ראיד אבו חלף נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 7668/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7668/08 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותרים: 1. ראיד אבו חלף 2. אכראם אבו חלף 3. אחלאם אבו חלף 4. עומר אבו חלף נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנהל לשכת האוכלוסין מחוז ירושלים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד שלמה לקר בשם המשיבים: עו"ד איתי רביד פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים, כי נורה למשיבים 1 ו-2 ליתן טעם מדוע לא יאריכו את מעמדה של העותרת 2 כתושבת ארעית ויחזרו בהם מהחלטתם לשלול ממנה מעמד זה. כפי שעולה מן העתירה, העותר 1 הינו אזרח ישראלי המתגורר בירושלים יחד עם אשתו, העותרת 2, ושני ילדיהם, הם העותרים 3 ו-4. העותרת 2 הינה פלסטינאית תושבת רמאללה. בחודש מרץ 2002 קיבלה העותרת 2 אשרת שהיה לישיבה ארעית במסגרת הסדר מדורג לאיחוד משפחות. אשרה זו חודשה מדי שנה בשנה עד אשר ביום 22.1.2008 החליט משרד הפנים שלא להאריך את אשרת השהיה של העותרת 2 וכמו כן, דחה סופית את בקשתה לאיחוד משפחות מהטעם שאחיה פעיל בארגון טרור. ביום 7.2.2008 פנו העותרים למשרד הפנים במזרח ירושלים לשקול שוב את החלטתו בטוענה כי אין לעותרת 2 כל קשר לאחיה ופעילותיו. לאחר שלא קיבלו מענה על פנייתם, הגישו העותרים ערר אל ענף איחוד משפחות במשרד הפנים במזרח ירושלים כנגד ההחלטה אך לא קיבלו מענה לערר הנ"ל. לטענת העותרים, אין לשלול את מעמדה של העותרת 2 שכן כבר שנים שהיא ואחיה אינם בקשר. כמו כן, היה על משרד הפנים להתחשב בכך שהעותרים החלו בהליך איחוד משפחות לפני למעלה משמונה שנים, ובזמן זה הפכה ישראל למרכז חייה של העותרת 2. בנוסף, טוענים העותרים כי החלטת המשיבים מעמידה את העותרים במצב בלתי אפשרי בו ילדיה של העותרת 2, שהינם אזרחים ישראלים, אינם יכולים לבקר בשטחי הרשות הפלסטינאית, בעוד העותרת 2 אינה יכולה להתגורר עם משפחתה בירושלים. העותרים מוסיפים שהתנהלות המשיבים פגעה במספר זכויות המגיעות להם, בראש ובראשונה בזכות הטיעון, אשר לא ניתנה לעותרת 2 עובר להחלטה לסרב לבקשה. לאור כל זאת היה על שר הפנים להפעיל את סמכותו לפי סעיף 4(1) לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 [להלן: הוראת שעה], ולהאריך את אשרת השהייה הארעית של העותרת בהיעדר מניעה ביטחונית לעשות כן. לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף, זאת בשל קיומו של סעד חלופי. הסעד המבוקש על ידי העותרים הינו כי מעמדה של העותרת 2 ייקבע מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 [להלן: חוק האזרחות], העוסק במתן אזרחות לבעל או אישה של אזרח או אזרחית מדינת ישראל, ומכוחו ניתנה לעותרת 2 אשרת שהייה ארעית בנוהל המדורג של משרד הפנים. סעיף זה כפוף למגבלות שנקבעו בסעיף 2 להוראת השעה, לעניין איחוד משפחות בין אזרח ישראל "ותושב אזור", כהגדרתו בחוק. נוסחו המתוקן של סעיף 12(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, מסמיך את בתי המשפט המנהליים לדון בעתירות מנהליות שעניינן בהחלטות רשות אשר נתקבלו לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, וכן בהחלטות רשות שנתקבלו לפי הוראת השעה. משקיימת ערכאה שיפוטית המוסכמת לדון בעניינה של העותרת 2, לא ייעתר בית משפט זה לבקשתם של העותרים (ראו בג"צ 3215/08 ג'מיל נ' משרד הפנים (לא פורסם, 6.7.2008)). לעותרים פתוחה הדרך לעלות את טענותיהם ולעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים בכדי להשיג על ההחלטה לשלול את אשרת השהייה הארעית של העותרת 2 ולסרב לבקשתה לאיחוד משפחות. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. צו הביניים – הארעי, אשר ניתן ביום 8.9.2008, מוארך בזאת ב-30 ימים בכדי לאפשר לעותרים לפנות אל בית המשפט לעניינים מנהליים כאמור לעיל. ניתן היום, י"ט בחשון התשס"ט (17.11.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08076680_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il