מוחמד אברהים שחאדה נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 7305/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7305/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. מוחמד אברהים שחאדה 2. רנא סאלח אברהים נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. מנהל הלשכה האיזורית למנהל אוכלוסין עכו 4. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד איימן אבו-רייא בשם המשיבים: עו"ד ורד חלאוה פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זוהי עתירה להורות למשיבים ליתן תשובה מנומקת לעותרים ביחס לבקשתם להקנות מעמד מטעמים הומניטריים מיוחדים לעותרת 2 (להלן: העותרת). 2. העותר 1 (להלן: העותר) הוא אזרח ישראל אשר נישא לעותרת, אזרחית לבנון, בשנת 2001. העותרת שוהה בארץ על-פי אשרות שהייה המתחדשות מעת לעת. בקשה שהגישה לקבלת מעמד בישראל נדחתה על ידי שר הפנים (להלן: המשיב) ביום 28.6.2007, נוכח הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה), אולם בד בבד, הודיע להם המשיב כי באפשרותם להגיש בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים מיוחדים בהתאם לסעיף 3א1 לחוק זה. לדברי העותרת, בעקבות כך הגישה ביום 5.5.2008 בקשה מנומקת לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים מיוחדים, וציינה בה, בין היתר, כי היא הרה עם שלישיה, וכי טובת הילדים מצדיקה את קבלת בקשתה. כן ציינה, כי בהיותה רופאת שיניים, תוכל לתרום לקידום ענין חשוב למדינת ישראל, הסובלת ממחסור ברופאים. לטענת העותרים, לאחר כשלושה חודשים מיום הגשת הבקשה, ומשטרם נתקבלה תשובה לה, הם הגישו עתירה זו. בעתירתם הם טוענים כי העותרת הרה וזקוקה למעמד של תושב ארעי מסוג א/5 על מנת שתוכל לקבל שירותים רפואיים להם היא נזקקת, וכי אי-קבלת הבקשה תפגע בזכותם לחיי משפחה. על רקע נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות וטובת ילדיהם, הם טוענים כי קיימים טעמים הומניטריים ראויים למתן מעמד לעותרת. 3. בתגובתם לעתירה, הודיעו המשיבים כי בחנו מחדש את בקשתם הראשונה של העותרים להסדרת מעמדה של העותרת. על פי הודעתם, מאחר שהבקשה הוגשה במסגרת נוהל 'איחוד משפחות', קודם שנכנס תיקון מס' 2 לחוק הוראת השעה לתוקף, החליטו, לפנים משורת הדין, להעניק לה רישיון ישיבה ועבודה בישראל מסוג ב/1. המשיבים מציינים, כי בקשה מטעם העותרים למתן מעמד מטעמים הומניטריים אינה מצויה במשרדם, ומשכך, בקשה במסלול זה לא נבחנה. הם מוסיפים, כי ככל שהעותרים מבקשים כי עניינם יובא בפני הוועדה לעניינים הומניטריים, הם רשאים לפנות בבקשה חדשה ועדכנית. נוכח דברים אלה, טוענים המשיבים כי ניתן מענה ענייני לעתירה, ויש למחוק אותה. 4. בתגובה לדברים אלה, הודיעו העותרים כי הם עומדים על עתירתם, וביקשו כי תתקבל הכרעה בשאלת זכות העותרת לקבלת מעמד קבע, מכוח זכותה לחיי משפחה. העותרים הדגישו, כי הגישו בזמנו בקשה לוועדה לעניינים הומניטריים, ואף צירפו אישור בדבר קבלתה על ידי המשיב וב"כ המדינה, אולם בקשה זו לא נענתה על ידי המשיבים. עוד הם מציינים, כי העותר נזקק לניתוח לב פתוח וכי העותרת אינה יכולה לקבל רישיון לעסוק במקצועה במעמדה הנוכחי. בנסיבות אלה, הם טוענים כי ישנה חשיבות מיוחדת למתן הכרעה בעתירה. הכרעה 5. דין העתירה להידחות. על בן זוג של אזרח ישראלי, המבקש להתאזרח בישראל שלא מכוח חוק השבות, חלות הוראות סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952. לצד זאת, הוסמך שר הפנים בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) להעניק לבן זוג כזה אשרה ורישיון לישיבה בישראל. ואולם, בסעיף 2 לחוק הוראת השעה נקבע כי שר הפנים לא יעניק אזרחות לפי חוק האזרחות, ולא ייתן רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, לתושבי יהודה והשומרון וחבל עזה, ואזרחי איראן, לבנון, סוריה ועיראק, למעט במקרים חריגים שנמנו בחוק. ביחס לאזרח איראן, לבנון, סוריה או עיראק, נקבע כי השר רשאי לתת לו רישיון לישיבת ארעי מטעמים הומניטריים מיוחדים, בהמלצת ועדה מקצועית שמינה לענין זה על פי סעיף 3א1 לחוק (להלן: הוועדה ההומניטרית). כמו כן, הוא רשאי להעניק לו אזרחות או רישיון לישיבה בישראל אם שוכנע כי הוא מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה, וכי הוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה, או ענין חשוב אחר של המדינה, או שהענקת האזרחות או רישיון הישיבה הם מענינה המיוחד של המדינה (סעיף 3ג לחוק) (על חוק זה והרקע לחקיקתו ראו: בג"ץ 7052/03 עדאלה נ' שר הפנים, פסקאות 1-6 לפסק דינו של הנשיא ברק (לא פורסם, 14.5.06)). חוק הכניסה לישראל מסמיך את שר הפנים, בין היתר, להעניק רישיונות לישיבת ארעי בישראל. הרישיון אותו החליטו המשיבים להעניק לעותרת בשלב זה הינו רישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1, הניתן למבקשים לעבוד בישראל (תקנה 5(א) לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974 (להלן: תקנות הכניסה לישראל)). תוקפו של רישיון זה מוגבל לשלושה חודשים, וניתן להאריכו לתקופות שלא יעלו יחד על תקופה של חמש שנים (סעיפים 2(2), 3(2) לחוק הכניסה לישראל). 6. לדברי העותרים, הם הגישו בקשה לוועדה לעניינים הומניטריים לצורך הענקת מעמד בישראל לעותרת, אולם לדברי המשיבים, בקשה כזו לא התקבלה במשרדיהם. מהשתלשלות הארועים עולה, כי הוועדה ההומניטרית לא דנה בעניינם של העותרים, בהעדר בקשה המונחת לפניה, בין אם הגיעה ליעדה, ובין אם לאו. בנסיבות אלה, וכדי להתקדם בהליך בצורה עניינית, ראוי כי העותרים יגישו בקשה חדשה לוועדה, ויפרטו בה את מכלול טיעוניהם. בדרך זו, תוכל הוועדה לגבש את עמדתה, שהיא תנאי מוקדם להפעלת ביקורת שיפוטית על הרשות המוסמכת (השוו: בג"ץ 5148/06 קבילוב נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (לא פורסם, 1.10.09); בג"ץ 10856/07 קרייף נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 6.1.08); בג"ץ 4547/03 חלבי נ' ראש הממשלה (לא פורסם, 30.5.05)). לאחר מתן החלטתה של הוועדה, אם תהיינה לעותרים טענות והשגות, פתוחה דרכם לפנות לערכאה המוסמכת לבירור עניינם. לפי שעה, שהיית העותרת בישראל מותרת מכח רישיון ישיבת ביקור ב/1, כאמור. 7. העתירה נדחית על הסף, בלא צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד בחשון תש"ע (11.11.099). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08073050_R11.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il