פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 7732/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7732/12
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט צ' זילברטל
המערער והמשיב שכנגד:
אגבריה מוחמד
נ ג ד
המשיבים
1. מחאמיד תופיק חברה לבניין ופיתוח בע"מ
והמערערים שכנגד:
2. הראל חברה לביטוח בע"מ
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 723/07 שניתן ביום 03.09.2012 על ידי כבוד השופט ב' בר זיו
בשם המערער והמשיב שכנגד:
עו"ד יצחק ריינפלד
בשם המשיבים והמערערים שכנגד:
עו"ד עמוס ניר
פסק-דין
השופט י' עמית:
1. המערער והמשיב שכנגד (להלן: המערער), יליד 1977, נפגע ביום 18.10.2006 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, ובעקבות התאונה אושפז בבתי חולים למשך 91 יום. המערער הוא הנדסאי בניין בהכשרתו, בעל תעודה של טכנאי מוסמך בגאודזיה ותעודה ממשרד התמ"ת בנושא בטיחות בעבודה ובנייה הנדסית, ועובר לתאונה עבד כמודד וכמנהל עבודה בענף הבניין.
למערער נקבעו במל"ל הנכויות הבאות על פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות): 40% לפי סעיף 48(1)(ג) בגין קשיון פרק ירך שמאל; 7.5% לפי סעיף 47(5)(ב) בגין קיצור רגל שמאל; 10% לפי סעיף 34(ב) בגין הפרעות פסיכו-נוירוטיות. סך הכל – 50% נכות רפואית תוך הפעלת תקנה 15 במלואה, כך שהנכות הצמיתה במל"ל הועמדה על 76%.
2. בית משפט קמא העמיד את נכותו התפקודית של המערער על 50%, כשיעור נכותו המשוקללת, לאחר שמצא כי פגיעתו האורטופדית אכן קשה והוא מוגבל בהליכה, בהרמת משאות ובכל עבודה פיזית. עם זאת, מצא בית המשפט כי המערער מגזים בהעצמת תלונותיו במישור הנפשי ונכות זו אינה עשויה להגבילו בעבודה משרדית או בעבודה שאינה קשורה במאמץ פיזי.
שכרו של המערער נטו עובר לתאונה עמד על 8,148 ₪, כולל שווי הטבת רכב צמוד, ובית המשפט חישב את הפסדי השכר לעבר על פי בסיס זה, ומיום פסק הדין ואילך בתוספת של 10% מהשכר הנ"ל. בהתאם לכך - ועל בסיס הפסד שכר מלא של המערער מיום התאונה ועד ליום 31.7.2008, ומתאריך זה ועד לפסק הדין לפי 50% - העמיד בית משפט את הפסדי השכר לעבר ולעתיד על סך של 1,789,000 ₪ (לאחר תיקון טעות סופר – ראו החלטת בית המשפט מיום 22.10.2012).
בנוסף נפסקו למערער הסכומים להלן בראשי הנזק הבאים: פנסיה ותנאים סוציאליים - 100,000 ₪; עזרת צד ג' - 1,000,000 ₪; ניידות - 375,000 ₪; הוצאות שונות על פי קבלות שהוגשו – 18,500 ₪ וכן 13,499 ₪ בגין החזר הוצאות למומחים; התאמת דיור – 50,000 ₪; כאב וסבל - 134,780 ₪.
סך הכל נפסק למערער (במעוגל) סך של 3,482,000 ₪ ובניכוי תגמולי מל"ל בסך של 2,823,000 ₪ - 549,000 ₪ (בניכוי תשלומים תכופים).
על פסק הדין נסבים הערעור והערעור שכנגד.
3. המערער הלין בעיקר על כך שבית המשפט העמיד את נכותו התפקודית על 50%, באשר, לטענתו, עבודתו אצל המשיבה והמערערת שכנגד 1 (להלן: המשיבה) הייתה בעיקרה עבודת שטח הכרוכה בעמידה על הרגליים משך שעות ארוכות ובהרמת משאות כבדים. עוד הלין המערער על כך, שבית המשפט שגה בקביעת בסיס השכר לעבר ולעתיד, בהתחשב בכך שהיה בתחילת דרכו המקצועית וצפוי היה להשביח את שכרו, כפי שעולה מראיות שהגיש, לרבות תצהירים של שניים מחבריו המשתכרים סכומים של 20,000-18,000 ₪ ברוטו לחודש. עוד טען המערער, כי בית משפט קמא שגה בפסיקת החזר ההוצאות באשר על פי אסופת הקבלות שהגיש הוא נאלץ לשאת בהוצאות בסכום כולל של כ-50,000 ₪, ובנוסף, היה על בית המשפט לפסוק לו בגין ראש הנזק של הוצאות רפואיות לעתיד, סך של 150,000 ₪.
בערעור שכנגד טענה המשיבה כנגד כל תג ותג בפסק הדין. המשיבה טענה, כי בקביעת בסיס השכר לעבר ולעתיד היה על בית המשפט להתעלם משווי השימוש ברכב; כי היה צריך להעמיד את הנכות התפקודית על 40% לכל היותר; כי בית המשפט הפריז בקביעת הפיצוי בגין עזרת צד ג' וניידות, וכי לא הוכח צורך בהתאמת הדיור.
4. דין הערעור והערעור שכנגד להידחות.
אקדים ואומר, כי הפיצוי הכולל שנפסק למערער, העומד על כ-3.5 מיליון ₪ לפני ניכויי מל"ל, הוא סביר בנתוני התיק, וכפי שנראה להלן, גם אם ניתן להגדיל או להפחית מהסכומים בראש נזק זה או אחר, הרי שהסכומים "מתקזזים" זה כנגד זה ואינם מצדיקים התערבות ערכאת הערעור (לקווים המנחים לגבי התערבות ערכאת ערעור בסכומי הפיצוי בתיקי נזיקין ראו פסק דיני בע"א 741/10 כהן נ' צים חברת השיט הישראלית (לא פורסם, 12.10.2010)).
5. כפי שנאמר פעמים רבות בפסיקה, קביעת הנכות התפקודית היא נושא מובהק הנמצא בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, בשל התרשמותה הישירה מהנפגע ומהראיות שבפניה, וההתערבות בקביעת הנכות התפקודית נעשית במשורה ובמקרים הראויים לה (ראו, לדוגמה, ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ בפסקה 5 (12.6.2011)). בית משפט קמא מצא כי אין מניעה שהמערער יעסוק בעבודה משרדית, ואיני רואה מקום להתערב בקביעה זו, העולה בקנה אחד עם הכשרתו של המערער כהנדסאי בניין.
אף אין מקום להתערבות בבסיס השכר, לא למעלה ולא למטה. בית המשפט ניתח את הראיות שהובאו בפניו, ומצא כי חוות הדעת של רואה החשבון מטעם המערער היא תיאורטית ואינה רלוונטית לענייננו, וכי אין להקיש מעדויות של עובדים אחרים בעלי כישורים אחרים במקומות עבודה אחרים על המערער. בית משפט קמא לקח בחשבון כי המערער היה משביח את שכרו בשיעור של 10% בהמשך הדרך. אף בהנחה כי היה מקום להגדיל את בסיס השכר לעתיד לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות, הרי שהתוספת המתקבלת אינה מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור, בהתחשב בכך שבפריט הנזק של עזרת צד ג' לעתיד בית משפט קמא לא קפץ את ידו. בהקשר זה אציין, כי בפסק הדין נקבע כי המערער אמנם נזקק לעזרה בעבודות משק הבית, אך הוא מגזים ביותר בתיאור מגבלותיו וצרכיו, והוא מסוגל לתפקד באופן עצמאי בכל הקשור ללבוש, ניקיון והאכלה.
6. לא מצאתי ממש בערעור שכנגד, וכאמור, אף אם ניתן להפחית את הפיצוי בפריט נזק זה או אחר, הרי שטענות הצדדים "מתקזזות" זו כנגד זו.
סופו של דבר, כי לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא לא להגדלה ולא להפחתה, ודין הערעור והערעור שכנגד להידחות ללא צו להוצאות.
ניתן היום, י"ג בניסן התשע"ג (24.3.2013).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12077320_E05.doc עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il