דב פרוכטר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6899/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6899/04 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ד' חשין המערער: דב פרוכטר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בפ"ח 903/03 מיום 22.6.04, שניתן על-ידי כבוד הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל ור' יפה כ"ץ תאריך הישיבה: ל' בכסלו תשס"ז (21.12.06) בשם המערער: עו"ד גיל גבאי בשם המשיבה: עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד בשם שירות המבחן: גב' אדוה פרויד פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: בפנינו ערעור על גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל ור' יפה-כ"ץ), אשר הרשיע את המערער – על-פי הודאתו – בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של מעשה מגונה בפני קטין לפי סעיף 349(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירות של מעשים מגונים לפי סעיפים 348(א) ו- 345(א)(3) לחוק העונשין ובעבירה של מעשה מגונה בקטין לפי סעיפים 348(ב) ו- 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. בית-המשפט המחוזי השית על המערער עונש של מאסר בפועל למשך 7 שנים ומאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא, שהמערער לא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו את העבירות המפורטות בסימן ה' לפרק י' של חוק העונשין, למעט עבירות על סעיפים 349 ו- 352 לחוק העונשין. המערער מלין על חומר העונש שהוטל עליו. סיפור המעשה שנגול בפנינו חושף מסכת קשה מטעם המערער של ניצול התום, הבתוליות וחוסר הבשלות של מתלוננת קטינה, אשר יצרה קשר עם אשתו של המערער. המערער ואשתו התגוררו בזמנים הרלוואנטיים לכתב האישום בשכנות למשפחתה של המתלוננת, שהייתה כבת 10 שנים בזמנים הרלוואנטיים לכתב האישום. במועד בלתי ידוע בשנת 1999, נוצר קשר בין המתלוננת לאשתו של המערער והמתלוננת נהגה לבקר את אשת המערער בביתה, לעזור לה בעבודות הבית תמורת תשלום ולשחק עמה. בבית-המשפט המחוזי, תחילה כפר המערער בעובדות כתב האישום ולפיכך העידה המשיבה את המתלוננת, כעדת תביעה ראשונה. בתום עדות זו, ובטרם נשמעו עדי התביעה הנוספים, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו המערער חזר בו מכפירתו, כתב האישום המקורי תוקן והמערער הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן. לא הושגה הסכמה בין הצדדים לעניין העונש. בא-כוח המערער מבקש, כי נתערב בעונש שנגזר על המערער ונפחית את תקופת המאסר לריצוי בפועל אשר הושתה עליו. בית-המשפט המחוזי שקל את כל הנסיבות האישיות, הן של המערער והן של המתלוננת ובכלל זה נתן את דעתו לנזק הנפשי הקשה שנגרם למתלוננת בעקבות מעשיו החמורים של המערער. מהתסקיר שהוגש בעניינה של המתלוננת, כאשר המתלוננת הייתה כבר כבת 14, עולה, כי היא נפגעה מבחינה נפשית בצורה קשה ממעשיו של המערער. בא-כוח המערער מדגיש את עובדת היותו של המערער כבן 55, ללא עבר פלילי בכלל או הרשעות קודמות בתחום עבירות המין בפרט. כמו-כן, טוען בא-כוח המערער, כי כאשר נישא המערער לאשתו בשידוך, לא ידע, שיש לה בעיות נפשיות ושהיא חולת נפש וכיום נמצא המערער בהליכי גירושין ממנה. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המערער, כי המתלוננת הגיעה לבית המערער ואשתו מרצונה, כך שלא היה זה המערער שגרם לה להגיע לביתו. חומרתן הרבה של עבירות המין, בפרט כאשר מדובר בעבירות שבוצעו כנגד קטינים, הודגשה לא פעם בפסיקתו של בית-משפט זה. בהתאם, נקבע, כי יש להטיל על המבצע עבירות מסוג זה עונשים כבדים, כגמול למעשיו וכביטוי לסלידתה של החברה ממעשים אלו. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"פ 7657/00 מחג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) בהתייחס להחמרה בעונשו של עבריין מין, לפיהם: "המסר המתבקש מהחמרה זו הוא כי החברה לא תסכין עם פגיעה חמורה בגופן ובנפשן של קרבנות עבירות מין ואלימות ותוקיע מעשים אלה, בין היתר, באמצעות עונשים חמורים אשר יבודדו את עבריין המין לתקופה ארוכה מחיים בחברה כאדם חפשי. החמרה כזו נדרשת על אחת כמה וכמה מקום שמדובר בעבריין מין מועד המבצע עבירות כענין שבשיטה וגורם במעשיו לפגיעה קשה בקורבנותיו שלא ניתן כיום להעריך את כל השלכותיה". בית-משפט זה כבר ציין, כי במסגרת שקילת עונשו של עבריין מין, יש לשקול גם את הנזק שביצוע העבירה הותיר בקורבנה, כחלק מבחינת חומרת העבירה. כך, למשל, נקבע בע"פ 3897/03 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 175, 182, כי: "פגיעתם של מעשי עבירה כאלה אינה מתמצית בפגיעה הגופנית והנפשית שחשה המתלוננת בעת ביצוע המעשים. הפצע שנפער בנפשה של המתלוננת בהיותה נערה צעירה עתיד ללוותה כל ימי חייה..... השפעת העבירה על קורבן העבירה, על חייו ועל מצבו הגופני והנפשי הינה, כמובן, שיקול בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול בגוזרו את דינם של עבריינים שהורשעו...". גם בענייננו, על העונש המוטל על המערער לשקף את חומרתן המצטברת של כל אחת מן העבירות אותן ביצע במתלוננת ואת הנזקים הקשים אשר גרם לה. אין ספק, כי נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות ביותר. בדומה לכך אף אין ספק, כי ניסיונותיו של המערער להטיל אחריות או חלקה על המתלוננת, שהייתה בעת ביצוע מעשיו אך כבת 10-11 שנים, מצביעים על המסוכנות הגלומה בו. אומנם אכן, המערער כבן 55 וללא הרשעות קודמות, אולם מעשיו החמורים היו מרובים ונעשו במסכת מתמשכת. כתוצאה ממעשיו, נפגעה קשות נפשה של המתלוננת. מהתסקיר שהוגש אודותיה עולה, בין היתר, כי מעשיו יותירו בה חותם עוד שנים רבות. המתלוננת, אשר הייתה זקוקה לקשר חם ותומך של שכניה – המערער ואשתו - נוצלה בציניות ובבוטות לסיפוק צרכיו המיניים של המערער. בנסיבות אלה, לא מצאנו, כי יש מקום להפחית מן העונש עוד. אשר-על-כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ל' בכסלו תשס"ז (21.12.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04068990_H06.doc דפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il