לילה שוויכי נ. שר הבריאות

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7470/16 בג"ץ 4391/17 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא העותרים בבג"ץ 7470/16: 1. לילה שוויכי 2. מוחמד צובחי גברין שויכי 3. חאפז אבו סנינה 4. סנאא מוחמד אבו סנינה 5. אינתסאר עבדאללה עבד אלג'ואד 6. מוחמד עבד אלראוף עבד אלג'ואד 7. סואחרה עליא עלי סלאמה 8. מוחמד חסן אסמאעיל דיכ 9. פאטמה גאנם 10. מוחמד גנים 11. ניוין גנים העותרים בבג"ץ 4391/17: 1. פלונים 2. רופאים לזכויות אדם - ישראל 3. סנט איב, המרכז הקתולי לזכויות אדם נ ג ד המשיבים: 1. שר הבריאות 2. שר הרווחה 3. שר האוצר 4. שר הפנים 5. קופת חולים כללית 6. קופת חולים מכבי 7. קופת חולים מאוחדת 8. קופת חולים לאומית התנגדות לעשיית הצו על תנאי לצו מוחלט תאריכי ישיבות: ב' בכסלו התשע"ח ט' בטבת התשע"ט י"ג בטבת התשפ"א ה' בתמוז התשפ"א (20.11.2017) (17.12.2018) (28.12.2020) (15.6.2021) בשם העותרים בבג"ץ 7470/16: עו"ד נסראת דכוור בשם העותרים בבג"ץ 4391/17: עו"ד עדי לוסטיגמן; עו"ד תמיר בלנק; עו"ד נסראת דכוור בשם המשיבים 4-1: עו"ד שוש שמואלי; עו"ד רנאד עיד בשם המשיבה 5: עו"ד יצחק אנידג'ר בשם המשיבה 6: עו"ד פרח רוסלר; עו"ד אסף רנצלר בשם המשיבה 7: עו"ד הלל ברוקנטל בשם המשיבה 8: עו"ד אורן מאור פסק-דין הנשיאה א' חיות: עניינן של העתירות שלפנינו בתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופת חולים, זכויות וחובות של מקבלי היתר שהייה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003), התשע"ו-2016 (להלן: התקנות), המקנות זכאות לביטוח בריאות לבני משפחתו של אזרח או תושב המדינה, השוהים בישראל מכוח היתרי שהייה זמניים במסגרת הליך איחוד משפחות לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה). רקע הדברים חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות ממלכתי) מסדיר את זכאותם של תושבי ישראל לקבלת שירותי בריאות. תושבי יהודה ושומרון וחבל עזה שהם בני זוג או ילדים של אזרח או תושב ישראלי, אשר שוהים בישראל מכוח היתרי שהייה זמניים לפי חוק הוראת שעה (להלן: בעלי היתר), אינם זכאים לקבלת שירותי בריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי בהיעדר מעמד של תושבות. על רקע זה, בשנת 2009 הוקמה ועדה בין-משרדית לבחינת הביטוח הסוציאלי לחסרי מעמד תושב בישראל (להלן: ועדת חורב), אשר המליצה על הענקת שירותי בריאות גם לבעלי היתר השוהים באופן זמני בישראל, בכפוף למספר תנאים. במסגרת זו, המליצה הוועדה כי הזכאות לשירותי בריאות תינתן בתום תקופת אכשרה, כך שבעלי היתר שהם קרובי משפחה של אזרחים יידרשו להמתין 6 חודשים מיום קבלת ההיתר על מנת להירשם לקופת חולים, ואילו קרובי משפחה של תושבים ידרשו להמתין 27 חודשים מיום קבלת ההיתר. זאת, כך צוין, בדומה לאורכן של תקופות ההמתנה החלות על בני זוג של אזרחים ותושבים ישראלים שלא חלה עליהם הוראת השעה, עד לקבלת אשרת תושב ארעי המקנה להם זכאות לביטוח בריאות ממלכתי. כמו כן, המליצה הוועדה להתנות את מתן שירותי הבריאות לבעלי ההיתר בתשלום דמי בריאות מיוחדים, וזאת גם בגין תקופת האכשרה שבמהלכה לא יהיו זכאים לקבלת שירותים רפואיים. הוועדה סברה כי הגבלות אלו נדרשות, בין היתר, על מנת למנוע הגירה רפואית לישראל לצורך ניצול שירותי הרפואה שמספקת המדינה לתושביה. בעקבות המלצות ועדת חורב, התקין שר הבריאות את תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופת חולים, זכויות וחובות של מקבלי היתר שהייה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003), התשע"ד-2014 (להלן: התקנות משנת 2014), במסגרתן נקבע לראשונה הסדר ביטוח בריאות לבעלי היתר שהם קרובי משפחה של אזרח או תושב ישראל. התקנות משנת 2014 עמדו במוקד של מספר עתירות, בהן נטען, בין היתר, כי ההסדר שנקבע בגדרן מפלה בין קרובי משפחה של אזרחים לקרובי משפחה של תושבים ומקשה על בעלי היתר לקבל שירותים רפואיים. עתירות אלה נמחקו ובפסק הדין שניתן בהן צוין: "אנו סבורים כי יש ליתן לתקנות סיכוי, מתוך ראיה שאין עליה חולק שבהיות הדבר חדשני – אינו מושלם, ויתכנו תיקונים לאורך הדרך. הבחינה תהיה עתית בכל שנה מהפעלת התקנות, והצדדים יוכלו להביא לבחינה כל נושא אמיתי העולה מן היישום, וזכויותיהם שמורות. בנתון לכך נמחקות העתירות" (בג"ץ 2649/09 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הבריאות, פסקה ז' (‏4.11.2015) (להלן: בג"ץ 2649/09)). בשנת 2016 התקין שר הבריאות תקנות חדשות – הן התקנות העומדות במוקד העתירה דנן – ובהן נקבע הסדר ביטוחי הדומה בהיקפו לזה הניתן לאזרחי ותושבי המדינה מכוח חוק בריאות ממלכתי, וזאת בכפוף למספר תנאים. לפי תקנות 1 ו-2(ב), רישום בעל היתר לקופות החולים מותנה בתקופת אכשרה: בעל היתר שבן משפחתו המזכה הוא אזרח יוכל להירשם לקופת חולים בתום תקופת אכשרה בת 6 חודשים, ובעל היתר שבן משפחתו המזכה הוא תושב יוכל להירשם לאחר תקופת אכשרה בת 27 חודשים. כן קובעות תקנות 1 ו-3(א) תקופת המתנה בת שישה חודשים לאחר רישומו של בעל ההיתר לקופת החולים, במהלכה לא יהא זכאי לקבלת שירותים רפואיים (להלן: תקופת ההמתנה). עם זאת, בתום תקופת ההמתנה, וככל שהרישום לקופת החולים בוצע במועד, יהיה בעל ההיתר זכאי להחזר בעד הוצאותיו הרפואיות במהלך תקופה זו, כאמור בתקנה 3(ג) לתקנות. תקנות 4(א), 4(ג) ו-9(ב) מסדירות את גובה דמי הבריאות שעל בעלי היתר לשלם לצורך קבלת השירותים הרפואיים. לפי תקנות אלה, בעל היתר חייב בתשלום דמי בריאות חודשיים בסך 285 ש"ח, לרבות במהלך תקופת האכשרה שקדמה לרישומו לקופת החולים. התשלום בגין תקופת האכשרה נעשה באופן רטרואקטיבי במועד הרישום לקופת החולים ומחושב לפי משך תקופת האכשרה החלה על בעל ההיתר (להלן: התשלום הרטרואקטיבי). כפועל היוצא מכך, בעל היתר שהוא קרוב משפחתו של אזרח נדרש לשלם בעת הרישום לקופה תשלום רטרואקטיבי בסך 1,710 ש"ח בגין 6 חודשי אכשרה, ואילו בעל היתר שהוא קרוב משפחתו של תושב נדרש לשלם תשלום רטרואקטיבי בסך 7,695 ש"ח בגין 27 חודשי אכשרה. עוד יצוין כי במועד התקנת התקנות נקבע כי הן יחולו ביחס למי שנרשם לקופת חולים עד ליום 31.7.2019, אך בהמשך הוארכו התקנות לתקופות נוספות. העתירות דנן על רקע זה הוגשו העתירות שלפנינו: העותרים בבג"ץ 7470/16 טענו כי ההסדר הקובע תקופת אכשרה ארוכה יותר לבני משפחתו של תושב בהשוואה לבני משפחתו של אזרח הוא מפלה. לשיטתם, יש להשוות את תקופת האכשרה החלה על בעלי היתר שבן משפחתם המזכה הוא תושב לזו של בעלי היתר שבן משפחתם המזכה הוא אזרח ולהעמידה על 6 חודשים. בהתאם, נטען כי יש להשוות את התשלום הרטרואקטיבי הנגבה משתי האוכלוסיות בעד תקופת האכשרה כך שיחושב לפי 6 חודשים בלבד. העותרים בבג"ץ 4391/17 מיקדו את טענותיהם בכך שהתקנות נוקבות בסכום אחיד של דמי בריאות שאותם נדרשים לשלם כל בעלי ההיתר, ללא כל הבחנה באשר למצבו הסוציו-אקונומי של בעל ההיתר. לגישתם, התניית מתן שירותים רפואיים בתשלום דמי בריאות מונעת מבעלי היתר רבים להירשם לקופת החולים על פי ההסדר הביטוחי שנקבע בתקנות, ואף חושפת אותם להליכים לגביית חובות. על כן, כך נטען, יש לקבוע מנגנון שיאפשר לפטור בנסיבות מסוימות בעלי היתר נזקקים מחובת תשלום דמי בריאות, וכן ליתן הנחות בתשלום על בסיס מצבם הסוציו-אקונומי של בעלי ההיתר. בתגובתם המקדמית טענו המשיבים 4-1 (להלן: המדינה) בתמצית, כי דין העתירות להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בהסדר שנקבע בתקנות. המדינה טענה כי ההבדל במשך תקופת האכשרה, המבוסס על המלצות ועדת חורב, נועד להשוות את מצבם של בעלי היתר לפי חוק הוראת השעה, למצבם של בעלי היתר שאינם כפופים לחוק האמור ויכולים ליהנות משירותי בריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי לאחר קבלת אשרת תושב ארעי. זאת בתום תקופת המתנה בת 6 חודשים למי שנישא לאזרח, או בתום תקופה בת 27 חודשים למי שנישא לתושב. אשר להיעדרו של מנגנון פטור והנחות בתקנות, נטען כי מצבה הכלכלי של אוכלוסיית בעלי ההיתרים נלקח בחשבון במסגרת חישוב גובה דמי הבריאות שנקבע בתקנות. עוד טענה המדינה כי לפי נתוני הביטוח הלאומי, דמי הבריאות שנדרשים בעלי ההיתר לשלם מכוח התקנות נמוכים מהסכום הממוצע שנדרשים תושבי ואזרחי ישראל לשלם לצורך קבלת שירותים רפואיים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ואף מן הטעם הזה אין מקום להתערב בגובה דמי הבריאות שנקבעו. המשיבות 8-5 (להלן: קופות החולים) סברו אף הן כי דין העתירות להידחות. הקופות הצטרפו לטענות המדינה והדגישו כי דמי הבריאות שבהם מחויבים בעלי ההיתר במסגרת התקנות אינם מכסים את הוצאות הטיפול בהם ועל כן, הפחתת התשלום בגין תקופה זו תגרום לקופות החולים לגרעונות. ביום 19.11.2017 התקיים דיון מקדמי בעתירות, במהלכו התחייבה המדינה לפעול להקמת ועדה ייעודית שתופקד על בדיקת יישום התקנות נושא העתירה כמכלול, וזאת לא יאוחר מיום 31.12.2017. עוד נקבע בתום הדיון כי המדינה תגיש הודעה מעדכנת מטעמה באשר להקמת הוועדה ולאחריה יוחלט על המשך הטיפול בעתירות. בין החודשים מרץ-אוקטובר 2018, הגישה המדינה מספר הודעות עדכון, ובמסגרתן צוין כי מנכ"ל משרד הבריאות הורה על הקמת צוות בין-משרדי אשר יבחן את התקנות נושא העתירה ואת הצורך בתיקונן (להלן: הצוות הבין-משרדי). הצוות הורכב מנציגים שונים של משרד הבריאות, אגף התקציבים במשרד האוצר, משרד המשפטים, לשכת רשות האוכלוסין וכן המוסד לביטוח לאומי. עוד צוין בהודעות כי במהלך חודשים אלו קיים הצוות מספר ישיבות, אליהן הוזמנו נציגי קופות החולים ונציגי העותרים לחוות את דעתם באשר לקשיים המתעוררים מיישום התקנות נושא העתירות ובאשר למתווה לתיקונן. ביום 17.12.2018 התקיים דיון שני בעתירות, ולאחריו ניתן צו על-תנאי המופנה כלפי המדינה, שזה לשונו: א. מדוע לא תבוטל ההבחנה בתקופת האכשרה הבסיסית כהגדרתה בתקנה 1 לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופת חולים, זכויות וחובות של מקבלי היתר שהייה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003), התשע"ו-2016 (להלן: התקנות) עבור בעל היתר שהייה במסגרת הליך איחוד משפחות בהתאם לסעיפים 3, 3א(2) או 3א1(א)(2) לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 שבן משפחתו המזכה הוא תושב, ותקבע תחתיה תקופת אכשרה זהה ושווה לזו של בעל היתר שבן משפחתו המזכה הוא אזרח? ב. מדוע לא ייקבע כי תקופת אכשרה שונה המבוססת אך ורק על מעמדו של בן המשפחה המזכה (תושב או אזרח) של בעל היתר השהייה היא אפליה אסורה ובלתי חוקית? ג. מדוע סכום התשלום הרטרואקטיבי שבעלי היתרי שהייה במסגרת הליך איחוד משפחות שיש להם בן משפחה מזכה שהוא תושב נדרשים לשלם מכוח תקנה 9(ב) לתקנות לא יהיה זהה ושווה לסכום שעל בעל היתר שהייה שיש לו בן משפחה מזכה שהוא אזרח לשלם? ד. מדוע לא יקבעו מנגנון המאפשר מתן פטור והנחה מהתשלומים הקבועים בתקנות? במסגרת תצהיר התשובה שהגישה המדינה, צוין כי ביום 5.3.2019 סיים הצוות הבין-משרדי את עבודתו וחתם על מסמך המלצות לתיקון התקנות נושא העתירות, אשר ממתין לאישור שר הבריאות, שר האוצר ושר הרווחה (להלן: השרים). בהודעות מעדכנות נוספות שהגישה המדינה בין החודשים ינואר-יולי 2020, צוין כי סוגיית קידום המלצות הצוות הבין-משרדי לתיקון התקנות נושא העתירה דנן עודנה מצויה בבחינת השרים, וכי טרם התקבלה הסכמתם העקרונית בשל כהונת הממשלה כממשלת מעבר, על כל המשמעויות הכרוכות בכך. בנסיבות אלו, ביקשה המדינה שהות נוספת להשלמת הליך תיקון התקנות. דיון בהתנגדות לעשיית הצו על-תנאי למוחלט התקיים ביום 28.12.2020. במהלך הדיון עלתה הצעה מטעם בית המשפט למתן צו ביניים מוסכם, אשר יורה על השוואת מעמדם של קרובי משפחה של תושבים למעמדם של קרובי משפחה של אזרחים בכל הנוגע לתקופת האכשרה החלה על בעלי היתר והתשלום הנגבה בעדה, אולם לא הושגה הסכמה בין הצדדים באשר למתווה המוצע. על כן, התבקשה המדינה לשוב ולעדכן בדבר קידום המלצות הצוות הבין-משרדי. ביום 19.3.2021 הודיעה המדינה כי כלל השרים הנוגעים לעניין נתנו את הסכמתם העקרונית לאימוץ המלצותיו של הצוות הבין-משרדי ולקידום המתווה שהוצע על ידו. במסגרת ההמלצות שאושרו הוצע, בין היתר, להשוות את גובה התשלום הרטרואקטיבי בגין תקופת האכשרה המשולם על ידי קרובי משפחה של תושבים לזה המשולם על ידי קרובי משפחה של אזרחים, וכן לשנות את הסנקציה המוטלת על בעלי היתר בגין אי-תשלום דמי בריאות כמתחייב בתקנות. ביום 7.6.2021 הוסיפה המדינה ועדכנה כי בפרק הזמן שחלף הוכנה טיוטת תיקון לתקנות אשר הועברה לבחינת כלל גורמי הממשלה הרלוונטיים, ולאחר בחינה זו תפורסם הטיוטה להערות הציבור. בהמשך לכך, ביום 15.6.2021 התקיים דיון נוסף בעתירות, וביום 20.6.2021 ניתנה החלטה שזו לשונה: 1. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ובשים לב לפרק הזמן הממושך שבו העתירות תלויות ועומדות, ניתנת למשיבים 4-1 שהות בת 90 ימים לצורך השלמת נוסח התיקון לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופות חולים, זכויות וחובות של מקבלי היתר שהייה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, תשע"ו-2016) (להלן: התקנות). 2. המשיבים 4-1 יגישו הודעת עדכון בנוגע לקידום נוסח התיקון עד ליום 19.9.2021, ולאחר קבלתה יוחלט על המשך הטיפול בעתירות, לרבות באשר להוצאת צו ביניים בהתאם למתווה שהוצע על ידי בית משפט זה בדיון שהתקיים ביום 28.12.2020. בהתאם לכך, ביום 20.9.2021 הגישה המדינה הודעה מעדכנת. בפתח הדברים ציינה המדינה כי ביום 6.7.2021 פקע תוקפו של חוק הוראת השעה, וכי בעקבות כך נוצר חוסר ודאות משפטית באשר למעמדם של בעלי ההיתר לפי חוק זה. חרף האמור, בשים לב לסד הזמנים שקבע בית המשפט, החליט שר הבריאות לקדם בשלב זה תיקון לתקנות אשר ייתן מענה לסוגיות המרכזיות העומדות במוקד העתירות דנן. במסגרת זו צוין כי ביום 19.9.2021 התיקון אושר על ידי השרים ונכנס לתוקפו עם פרסומו. כעולה מן ההודעה, במסגרת התיקון נקבע, בין היתר, כי התשלום הרטרואקטיבי בגין תקופת האכשרה המשולם על ידי בעל היתר שהייה שבן משפחתו המזכה הוא תושב יושווה לזה המשולם על ידי בעל היתר שהייה שבן משפחתו המזכה הוא אזרח, כך שהתשלום הנדרש משניהם יחושב לפי פרק זמן של 6 חודשים בלבד. עם זאת, הובהר כי ההבחנה בין בני משפחה של תושב לבין בני משפחה של אזרח בכל הנוגע למשך תקופת האכשרה תיוותר על כנה, וזאת "בהמשך להבחנה ביניהם לענין פרק הזמן הנדרש בהסדר המדורג למעבר לשלב א/5 המקנה זכאות לביטוח בריאות ממלכתי", כמפורט לעיל. עוד נקבע בתיקון מנגנון הנחה בתשלום דמי בריאות לבעלי היתר שהייה שבן משפחתם המזכה זכאי לגמלת הבטחת הכנסה, והם יחויבו בתשלום מופחת בשיעור של כ-50%. במקביל לקידום התיקון האמור, חתמו שר הבריאות ושר האוצר על הארכת תחולת התקנות עד ליום 28.2.2022, וכן תוקנה הגדרת ה"היתר" בתקנות על מנת להבטיח את המשך תחולתן על כלל האוכלוסייה שעליה הן חלו ערב פקיעת חוק הוראת השעה. בעקבות השינויים האמורים בנוסח התקנות, סבורים המשיבים 4-1 כי ניתן מענה לסוגיות שעמדו במוקד העתירות וכי הן התייתרו ודינן להימחק. ביום 9.11.2021 הודיעו העותרים בבג"ץ 7470/16 כי מהודעת המדינה עולה כי "הוחלט לבטל את תקופת האפליה ובעצם למלא באופן מלא אחר הסעד העיקרי של העתירה". לפיכך, סבורים העותרים כי משנתקבל הסעד שהתבקש בעתירתם, יש לעגן זאת בפסק דין מנומק ולפסוק הוצאות לטובתם. מנגד, העותרים בבג"ץ 4931/17 הודיעו ביום 14.11.2021 כי הם מתנגדים למחיקת עתירתם. לטענתם, אף אם התיקון משנה במידה מסוימת את המצב הנורמטיבי הקיים, הוא אינו נותן מענה מספק לסוגיות שהועלו בעתירתם ואשר לאורן ניתן הצו על תנאי. בהקשר זה טוענים העותרים כי מנגנון ההנחות שנוסף במסגרת התיקון אינו נותן מענה הולם לאוכלוסיה שעליה חלות התקנות, ויש לקבוע מנגנון חלופי המאפשר מתן פטור או הנחה בתשלום דמי הבריאות באופן דיפרנציאלי כתלות במצב הסוציו-אקונומי של משפחת בעל ההיתר. עוד סבורים העותרים כי בהינתן הפגם שנפל בנוסח התקנות אשר הצדיק את תיקונן, יש להורות על ביטול חובות העבר של בעלי היתר שלא נרשמו לקופות החולים במועד לפי ההסדר הקודם, כך שהמועד הראשון לביצוע תשלום דמי הבריאות "יתאפס" ויחול מיום פרסום התיקון. מכל מקום, ככל שבית המשפט יורה על מחיקת העתירות, מבקשים העותרים כי ייפסקו לטובתם הוצאות. קופות החולים, מצידן, אינן מביעות עמדה מפורשת באשר למחיקת העתירות, אולם סבורות כי אין מקום לחייבן בהוצאות העותרים, שכן הסעדים שנתבקשו בעתירות הופנו כלפי המדינה בלבד. המשיבה 5, שירותי בריאות כללית (להלן: כללית), מוסיפה בתגובתה כי ההסדר שנקבע בתיקון לתקנות טומן בחובו פגיעה כספית קשה בקופות החולים המובילה לגירעון משמעותי. זאת, שכן במסגרת התיקון לתקנות הופחת באופן משמעותי התשלום הרטרואקטיבי המשולם בגין תקופת האכשרה על ידי בעלי היתר שבן משפחתם המזכה הוא תושב. כמו כן נקבע תשלום מופחת עבור בעלי היתר המקבלים גמלת הכנסה, אשר מהווים, לטענתה, חלק משמעותי מאוכלוסיית הזכאים להסדר שנקבע בתקנות. על כן, טוענת כללית כי לנוכח הצהרת המדינה בבג"ץ 2649/09 לפיה קופות החולים לא ייפגעו מיישום התקנות, יש לחייב את המדינה להעמיד לרשות קופות החולים מקורות כספיים לשם כיסוי הגירעונות שייווצרו בעקבות התיקון לתקנות. לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים ולנוכח ההתפתחויות המתוארות לעיל, הגענו למסקנה כי העתירות במתכונתן הנוכחיות מיצו את עצמן ודינן להימחק. כפי שצוין לעיל, נתבקשו בעתירות שלושה סעדים – שניים מתוכם נוגעים לתקופת האכשרה (משך התקופה והתשלום הרטרואקטיבי המשולם בגינה), ועניינו של הסעד השלישי בקביעת מנגנון פטור והנחות. אכן, במסגרת התיקון לתקנות לא ניתן מענה קונקרטי לפער הקיים במשך תקופת האכשרה בין בעלי היתר שבן משפחתם המזכה הוא אזרח ובין בעלי היתר שבן משפחתם המזכה הוא תושב. עם זאת, אין לבחון היבט זה במנותק מהשינויים המשמעותיים שבוצעו במסגרת התיקון לתקנות אשר יש בהם ליתן מענה לחלק הארי של טענות העותרים, ובראשם – השוואת גובה התשלום הרטרואקטיבי בין שתי אוכלוסיות אלה וקביעת תשלום מופחת לבעלי היתר שבן משפחתם המזכה זכאי לקצבת הבטחת הכנסה. מדובר – לפחות על פי טענות כללית – בחלק משמעותי מאוכלוסיית הזכאים להסדר שנקבע בתקנות. בנסיבות אלה ולנוכח העובדה שהתשתית העובדתית אשר עמדה בבסיס העתירה בעת שהוגשה אינה עדכנית עוד בעקבות תיקון התקנות, אנו סבורים כי יש להורות על מחיקת העתירות. ככל שיש למי מהצדדים השגות ביחס להסדרים שאומצו במסגרת התיקון לתקנות, טענותיהם בעניין זה שמורות להם. אשר על כן, העתירות נמחקות בזאת והצו על תנאי שניתן בעתירות – מבוטל. בהתחשב בתרומתן של העתירות לקידום התיקון לתקנות, המדינה תישא בהוצאות העותרים ובשכר טרחת עורך דין בכל אחת מן העתירות בסך של 7,500 ש"ח. ה נ ש י א ה השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ג' קרא: אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה א' חיות. ניתן היום, כ"א בשבט התשפ"ב (‏23.1.2022). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 16074700_V53.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1