זכיה עבוד נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 7245/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7245/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' אלון העותרים: 1. זכיה עבוד 2. גמאל עבוד נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד פריג עארף בשם המשיב: עו"ד דניאל מארקס פסק-דין השופט י' אלון: 1. העותרת 2 (להלן: העותרת), אזרחית ותושבת ישראל נישאה לעותר 1 (להלן: העותר) בשנת 1996. העותר הינו תושב שכם. בעקבות בקשה לאיחוד משפחות שהוגשה על ידי העותרת עבור בעלה, הופנה העותר, ביום 17.7.00 וביום 20.2.01, למנהלת תיאום וקישור וביום 22.5.01 הוענקה לו אשרת שהייה ארעית (מסוג א/5) לתקופה של שנה. תוקפה של האשרה הוארך בעקבות בקשת העותרים עד ליום 23.2.04. ביום 16.2.04 התקבלה המלצה של משטרת ישראל שלא להאריך את שהייתו של העותר בישראל בשל חשש לשלום הציבור; התקבלה עמדת גורמי הביטחון לפיה אין להאריך את שהייתו של העותר מטעמים ביטחוניים וכן התברר כי העותר נשוי לאישה נוספת, תושבת האזור, וזאת החל מיום 8.8.99. ביום 20.4.04 נלקחה תעודת הזהות הארעית מסוג א/5 שהייתה בידי העותר ושתוקפה פג ביום 23.2.04. ביום 2.5.04 התגרש העותר מאשתו השניה לה נישא בשנת 1999. ביום 22.7.04 נמסרה הודעה לעותרים לפיה הבקשה לאיחוד משפחות נדחתה מאחר "שהוגשה על בסיס שקרי ובשל ביגמיה". בתשובה לפניותיהם של העותרים הובהר להם, כי מאחר שהעותר היה נשוי כל השנים לאישה נוספת שאף ילדה לו בת, לא התקיים התנאי הבסיסי של ההליך המדורג שהוא חיים משותפים בישראל. כן הובהר לעותרים מספר פעמים, כי אם ישתנו הנסיבות תוכל העותרת להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות. 2. בעתירה זו, שהוגשה באוגוסט 2007, תוקפים העותרים את החלטת המשיב מיולי 2004. לטענתם, גירושי העותר ואשתו השניה (במאי 2004) מהווים שינוי בנסיבות המחייב את המשיב לחדש את הטיפול בבקשתם המקורית לאיחוד משפחות משנת 1999. העותרים מציינים כי נוכח כניסת גירושיו של העותר לתוקפם לפני קבלת תשובת המשיב (אם כי לאחר שנלקחה ממנו תעודת הזהות שלו) היה צריך שינוי הנסיבות לבוא לידי ביטוי עוד בהחלטת משרד הפנים מיום 22.7.04. 3. לטענת המשיב, דין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי הרב מאוד שבו הוגשה. העתירה תוקפת החלטה שנתקבלה ונמסרה לעותרים לפני למעלה משלוש שנים בהתייחס לבקשה שמסד נתוניה התייחס למועד הגשתה ואילו תקיפתה נסמכת על מסד נתונים נטען שונה לחלוטין. המשיב מוסיף כי עוד בשנת 2004 עם דחיית הבקשה, ובהמשך התכתבויותיהם של העותרים עם המשיב, הונחו העותרים כי יוכלו להגיש בקשה חדשה לאור שינוי בנסיבות, אם יתרחש, אך הללו לא עשו כן. 4. לאחר שבחנו את העתירה מצאנו כי דינה להידחות על הסף. לא מצאנו בתגובת העותרים כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי הכֹה ממושך בהגשת העתירה. זאת בפרט כאשר פנייתם האחרונה של העותרים למשיב נעשתה עוד ביום 23.6.05. שיהוי ממושך זה מעורר מאליו את הצורך בתשתית עובדתית עדכנית, לרבות נסיבות החיים המשותפים של בני הזוג וחוות דעת עדכנית של גורמי המשטרה והביטחון, לשם הכרעה בעתירה, וזאת לאחר שהתשתית העדכנית תיבחן כנדרש על ידי הגורמים המינהליים. 5. מעבר לנדרש יצוין, כי גם לגופה לא מצאנו את החלטת משרד הפנים להורות לעותרת להגיש בקשה חדשה, כבלתי סבירה. ההחלטה בבקשתה של העותרת (משנת 1999) התבססה על נישואי הביגמיה של העותר והעלמתם מידיעת המשיב. בנסיבות אלה התחייבה דחיית הבקשה מאליה (ראו בג"ץ 5303/05 עלי מוחמד בדראנה נ' שר הפנים (לא פורסם, 21.7.05)). שינוי הנסיבות להם טוענים עתה העותרים והזמן הרב שחלף מאז הוגשה בקשתם הראשונה – מחייב מאליו בחינה מחודשת של נתוני הבקשה בהיבטים השונים והרבים הנצרכים לעניין זה, ביניהם, קבלת עמדתם המעודכנת של רשויות הביטחון. על העותרים לפנות, אפוא, בבקשה חדשה ומעודכנת למשיב, ולאפשר בכך את מיצוי הליכי הבדיקה והחקירה הנדרשים לעניין. החלטנו איפוא לדחות את העתירה. ניתן היום, כ"ט בטבת בחשון התשס"ח (7.1.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07072450_A04.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il