אופיר שער נ. המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון

פסק-דין בתיק בג"ץ 7653/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7653/12 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. אופיר שער 2. בת גלים שער נ ג ד המשיבים: 1. המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון 2. ראש המועצה האזורית מטה בנימין 3. הוועדה המיוחדת לתכנון ובניה מטה בנימין 4. מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון 5. אייל ואביטל ויזנפלד 6. הראל ויעל גולדברג עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד פיני זינגר ז"ל בשם המשיבים 1 ו-4: עו"ד מיכל צוק-שפיר בשם המשיבים 3-2: עו"ד י' דגני פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. העותרים הם תושבי היישוב טלמון, שבונים את ביתם על מגרש ביישוב. המשיבים 5 ו-6 הם שכניהם של העותרים (להלן: השכנים). הוועדה המיוחדת לתכנון ולבניה מטה בנימין (להלן: הוועדה המיוחדת), החליטה ליתן רישיון מתקן למבנה המגורים של העותרים. השכנים הגישו התנגדויות המכוונות להחלטה זו, בטענה שהבינוי בפועל במגרש העותרים חורג לגבולות מגרשיהם. ביום 30.1.2012 התקיים דיון בהתנגדויות השכנים בפני ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה (להלן: ועדת המשנה). 2. ביום 23.10.2012 הוגשה העתירה שלפנינו, ובה נטען כי ועדת המשנה משתהה באופן בלתי סביר ממתן החלטה בהתנגדויות, וכי בעקבות עיכוב זה, נאלצו העותרים להפסיק עבודות הבנייה בשטח. בצד האמור, טענו העותרים כי השכנים-המתנגדים ביצעו בעצמם חריגות שונות ועבירות בנייה, ודרשו כי הרשויות תפעלנה לאכיפת הדין בעניינם. המשיבות 3-2 טענו כי דין העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מקומיים באזור, המוסמך לדון בנושאי תכנון ובנייה. לגופם של דברים, נטען כי פיתוח המגרשים הרלוונטיים ביישוב טלמון נעשו על-ידי יזם פרטי, תוך סטייה מהפרצלציה המקורית של המגרשים לפי התכנית החלה. בימים אלה, מתקיים הליך שנועד להסדיר את הסטייה האמורה ביחס לכלל המגרשים, כמו גם הליכים פרטניים הנוגעים למגרשי השכנים. עוד מעדכנות המשיבות 3-2 כי טענות העותרים ביחס להפעלת בריכה ציבורית במגרשם של המשיבים 5, נבחנו על-ידי מנהלת מחלק רישוי עסקים ופיקוח עירוני במועצה המקומית, ובעקבות מספר פניות, הוצא למשיבים 5 צו הפסקה מינהלי, שבעקבותיו הופסקה הפעילות העסקית במקום. המשיבים 1 ו-4 סבורים אף הם כי דין העתירה (ככל שהיא מכוונות להחלטות המשיבים 3-2 בתחום התכנון והבנייה), להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים. לגופם של דברים, מעדכנים המשיבים 1 ו-4 כי ביום 21.10.2012 התקבלה החלטת ועדת המשנה בהתנגדויות השכנים. בהחלטה צוין כי העיכוב במתן ההחלטה נבע ממורכבות הסוגיה, וכן משינויים פרסונאליים בהרכב הוועדה. בעקבות הקביעה כי העותרים (כמו גם המשיבים 5) חרגו מהוראות התכנית החלה, התקבלו ההתנגדויות והוחלט כי על העותרים להגיש בקשה חדשה להיתר לוועדה המיוחדת, וכי על הרשויות לפעול למניעת התרחבות הבנייה בפועל. עוד צוין כי על הוועדה המיוחדת לפעול להגשת תכנית מפורטת המסדירה את כלל הסטיות מהתכנית החלה. 3. לאחר שבחנתי את העתירה ואת התגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. בכל שאמור בטענות המכוונות למשיבות 3-2, והפעלת סמכויותיהן בתחום התכנון והבנייה – דין העתירה להידחות על הסף, נוכח קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים. כפי שמציינים המשיבים, סעיף 126(א) לתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), תשמ"א-1981 (להלן: התקנון) קובע את סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים באזור לדון בעניינים המפורטים בתוספת לתקנון, כשנשוא הדיון מצוי בתחום היישובים. סעיף 1 לתוספת לתקנון מפנה לחוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966 (החוק הירדני), כפי שתוקן בצו בדבר חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים (יהודה ושומרון) (מס' 418), תשל"א-1971. משעומד לעותרים סעד חלופי כאמור, אין מקום להידרש לטענותיהם במסגרת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (השוו: בג"ץ 4524/09 פרקובסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בית"ר עלית (30.6.2009)). בנוסף, משניתנה החלטת ועדת המשנה בהתנגדויות השכנים מיום 21.10.2012, קיבלו העותרים למעשה את הסעד העיקרי שהתבקש על-ידיהם מהמשיבים 1 ו-4, ובהקשר זה – התייתרה העתירה. גם אם העותרים אינם משלימים עם ההחלטה החדשה, ברי כי העתירה הנוכחית (שהוגשה יומיים לאחר מתן החלטה זו אך אינה מתייחסת אליה), אינה האכסניה המתאימה להעלות את טענותיהם בנדון. מטעמים אלה העתירה נדחית אפוא. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב בתמוז התשע"ג (‏30.6.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12076530_M07.doc יב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il