פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בש"פ 2315/97
טרם נותח

חנה פכר נ. שר האוצר

תאריך פרסום 14/12/1997 (לפני 10369 ימים)
סוג התיק בש"פ — בקשות שונות פלילי.
מספר התיק 2315/97 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בש"פ 2315/97
טרם נותח

חנה פכר נ. שר האוצר

סוג הליך בקשות שונות פלילי (בש"פ)

פסק הדין המלא

-
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2315/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד העותרת: חנה פכר נגד המשיב: שר האוצר עתירה למתו צו על תנאי תאריך הישיבה: י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97) בשם העותרת: מר יעקב פכר בשם המשיב: עו"ד דנה בריקסמן פסק-דין השופט מ' חשין: העותרת היא נכת רדיפות הנאצים, ולטענתה אין היא זוכה לקבל תגמולים כפי שהיא ראויה להם. בפיה שתי טענות, והשתיים עניינן הוא בהפלייה: הטענה האחת עניינה בהפלייתה של העותרת לרעה ביחס לנכים אחרים הזוכים לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז1957- (להלן נכנה אותו - החוק), והטענה האחרת עניינה בהפלייתה של העותרת לרעה ביחס לנכים הזוכים בתגמולים במישרין מממשלת גרמניה. הבה נדון בטענות אלו, אחת לאחת, כסידרן. אשר לטענת ההפלייה ביחס לנכים אחרים הזוכים לתגמולים על-פי חוק, נאמר זאת, שהחוק בגופו מבחין בין נכים הזכאים לתגמולים על-פי סעיף 4 לחוק; נכים "נצרכים" הזכאים לתגמולים על-פי סעיף 4א' לחוק; ונכים "נזקקים" הזכאים לתגמולים על-פי סעיף 4ג'. החוק בגופו קובע את זכויותיהם של כל אחד מסוגי נכים אלה, ובהחלתן של הוראות אלו זוכה העותרת בתגמולים פחותים מאלה שזוכות לה חברותיה שאף הן נכות רדיפות הנאצים. זה דברו של החוק והוראותיו מחייבות את הכל. אשר לטענת ההפלייה ביחס לנכים המקבלים גימלה במישרין מממשלת גרמניה: נכון הוא כי נכים אלה האחרונים זוכים ביתר גימלה על העותרת, אך לכך יש להשיב שני אלה: ראשית לכל, במועד שהעותרת הגישה את תביעתה על-פי החוק ממילא לא יכולה היתה להגיש תביעה לממשלת גרמניה לקבלת תגמולים, ועל-כן דינה שונה מדין אותם נכי רדיפות שהגישו במועד את תביעתם לממשלת גרמניה. לשון אחר: העותרת אינה נימנית עם ה"מקופחים" כדברו של פסק-הדין בבג"ץ 5263/94 הירשזון נ' שר האוצר (טרם פורסם). שנית, בעקבות דברים שנאמרו באותו פסק-דין, ועל-פי הנחיות בית-המשפט, הועלו סכומי התגמולים הבסיסיים המשתלמים לנכים, ועל דרך זה הועלה שיעור התגמולים שהעותרת זוכה להם. מכאן שאין יסוד לטענתה כי רשויות המדינה לא מילאו אחרי הנחיות בית-המשפט באותה עתירה. כאמור בראש דברינו, אין העותרת טוענת לפנינו אלא בשל הפלייתה לרעה ביחס לנכי רדיפות אחרים. משנמצא לנו כי אין יסוד לטענתה זו, דין העתירה היא כי תידחה. אנו מחליטים, איפוא, לדחות את העתירה. ניתן היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97023150.G04