פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 694/20

רביד פרופ' ואח' נ' שר האוצר ואח'

העותרים ביקשו להורות לשר האוצר להגדיל את קצבאות ניצולי השואה שעלו לישראל לפני 1.10.1953 בטענה לפגיעה בזכות הקניין שלהם.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 11/06/2020 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 694/20 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה זכויות ניצולי שואה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) רביד פרופ' ואח' נגד שר האוצר ואח'. הקיצור "נ׳" שבשם התיק = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים ביקשו להורות לשר האוצר להגדיל את קצבאות ניצולי השואה שעלו לישראל לפני 1.10.1953 בטענה לפגיעה בזכות הקניין שלהם.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 694/20

רביד פרופ' ואח' נ' שר האוצר ואח'

העותרים ביקשו להורות לשר האוצר להגדיל את קצבאות ניצולי השואה שעלו לישראל לפני 1.10.1953 בטענה לפגיעה בזכות הקניין שלהם.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרים, קבוצת ניצולי שואה שעלו לישראל לפני אוקטובר 1953, עתרו לבג"ץ בדרישה להגדיל את קצבאותיהם. הם טענו כי בעבר נמנעה מהם האפשרות לתבוע פיצויים גבוהים יותר מגרמניה, וכי הפיצויים שקיבלו בישראל אינם מספקים. המדינה טענה מנגד כי הסדר התגמולים הנוכחי בישראל מיטיב עם הניצולים, וכי הנושא נבחן לעומק בעבר על ידי ועדת דורנר ויושם בהתאם. בית המשפט העליון דחה את העתירה, בקובעו כי חלוקת תקציבים והגדלת קצבאות הן סמכויות המוקנות לרשות המבצעת והמחוקקת. בית המשפט ציין כי החלטות הממשלה בנושא עמדו בביקורת שיפוטית בעבר, וכי בנקודת הזמן הנוכחית אין עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת שר האוצר.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים ע' פוגלמן, מ' מזוז, א' שטיין
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מוטי רביד
  • רמה כץ
  • ישעיהו חרסית
  • משה סער

נתבעים

  • שר האוצר
  • משרד האוצר
  • הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר
  • ממשלת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • קבוצת הניצולים שעלתה לפני 1.10.1953 נפגעה בזכות הקניין שלה בשל חוסר יכולת לתבוע פיצויים מגרמניה.
  • הפיצויים שניתנו עד כה אינם מהווים תרופה מלאה.
  • יש להפעיל את הסמכות לפי סעיף 4ה לחוק נכי רדיפות הנאצים ולהגדיל את הקצבה על בסיס נתונים עדכניים.
טיעוני ההגנה
  • הסדר התגמולים הישראלי הפך למיטיב לעומת ההסדר הגרמני.
  • הסוגיה נבחנה בעבר על ידי ועדת דורנר ויושמה על ידי הממשלה.
  • אין מקום להפליה לטובת קבוצה ספציפית על פני כלל ניצולי השואה.
  • קיימים שיקולים תקציביים כבדי משקל.
מחלוקות עובדתיות
  • האם המענה שניתן עד כה לקבוצה זו מספק או שנדרשת הגדלה נוספת של התגמולים.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • דו"ח ועדת דורנר
  • החלטות ממשלה קודמות בנושא יישום המלצות הוועדה

הפניות לתיקים אחרים

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

עילת הסבירות
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 694/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט א' שטיין העותרים: 1. מוטי רביד 2. רמה כץ 3. ישעיהו חרסית 4. משה סער נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. משרד האוצר 3. הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר 4. ממשלת ישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ט בסיון התש"ף (11.6.2020) בשם העותרים: עו"ד אפי מיכאלי; עו"ד יעד רותם; עו"ד יעל הבסי-אהרוני בשם המשיבים: עו"ד סיגל אבנון; עו"ד ראובן אידלמן פסק-דין השופט ע' פוגלמן: עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי שר האוצר יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 4ה לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק) ביחס לניצולי שואה שעלו לישראל לפני יום 1.10.1953. לטענת העותרים הם נמנים על קבוצה שזכות הקניין שלה נפגעה, נוכח חוסר יכולתה לתבוע פיצויים מגרמניה ששיעורם, בתקופות מסוימות, היה גבוה יותר מזה שניתן לפי החוק בישראל. העותרים מצביעים על כך שסוגיה זו נבחנה הן בפסיקות בתי המשפט, הן בוועדת החקירה הממלכתית בנושא הסיוע לניצולי שואה בראשות השופטת (בדימ') ד' דורנר (להלן: ועדת דורנר) שהממשלה מילאה אחר המלצותיה, אולם הם סבורים כי משלא ניתנה תרופה מלאה לעניינה של הקבוצה, יש מקום להפעיל את הסמכות לפי החוק ולהגדיל את גובה הקצבה שתשולם למי שנמנה על הקבוצה גם בנקודת הזמן הנוכחית, ועל יסוד נתונים עדכניים (שלטענתם לא הובאו על ידי המדינה). שני הצדדים פרסו לפנינו יריעה רחבה הנוגעת לסוגיה זו, לפסיקת בתי המשפט ולהחלטת ועדת דורנר. בבג"ץ 5263/94 הירשזון נ' שר האוצר, פ"ד מט(5) 837 (1996) (להלן: עניין הירשזון) קבע בית משפט זה כי יש לשקול את הפגיעה בקבוצה המקופחת, שהגיעה לישראל עד ליום 31.10.1953, וליתן לכך ביטוי בצו של שר האוצר. בעקבות פסק הדין העלה שר האוצר את התגמול בשיעור של23.76%. בעתירה נוספת שהוגשה כשנה לאחר מכן (בג"ץ 2315/97 פכר נ' שר האוצר (9.12.1997)) קבע בית המשפט כי רשויות המדינה מילאו אחר הוראות בית המשפט בעניין הירשזון. בשנת 2008 מונתה ועדת דורנר, שהמליצה להעמיד בקביעות את שיעור התגמול הישראלי על 75% משיעור הקצבה הגרמנית המקבילה, רטרואקטיבית החל מיום 1.1.2008. עוד הומלץ על מנגנון עדכון להבטחת שמירתו הקבועה של היחס בין התגמול הישראלי לקצבה הגרמנית. הממשלה החליטה לאמץ את עיקרי הדו"ח, שיושם על-ידי שר האוצר. עוד צוין כי בבג"ץ 6926/08 עמותת "כן לזקן – לקידום זכויות הזקנים" נ' ראש ממשלת ישראל (2.5.2010), שכוון ליישום המלצת הוועדה, נקבע – בין היתר – כי כלל הסעדים שהתבקשו בעתירה התקבלו. כפי שהבהירו המשיבים, במהלך העשור האחרון, עקב הרחבת ההסדר הסיוע לניצולים, הפך הסדר התגמולים הישראלי להסדר מיטיב לעומת ההסדר שחל על מקבלי הקצבה הגרמנית, ונדרשת נקיטת צעדי סיוע דווקא לטובת מקבלי הקצבה מגרמניה. בתגובתם המקיפה הוסיפו המשיבים ועמדו על מכלול השיקולים הצריכים להפעלת סמכותו של שר האוצר, לרבות היבטים תקציביים כבדי משקל הכרוכים בקבלת עמדת העותרים. המשיבים סבורים כי ניתן ביטוי ממשי לפגיעה הקניינית בקבוצה שעליה נמנים העותרים, בשים לב לפסיקות בתי המשפט, לדו"ח ועדת דורנר ולכך שראוי לצמצם את האבחנות בין קבוצות ניצולי השואה השונות. נטען כי בהינתן השוני בדפוסי התגמולים ובשיעורם ובהתפתחויות שחלו במהלך השנים, אין מקום להגדיל את גובה התגמולים בנקודת הזמן הנוכחית לחברי הקבוצה שעליה נמנים העותרים בלבד, מעבר לאלה המוענקים לכלל הזכאים מכוח החוק. לאחר ששמענו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. הגדלת התגמולים שניתנים לניצולי השואה מסורה במובהק לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת, כחלק מהשקפתן המוסרית-חברתית לגבי החלוקה הראויה של תקציב המדינה. עם כל ההבנה לרצונם של העותרים להגדלת התגמול לניצולי שואה, סמכותנו מוגבלת לביקורת שיפוטית על החלטת שר האוצר. עניינה של הקבוצה שעליה נמנים העותרים נבחן, כאמור, לאורך השנים, וההחלטות שניתנו בעקבות המלצת דו"ח ועדת דורנר, שנדרשה ישירות לסוגיה שאותה מעלים העותרים, עמדו בביקורת שיפוטית. אכן, החובה לשקול את הפעלת הסמכות לא מסתיימת בנקודת זמן מסוימת, והפעלת הסמכות נשקלה גם בנקודת הזמן הנוכחית, תוך מתן משקל הן לטענות החברים הנמנים על הקבוצה הנדונה, הן לעניינם של כלל ניצולי השואה, כמו גם למגבלות תקציב המדינה. אולם, לא מצאנו כי בנקודת הזמן הנוכחית ההחלטה שהתקבלה חורגת מהוראות הדין וממתחם הסבירות. בצד האמור נעיר כי היבט מרכזי של הסוגיה הוא, כאמור, חלוקת העוגה הלאומית, והדיאלוג בסוגיה זו יכול להימשך הן עם המשיבים, הן במישור הציבורי. במישור המשפטי, לא מצאנו כאמור עילה להתערבות, ולפיכך העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בסיון התש"ף (‏11.6.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20006940_M07.docx נב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il