שהגיש במסגרת תיק פש"ר 41025-06-18 (השופטת ע' אטיאס). בד בבד הגיש המערער בקשה לפטרו מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. ביום 5.11.2019 הרשמת דחתה את הבקשה וקבעה כי היא אינה מניחה תשתית ראייתית מלאה באשר למצבו הכלכלי של המערער. עוד נקבע כי המערער לא הסביר מדוע אין לו אפשרות להיעזר בסביבתו הקרובה. כמו כן, סיכויי ההליך אינם מצדיקים מתן פטור נוכח המבחן המנחה בבחינת פסלות שופט – חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים. עם זאת העמידה הרשמת את העירבון על סכום מתון בסך של 5,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנַי. המערער טוען כי טעתה הרשמת בקביעתה כי בקשתו אינה מניחה תשתית עובדתית מספקת לקבלתה. בנוסף, לטענתו אסיר המצוי בכינוס נכסים לא יכול להיעזר בסביבתו הקרובה. כמו כן התעלמה הרשמת מהחלטתו של הרשם ר' גולדשטיין ברע"ב 3663/19 מיום 3.6.2019 והחלטתה שלה ברע"ב 1001/19 מיום 14.2.201, במסגרתן העמידו את האגרה בה חויב המערער באותם הליכים על סך של 200 ש"ח. לבסוף נטען כי הרשמת לא הבהירה מדוע סיכויי הערעור אינם מצדיקים פטור. משיב 2, המנהל המיוחד שמונה לנכסי המערער, התנגד לקבלת בקשתו של המערער בנימוק כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת וכי המערער הינו עורך דין לשעבר אשר מגיש הליכי סרק רבים. לעומת זאת משיב 1, כונס הנכסים הרשמי, לא התנגד לבקשת המערער למתן פטור מהפקדת העירבון. דין הערעור להידחות. כידוע, לרשם בית משפט שיקול דעת רחב בעניין תשלום אגרה והפקדת עירבון, ואין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות ממין זה (ראו לאחרונה: בש"מ 7188/19 גוטפריד נ' משרד האוצר – הוועדה הלאומית לתכנון מתחמים מועדפים לדיור (4.11.2019); בש"א 5184/19 סימון נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ סניף אשדוד (9.8.2019)). מעיון בכתב הערעור ובהליכים הקודמים, עולה כי לא נפל פגם בהחלטת הרשמת. המערער לא צירף לבקשתו אסמכתאות לביסוס התשתית העובדתית בדבר מצבו הכלכלי, למעט מספר תלושי שכר של אשתו. באשר להחלטות בהליכים קודמים בהן הופחת סכום האגרה בה חויב המערער, אמנם החלטות מעין אלו מהוות ראיות לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה, אך אין בהן כדי להעניק "פטור אוטומטי" מתשלום אגרה בהליכים אחרים והן אינן מהוות תחליף להצגת תשתית עובדתית עדכנית מתאימה (ראו: בשג"ץ 6455/17 מזרחי נ' מדינת ישראל (27.8.2017)). בנוסף על האמור, מבלי לקבוע מסמרות, על פני הדברים סיכויי הערעור אינם גבוהים. עיון בבקשת המערער לפסילת השופטת מגלה כי המערער לא הראה כי חלה בעניינו עילה מהעילות המנויות בחוק לצורך פסילתה (סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בנסיבות אלה, הכף נוטה לכך שלא להיעתר לבקשת המערער לפטרו מתשלום האגרה ומהפקדת העירבון (והשוו: רע"א 9520/10 ממנה נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (8.3.2011); רע"א 4912/16 סלע נ' אילן כהן-שירות בתי הסוהר (7.7.2016)). יתר על כן, הרשמת העמידה את העירבון על סכום מתון ביותר ואף בשל כך אין כל מקום להתערב בהחלטתה. הערעור אפוא נדחה. ניתן היום, ‏ד' בכסלו התש"ף (‏2.12.2019). ש ו פ ט _________________________ 19077990_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il