יוסף זעקוק נ. לשכת התכנון ובנייה בבית אל

פסק-דין בתיק בג"ץ 7612/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7612/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: יוסף זעקוק נ ג ד המשיבים: 1. לשכת התכנון ובניה בבית אל 2. מפקד האזור יהודה ושומרון 3. היחידה המרכזית לפיקוח מת"ק - גוש עציון עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אברהים מגדי בשם המשיבים: עו"ד גלעד שירמן פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותר, להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יוענק לו היתר להקמת תחנת דלק בכפר בית אומר באזור יהודה ושומרון (להלן: האזור) ומדוע לא יישאר המצב הקיים כפי שהוא ועבודות הבניה שכבר בוצעו על ידו לא יותרו על כנן. על פי עובדות הפרשה כפי שהן עולות מן העתירה ומתגובת המשיבים, העותר החל בביצוע עבודות בניה להקמת תחנת הדלק בחודש יוני 2008. במקביל, במכתב מיום 24.6.2008 הוגשה למנהל האזרחי לאזור (להלן: המנהל האזרחי), בקשה להקמתה. עבודות אלה נעשו בשטח, עליו הוצאו בעבר שני צווי הריסה בגין בניה בלתי חוקית. מאחר ובינתיים נמשכו עבודות הבניה בלא קבלת היתר, ולאור צווי ההריסה הקיימים לגבי מתחם תחנת הדלק, ביום 2.7.2008 תפסו נציגי יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי את הציוד ששימש לבניית התחנה. במסמך מיום 6.8.2008, הודיעה לשכת התכנון המרכזית של המנהל האזרחי לעותר, כי לא ניתן להיענות לבקשה שהוגשה על ידו, מאחר והקמת תחנת הדלק, עומדת בניגוד לסעיפים 19(א), 19(ב) ו-22(א) לתכנית המתאר האזורית החלקית לתחנות תדלוק מס' 53 (להלן: תמ"א 53). מתחם התחנה מצוי בקרבה רבה מדי לצומת הכניסה לבית אומר ולבנייני המגורים בסביבה. יצוין, כי הודעה זו לא צורפה לעתירה. ביום 20.8.2008, הגיש בא כוח העותר את הבקשה לקבלת היתר בניה לתחנת הדלק, ליועץ המשפטי לאזור. בתגובה מיום 28.8.2008, הובהר לו, כי אין בסמכותו של היועץ המשפטי ליתן היתרי בניה וכי עליו לפנות לשם כך לרשויות המתאימות. לעתירה צורפה בקשה נוספת לקבלת היתר בניה, גם היא מיום 20.8.2008, שממוענת לסגן מנהל אגף התכנון והבניה במנהל האזרחי (להלן: סגן מנהל האגף), ואשר הועברה ללשכתו בפקס ביום 24.8.2008. אין התייחסות למסמך זה בתגובת המשיבים. מכל מקום, בקשה זו נותרה ללא מענה ובא כוח העותר הגיש לסגן מנהל האגף בקשה שנייה לקבלת ההיתר, מיום 4.9.2008. ביום 18.9.2008, השיב סגן מנהל האגף בשלילה לבקשה זו והפנה את העותר לנימוקים שפורטו במכתב הדחייה הראשון מיום 24.6.2008. גם מסמך זה לא צורף לעתירה. מאידך, בעתירה מצוינים שני מסמכים נוספים, אשר אינם מוזכרים בתגובת המשיבים. האחד, מיום 4.9.2008, דומה בתוכנו לבקשות המוזכרות למעלה וממוען לקמ"ט מסחר ותעשיה במנהל האזרחי (מסמך זה צורף לעתירה). השני (אליו ישנה התייחסות בעתירה עצמה אך הוא איננו מצורף), נשלח לדברי בא כוח העותר ביום 29.8.2008 ליחידת הפיקוח בגוש עציון ועניינו, בקשה לאפשר לעותר להפעיל את תחנת הדלק עד לקבלת היתר חוקי לכך. חרף התשובות מימים 24.6.2008 ו-18.9.2008 בדבר דחיית הבקשה למתן היתרי בניה, עבודות הבניה נמשכו ואף הוחל במכירת סולר בתחנת הדלק. בעקבות כך, ביום 7.10.2008, נתפסה בתחנה גם משאבת הסולר. לבסוף כעבור חודשיים, ביום 7.12.2008, נפגש בא כוח העותר עם סגן מנהל האגף, ודן בתכנית להסדרת תחנת הדלק שהוצעה על ידו. במסמך מאותו יום, השיב סגן מנהל האגף, כי התכנית איננה עומדת בדרישות תמ"א 53, וכי היא "איננה מאפשרת דיון בועדות התכנון ואיננה נותנת כל פתרון תחבורתי/תכנוני/סביבתי להקמת תחנת דלק במקום המבוקש". בפי בא כוח העותר טענות מרובות בדבר התנהלות המשיבים. לשיטתו, נהגו המשיבים בחוסר אחריות ובשרירותיות בטיפול בעניינו של העותר וגרמו לו עקב כך סבל רב ופגיעה כלכלית. הסירוב להעניק היתרי בניה לתחנת הדלק עולה לדבריו כדי חוסר סבירות קיצונית ופוגע בכבודו של העותר, בזכות השוויון שעומדת לו, בשמו הטוב, בזכותו לתנאי קיום מינימליים ולבסוף גם בכללי הצדק הטבעי. מלבד זאת מן העתירה משתמע כי הרשות הפרה במקרה זה את תקנות האג בדבר דיני ומנהגי הלחימה ביבשה, את אמנת ג'נבה הרביעית ואמנות אחרות. בא כוח המשיבים סובר מצידו, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים של העותר. העובדה שהעותר לא פירט בעתירה את הליכי האכיפה שננקטו בשטח המדובר – צווי ההריסה שהוצאו באזור הסמוך לתחנת הדלק ותפיסת הכלים ששימשו לבניה. נוסף לכך, לא צורפו לעתירה התשובות שקיבל העותר מאגף התכנון והבניה במנהל האזרחי והם אף לא הוזכרו בעתירה גופא. נוסף על כך לדעתו, יש לדחות את העתירה גם לגופם של דברים. מאחר והעותר בחר לעשות דין לעצמו והחל בבניית תחנת הדלק עוד בטרם נתקבלו האישורים לכך, מעשיו אינם יכולים לשמש נימוק למתן היתרי הבניה. עוד טוען הוא, כי הליכי פיקוח ואכיפה כנגד בניה בלתי חוקית לא מהווים פגיעה בזכויות יסוד. בניה ללא היתרים כדין טומנת בחובה סכנות רבות ועלולה לגרום נזקים לא רק למשתמשים בשירותי תחנת דלק, כי אם גם לתושבים המתגוררים בסביבתה. כן מציין בא כוח המשיבים, כי אין כל מקום להעדיף את האינטרס הכלכלי של העותר על פני בריאותם ושלמות גופם של תושבי המקום. דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. בא כוח העותר העלה טיעונים למכביר באשר לפגיעה בזכויות מרשו ואולם כולם כאחד הסתכמו בהפרחת האשמות חסרות יסוד כלפי המשיבים. העתירה איננה מפרשת במה התבטאה ההתנהגות "העגומה" ו"הבלתי אחראית" של הרשויות, איננה מבססת את הטענה כי לא הייתה תשתית סבירה להחלטתן ומתעלמת לחלוטין הן מתמ"א 53 והן מן הנימוקים שהציג המנהל האזרחי לאיסור בניית תחנת הדלק. הלכה היא, כי בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשויות התכנון. על כן, רק הצבעה על שיקולים זרים, חוסר סבירות או פגמים משפטיים דומים שנפלו בשיקול דעתן, יכולה לגלות עילה להתערבות בית הדין הגבוה לצדק (ראו בג"צ 8918/03 חסן נ' ועדת משנה לפיקוח, מועצת התכנון העליונה, המנהל האזרחי (לא פורסם, 4.6.2009)). יתר על כן, בניגוד לנטען, בא כוח העותר קיבל מספר פעמים מענה לבקשות שהגיש, אף אם לא לכולן. בכך שתשובת המנהל האזרחי לא הביאה אותו על סיפוקו, אין כדי להסיק כי ההחלטה לקתה בפגמים משפטיים כלשהם. יוער, כי גם לו טען בא כוח העותר שמכתבי התגובה של המנהל האזרחי לא הגיעו ליעדם, הרי שלאחר הפגישה עם סגן מנהל האגף ביום 7.12.2008, כל הטעמים לדחיית הבקשה למתן היתר וודאי נמסרו לו. דחיית הבקשה לכשעצמה לא מבססת כאמור, עילה להתערבות בהחלטות המנהל האזרחי (וראו גם בג"צ 6529/08 באטוס נ' מבקר המדינה (לא פורסם, 17.9.2008)). לבסוף, התנהלות העותר כמתואר לעיל – התעלמותו מדחיית בקשתו להקמת תחנת הדלק, הדרך שבה בחר לעשות דין לעצמו ולהפעיל את התחנה ללא היתר, אי צירוף מסמכי התשובה של המנהל האזרחי לעתירה והיעדר התייחסות לנימוקיו – יש בהם כדי לדחות את העתירה על הסף גם מחמת חוסר ניקיון כפיים. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, י"ז בסיון התשס"ט (9.6.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08076120_H08.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il