פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7533/97
ע"א 7671/97
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' דורנר
המערער בע"א 7533/97
והמשיב בע"א 7671/97: משה לייזר
נגד
המשיבה בע"א 7533/97
והמערערת בע"א 7671/97: 1. עיריית הרצליה
המשיבים בע"א 7533/97
והמשיבים הפורמלים
בע"א 7671/97: 2. מדינת ישראל
3. מינהל מקרקעי ישראל
תאריך הישיבה: כ"ח בשבט התשנ"ט (14.2.99)
בשם המערער בע"א 7533/97
והמשיב בע"א 7671/97: עו"ד ירון סהר, עו"ד אירית גדרון-חריט
בשם המשיבה בע"א 7533/97
והמערערת בע"א 7671/97: עו"ד אילנה בראף-שניר
בשם המשיבים 2 ו3-: עו"ד נעמי זמרת
ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי
בירושלים מיום 13.11.97 בת.א. 262/94
שניתן על ידי כבוד השופט ע' קמא
פסק-דין
שאלה-שבמחלוקת היא בין בעלי-הדין, כיצד יש לחשב את השכר הראוי שמר משה לייזר, בעל הקרקע, זכאי לו. טענת בא-כוחו של מר לייזר היא, כי יש לחשב את השכר הראוי על-פי החיסכון שעיריית הרצליה זכתה בו כתוצאה מכך ששפכה את האשפה והבוצה על אדמתו של לייזר ועל דרך זה לא נאלצה לשנע אותו אל-למרחוק. עיריית הרצליה כופרת בטענה זו.
לדעתנו, דרך החישוב הראויה היא דרך החישוב על-פי השכר הראוי שלייזר היה זוכה בו לו הגיע להסכם - בזמנו - עם עיריית הרצליה באשר לשפיכת האשפה והבוצה על אדמתו. לשון אחר: השכר הראוי יחושב על-פי שווי השוק של השכרת הקרקע לשפיכת אשפה ובוצה עליה. חישוב זה יביא במנין - מעצמו - את החיסכון שעיריית הרצליה היתה זוכה בו בשפיכת האשפה והבוצה על אדמתו של לייזר, שכך פועלים כוחות השוק במערכת מעין-זו.
למותר לומר כי אין בדברים שאמרנו כדי לסתור כל קביעות-שבעובדה שנעשו בידי בית-משפט קמא.
באומרנו דברים אלה שאמרנו, ובהסכמת באי-כוח בעלי-הדין, אנו מחליטים לדחות את שני הערעורים שלפנינו.
היום, כ"ח בשבט התשנ"ט (15.2.99)
נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97075330.G02