פנחס ועקנין נ. נציב שירות המדינה

בבית המשפט העליון בירושלים עש"מ 7778/00 בפני: כבוד השופט י' זמיר המערער: פנחס ועקנין נגד המשיב: נציב שירות המדינה ערעור על החלטת בית הדין המשמעתי לשרות המדינה מיום 27.9.00 בתיק בד"מ 89/00 שניתן על ידי ההרכב: נ' אדן-ביוביץ, ש' כהן וש' יאיר תאריך הישיבה: ו' בכסלו תשס"א (3.12.00) בשם המערער: עו"ד עמוס שיאון בשם המשיב: עו"ד רחל מטר פסק-דין פנחס ועקנין (להלן - המערער), יליד שנת 1944, עבד ברשות הדואר (וקודם במשרד התקשורת) במשך שלושים שנים לערך. בשנים האחרונות עבד כפקיד אשנב בסניף דואר בבאר-שבע. בשנת 1998 הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בבאר-שבע בגין עבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין. לפי כתב האישום, המערער שלשל לכיסו, בשתי פעמים סכומי כסף, כל פעם 88 ש"ח (ובסך הכל 176 ש"ח), אותם קיבל תמורת ביולן של שתי חבילות דואר. המערער הודה במשטרה, ולאחר מכן בבית המשפט, בביצוע המעשים שיוחסו לו בכתב האישום. על יסוד הודאתו קבע בית המשפט כי המערער ביצע את העבירה המיוחסת לו, אך בשל העדר הרשעות קודמות, ולאור המלצת שרות המבחן, נמנע מלהרשיע את המערער, והסתפק בעונש של 350 שעות שירות לתועלת הציבור. על יסוד פסק הדין של בית משפט השלום, הוגשה נגד המערער תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. על פי הודאתו של המערער, ועל יסוד הממצאים והמסקנות של בית משפט השלום, החליט בית הדין להרשיע את המערער בעבירות לפי סעיפים 17(1), 17(3) ו17-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג1963-. בית הדין החליט להטיל על המערער את אמצעי המשמעת הבאים: א. נזיפה; ב. פיטורים (מיום 1.11.00) אגב תשלום גמלה מלאה, תוך הורדה בדרגה אחת למשך שנה. את גזר הדין נימק בית הדין כדלקמן: "בית הדין הפך בטיעוני הצדדים לאמצעי המשמעת, בפסקי דין שהונחו בפניו, בשורת השיקולים לקולא ולחומרא ובהיבטים המייחדים ערכאה שיפוטית זו מכל ערכאה שיפוטית אחרת. ... עבירה מסוג עבירת גניבה יוצרת מועקה כבדה בציבור כולו. יש בה כדי לכרסם באימון, אותו רוחש האזרח לאלה שהופקדו על ידו לשרת את הכלל. היא מעכירה את האווירה ונוטעת אכזבה בקרב הציבור אותו אמור עובד הציבור לשרת נאמנה. ומכאן, בית הדין שם לנגד עיניו את הנסיבות האישיות של הנאשם, כפי שפורטו אחת לאחת ע"י ב"כ הנאשם, אלא שבדין המשמעתי פוחת המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של הנאשם. ...באשר לפיטוריו, אנו לא רואים מנוס מהם. בית הדין התרשם כי, גם אצל הנאשם, לנוכח המגעים שהיו בינו לבין הנהלת רשות הדואר בנושא פרישתו על תנאיה, נוצרה ציפייה לפרישה. תחילת תוקפם של הפיטורים יידחה לאחר החגים הבאים עלינו לטובה. בית הדין הביא בחשבון את מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, מצבו הבריאותי ובמיוחד העובדה, שמוטלים על צווארו כאבני רחיים מספר רב של נפשות, אותן הוא מפרנס לבדו. על כן, נמנע בית הדין מלהטיל על הנאשם תקופת פסילה משירות המדינה ומרשות הדואר". בערעור זה מבקש בא כח המערער להקל באמצעי המשמעת שהוטלו על ידי בית הדין למשמעת ולבטל את עונש הפיטורים. בעשותו כן פונה הוא אל מידת הרחמים. בא כח המערער מבקש מבית המשפט להתחשב בנסיבות האישיות הקשות של המערער ובעובדה שלפנינו מעידה חד פעמית אשר לא נשנתה בכל שנות שירותו של המערער בשירות הדואר. לאחר ששקלתי את טיעוני המערער הגעתי למסקנה כי אין לי יסוד להתערב באמצעי המשמעת שבית הדין הטיל על המערער, על אף מצבו הקשה של המערער. ראשית, ובניגוד לטענתו של בא כח המערער, מעידתו של המערער אינה בגדר מעידה חד פעמית. כתב האישום שהוגש כנגד המערער בבית משפט השלום ייחס למערער מעשי גניבה בשני אירועים שונים. כבר אמרתי לא אחת, כי ההבדל במספר האירועים המיוחס לנאשם אינו כמותי בלבד. הכמות הופכת לאיכות ויש בה כדי להשפיע על אמצעי המשמעת. ראו עש"מ 4601/00 פאוזי נ' התובעת בבית הדין המקומי של עובדי עיריית ירושלים (טרם פורסם). שנית, צדק בית הדין כאשר ייחס חומרה לעבירה של גניבה על ידי עובד הציבור. זוהי עבירה הפוגעת קשה באמון שהשירות הציבורי נותן בעובדיו ובאמון שהציבור רוחש לעובדי הציבור. משום כך, בדרך כלל פיטורים הם אמצעי הולם לעבירה של גניבה על ידי עובד הציבור. אכן, בית הדין מביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם; אך עליו לתת את עיקר המשקל לאינטרס הציבורי. וכך נאמר בעש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פ"ד נב(5) 87, 93: "המשקל שראוי לייחס לנסיבות בהן בוצעה העבירה הפלילית, וכן גם המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של הנאשם, פוחת בדין המשמעתי. בדין המשמעתי, אמצעי המשמעת אמור לשמש אמצעי מניעה יותר מאשר אמצעי ענישה: התכלית העיקרית של אמצעי המשמעת היא, כאמור, למנוע פגיעה משמעותית בתפקוד של שירות המדינה או בתדמית של שירות זה, שכן תדמית ראויה היא תנאי הכרחי לפעילות תקינה של השירות. לכן, השאלה העיקרית היא, מה ההשלכה שתהיה על שירות המדינה, אם עובד המדינה שהורשע בעבירת שוחד, יורשה להמשיך את עבודתו בשירות המדינה". מנימוקי גזר הדין של בית הדין למשמעת עולה כי בית הדין התחשב בנסיבות האישיות של המערער וערך את האיזון הראוי בין נסיבות אלה לבין מידת הפגיעה בשירות הציבורי. אמצעי המשמעת שהוטלו על המערער אינם חורגים מהמקובל במקרים כאלה. כידוע, בית משפט זה אינו נוטה להתערב באמצעי משמעת שהוטלו על ידי בית הדין למשמעת, אלא אם הם חורגים מן הסבירות, או לוקים בטעות מהותית או גורמים עוול המחייב תיקון. במקרה שלפנינו, על אף מצבו הכלכלי הקשה של המערער, אין אמצעי המשמעת שהוטלו עליו מצדיקים את ההתערבות של בית משפט זה. הערעור נדחה. ניתן היום, ח' בכסלו תשס"א (5.12.00). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00077780.I02/צש