פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 7723/05
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 7723/05
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין
העותרים:
1. מר אבנר שמעוני
2. ליאור כלפה
3. ועד מקומי נווה דקלים
4. נווה דקלים
5. יוסי נוימן
נ ג ד
המשיבים:
1. מר אריאל שרון – ראש הממשלה
2. מר שאול מופז – שר הבטחון
3. מר דן חלוץ – ראש המטה הכללי, צה"ל
4. מנהלת סל"ע
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד יצחק מירון
בשם המשיבים:
עו"ד ענר הלמן
פסק-דין
השופט א' ריבלין:
1. העתירה נוגעת במספר נושאים הכרוכים כולם יחד בתכנית ההתנתקות. העותרים מבקשים כי יום הפינוי מכוח חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן: החוק או חוק יישום ההתנתקות), ייקבע בנפרד לכל אחת מארבע קבוצות הישובים המנויות בהחלטת הממשלה בדבר תכנית ההתנתקות. העותרים מבקשים גם לקבוע כי המפרק של המועצה האזורית בחוף עזה יכנס לתפקידו רק לאחר שהישוב האחרון בחבל עזה יפונה בפועל, ועוד הם מבקשים להורות לממשלה שלא תדון בסוגיית יום הפינוי עד לאחר שיגובשו סופית ההסדרים לטיפול בתושבים המפונים, ויתאפשר להם להשמיע טענותיהם בפני הממשלה.
ביקשנו מן הצדדים למקד את הדיון היום בשאלת הסדרי הדיור המוצעים לתושבים המתפנים; אשר לנושאים האחרים, סברנו כי, למעט ענין אחד, הם נבחנו בעתירות קודמות וניתנה בהן הכרעה.
לענין סדר קבלת ההחלטות בדבר מימוש הפינוי, כבר קבענו בבג"ץ 7766/05 גני טל נ' ממשלת ישראל ואח' (טרם פורסם), כי סעיף 22(א) לחוק אינו מחייב הליך "טורי" למעשה הפינוי, אלא החלטות נפרדות לפינויה של כל קבוצת הישובים, וכי הדברים נכונים לא רק לענין ההחלטות שנתקבלו בממשלה ביום 20.2.05, כי אם גם לגבי ההחלטות לממש אותן. בהתאם לאותה החלטה מיום 20.2.05, שבה הממשלה דנה סמוך למועד הפינוי בשאלת פינויים של כל הישובים המצויים בשטח שנקבע בצווי הפינוי שניתנו מכוח החוק וההחלטות האמורות. במהלך הישיבה, שנתקיימה ביום 7.8.05, שמעה הממשלה סקירות מפי אנשי צה"ל, נציגי המשטרה ונציגי קהילות המודיעין, וכן סקירות בדבר המוכנות המבצעית והאזרחית לקראת הפינוי, והיא קבעה כי אין בנסיבות אלה כדי לשנות מן ההחלטה בדבר פינוי הישובים בהתאם לצווים שניתנו; משמעות הדבר הינה, שתוקפם של צווי הפינוי נותר בעינו. כך לגבי כל הישובים המצויים בשטחים המפונים בחבל עזה ובצפון השומרון. באותה ישיבה נתקבלה החלטה נוספת, המאשרת לכוחות הבטחון לפנות את הישובים בקבוצה א', לאמור הישובים: נצרים, מורג וכפר דרום.
ביום 15.8.05 שבה הממשלה ודנה בהמשך יישום תכנית ההתנתקות, והחליטה לאשר גם את מימוש הפינוי של ישובי הקבוצה השלישית, הלא הם ישובי גוש קטיף. בנסיבות אלה, אין לקבל את טענת העותרים כאילו חרגה הממשלה מן החוק או מהחלטותיה היא בדרך מימוש פינוי הישובים השונים.
2. שאלת זכותם של העותרים לשימוע בפני הממשלה נדונה כבר והוכרעה במסגרת פסק הדין שניתן בפרשת המועצה האזורית חוף עזה (בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה ואח' נ' כנסת ישראל ואח'). התוצאה היא שאין להעלות טענות אלה מחדש.
3. אשר לשאלת מעמדן של הרשויות המקומיות בחבל עזה הרי שבהתאם להוראת סעיף 15(ב) לחוק יישום ההתנתקות, רואים את המועצה האזורית חוף עזה, המועצה הדתית חוף עזה וכן התאגידים הקשורים, כאילו ניתן לגביהם צו פירוק כמשמעותו בפקודת החברות. הוראה דומה קיימת, בסעיף 115(א) לחוק, לגבי הועדים המקומיים של הישובים האחרים שבחבל בסעיף 15(א) לחוק. הצדדים חלוקים בשאלה מהו המועד בו חדלה להתקיים המועצה האזורית, והמחלוקת נוגעת להוראה בחוק המדברת על "יום הפינוי של הישוב המפונה האחרון בחבל עזה". העותרים סבורים כי הכוונה ליום בו יפונה בפועל הישוב האחרון. עד אותו מועד אין, לדעתם, להפסיק את פעילות המועצה ואת השירותים שהיא צריכה לתת. כך גם לגבי המועצה הדתית. המשיבים סבורים לעומתם כי יום הפינוי הינו המועד הסטטוטורי שנקבע בצווי הפינוי וכי, כיוון שבצווים אלה נקבע מועד אחיד, הוא יום 15.8.05, הרי שהוא חל לגבי כל הישובים בחבל עזה ובצפון השומרון. ואכן, "יום הפינוי" הוגדר בסעיף 2 לחוק כי: "היום שנקבע בצו לפי סעיף 22(א) כיום פינויו של אותו שטח". המועד שנקבע בצווים הוא כאמור מועד אחר, והמועצה חדלה מפעילותה הרגילה באותו יום. פרשנות זו, העולה מתוך לשון החוק, מתיישבת גם עם התכלית שביסוד ההוראה שבמחלוקת. השינוי במעמד המשפטי של המועצה האזורית חוף עזה הוא פועל יוצא של השינוי במעמד החוקי של השטחים המפונים והוא חל ביום הפינוי כפי שנקבע בצווים.
התוצאה היא שדינה של הבקשה, לפיה המפרק המפעיל של המועצה יכנס לתפקידו רק לאחר שבפועל לא יישארו תושבים או אנשים אחרים באזור זה או אחר של החבל, להידחות.
4. ביקשנו, כאמור, למקד את הדיון בשאלת פתרונות הדיור העומדים לרשות המתיישבים המפונים מן השטח. בעתירה התייחסו העותרים לשאלת פתרונות הדיור של אנשי נווה דקלים, אולם זאת כמשל בלבד. בדיון לפנינו הם הרחיבו טענותיהם גם לעניינם של מתיישבים אחרים. היום הם לא מבקשים עוד כי פינוי אותם מתיישבים ידחה עד למציאת פתרון דיור שיהיה נאות לדעתם, אולם הם שבו וביקשו לקבוע כי מוטלת על רשויות המדינה חובה להציע פתרונות דיור מידיים בטווח קרוב, וקבועים בטווח ארוך יותר, תוך שמירה על הרצון של חלק מן המתיישבים להמשיך בקיום חיים קהילתיים. בא-כוחם של העותרים טען בפנינו היום, כי מקצת מן המתיישבים שהופנו לבתי מלון מצאו כי לא נשמרו להם חדרים, אחרים שוכנו בחדרים שגודלם אינו הולם את גודל משפחתם, ורבים נשלחו למצוא מדור בבתי מלון מרוחקים מהמקום בו התגוררו עד היום, מבלי להביא בחשבון את הקושי הכרוך בהתרחקות ממקום עבודה או מן האזורים בהם נהגו לשהות. הם מלינים על הקושי שבשהות, ולו זמנית, במקום שאליו אינם יכולים להעביר את מטלטליהם, ועל החשש שמא ייפגע רכושם בעוד הם מצויים במקום אחר. העותרים מציינים עוד כי פתרונות הדיור בבתי מלון נועדו לתקופה של 10 ימים ועל-פי טענתם, אין להם כל ידיעה בדבר פתרונות הדיור שהם צפויים להם לאחר אותה תקופה.
המשיבים מסבירים לעומתם, כי העדר שיתוף פעולה של חלק מן המתיישבים מבעוד מועד, הביא לכך שהיה צריך למצוא להם פתרונות חד-צדדים, שיציעו מענה זמני לקשיים שהתעוררו. הם מציינים כי בימים האחרונים הם ביקשו להכפיל את מספר חדרי המלון שיעמדו לרשות המפונים, וכי בטווח הארוך מובאים בחשבון גם פתרונות השומרים על המסגרת הקהילתית של המתפנים הרוצים בכך. עוד הם מסבירים כי מי שיבקש למצוא פתרון עצמאי, יוכל לעשות שימוש בכספים העומדים לרשותו על פי חוק. התרשמנו כי מצד הפועלים בשטח קיימת רגישות למצוקתם של המפונים והם עושים בכוחותיהם המוגבלים את שניתן לעשות. גם נציג העותרים מסייע בדבר והקשר הישיר המתקיים ביניהם עשוי, במובנים רבים, להועיל יותר מאשר תרומתנו אנו. יחד עם זאת, התרשמנו גם כי קיימות תקלות נקודתיות וכי מקצת מהמתפנים אכן נתקלו בקשיים בכל הנוגע למציאת חדרי מלון ההולמים את גודל משפחתם. אנו מניחים ומקווים כי נציגי הרשויות יעשו ככל אשר לאל ידם לעשות כדי להקל את מצוקת הימים הראשונים, וכי פרק הזמן הקצר הקיים, עד לסיומו של הדיור הארעי, ינוצל על-ידי הצדדים כדי להגיע להסכמה באשר לפתרונות הקבע, וכי הסכמה זו תביא בחשבון את רצונן של קבוצות שונות להמשיך בקיום חיים קהילתיים ומסגרת חינוך משותפת.
המתפנים עד לחצות ב- 16.8.2005 סבלו קושי אובייקטיבי ורגשי לארוז את כל הדרוש להם במגורים הזמניים; רשמנו לפנינו את דבריו של נציג המדינה, כי הרשויות תאפשרנה לנציג כל אחת מהמשפחות שתדרשנה לכך, תוך תיאום עם הרשויות לשוב למקום המשמורת של המכולות בו ירוכזו מטלטליהן כדי ליטול את הדרוש להם וכדי להבטיח את שלמותם של המיטלטלין שיוותרו במכולות.
בנתון להערותנו אלה, אנו דוחים את העתירה.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים.
ה נ ש י א
השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
ניתן היום, י"ב באב תשס"ה (17.8.05).
ה נ ש י א
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05077230_P04.docלח
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il