עדינה גלרמן נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 6806/06 בבית המשפט העליון ע"פ 6806/06 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקשת: עדינה גלרמן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ע"פ 71367/06 שניתנה ביום 13.8.06 על-ידי השופטת ש' דותן ובקשה לעיכוב ביצוע תאריך הישיבה: כ' באלול תשס"ו (13.9.06) בשם המבקשת: עו"ד ליאור תמם בשם המשיבה: עו"ד עמית אופק פסק-דין א. ערעור על דחיית בקשה לעיכוב ביצוע של גזר דין בעניין פסילתו של רישיון נהיגה. בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת דותן) מיום 13.8.06. ב. המערערת נדונה בהיעדרה ביום 24.5.00, לאחר שהוזמנה כדין, בעבירת נהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת אי שימוש. דינה נגזר לקנס בסך 600 ₪ ופסילה מהחזקת רישיון נהיגה ל-5 חודשים, וכן פסילה על תנאי לחודשיים למשך שנתיים. לטענתה גילתה את דבר גזר הדין רק זה לא כבר, משניסתה לברר במשרד הרישוי על שום מה אין מחדשים את רישיון הנהיגה שלה. היא מודה כי אכן קיבלה בשעתו את הדו"ח בעקבות העבירה (קרי, הדו"ח שבו ההזמנה לדיון), אך בעלה שהבטיח לטפל בנושא הזניח אותו, ולטענתה גם לא הגיע אליה פסק הדין. יצוין כי בירור שערך בא כוח המדינה העלה כי פסק הדין שנשלח לביתה "לא נדרש", והסברה של המערערת הוא כי כתובת מקום מגוריה, שהוא איזור תעשיה, שונתה. ג. אשר על כן הגישה המערערת לבית משפט השלום לתעבורה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרה ולעיכוב ביצוע, אך נדחתה בנימוק כי "מדובר בגזר דין שניתן עוד לפני שש שנים. 'אי הבנה' איננה סיבה לאי הופעה בבימ"ש". ד. הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שטרם נקבע מועד לשמיעתו, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע. זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 13.8.06, ללא דיון במעמד הצדדים, בנימוק כי לא הובהר מדוע המתינה המבקשת למעלה משש שנים בטרם פנתה לבית המשפט, וגם בכך אין התיחסות לעובדה שדו"ח התנועה המציין את מועד הדיון נמסר למבקשת בשעתו; בקשה לעיון חוזר נדחתה ביום 15.8.06. ה. הערעור דנא מסב עצמו לצורך בדיון בבקשת העיכוב במעמד הצדדים, שאליו הפנתה המערערת תשומת לב בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר. ו. המדינה הגיבה, כי אכן על פי רוב הורה בית משפט זה על החזרת תיקים כאלה לבית המשפט המחוזי, אך היו גם חריגים לכך. ז. אכן, ככלל נהג בית משפט זה להחזיר לבית המשפט המחוזי תיקים שבהם לא קוים דיון במעמד הצדדים (ראו לאחרונה ע"פ 5678/06 הנגבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת נאור) והאסמכתאות דשם, וכן ע"פ 5975/06 נייבדיל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת נאור); אך יש גם שמטעמים פרקטיים נדון התיק לגופו של עניין חרף אי הדיון בעל פה בבית המשפט המחוזי (בש"פ 1635/06 רפפורט נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). ח. (1) ואולם, בא כוח המדינה העלה שאלה, המטרידה חדשות לבקרים את שופטיו של בית משפט זה ומן הסתם את בית המשפט המחוזי, ועניינה האם ערעורים בכגון דא, קרי, על דחיית בקשות עיכוב בקשר לפסילת רישיון נהיגה בבית המשפט המחוזי, אכן צריך שיידונו במעמד הצדדים, בבית המשפט המחוזי וכאן. הגישה הנוהגת נדרשה להוראת סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982(להלן חוק סדר הדין הפלילי), לפיה "באין הוראה אחרת בחוק זה, לא ידון אדם בפלילים אלא בפניו". ואולם, התמונה אינה חד-ערכית. בעניינים פליליים מסוימים נקבע גם כי אין צורך בדיון בעל פה; למשל, בבג"צ 4652/95 אביתר שאול נ' שר המשפטים, פ"ד מט(3) 827 נתקפה תקנה 44ה(א) לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד-1974 המאפשרת דחיית בקשה לרשות ערעור פלילי בהחלטה בכתב, ובית משפט זה, מפי המשנה לנשיא ש' לוין, דחה את הנטען, ונתקבלה מנגד הטענה "שאין עניינו של הסעיף האמור ( סעיף 126 – א"ר) אלא בהליכים שבערכאה ראשונה (עמ' 830); ראו גם רע"פ 9142/01 איטליא ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם) בה פסק בית משפט זה, מפי המשנה לנשיא אור, כי בית המשפט לתעבורה מוסמך לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם בהתאם לסעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי, שלא בנוכחות הצדדים. נקבע, שם, כי ככלל על הדיון להיעשות על פי הכתובים, וטיעון בעל פה אינו נדרש, אלא אם סבור בית המשפט כי הדבר נחוץ בנסיבות מסוימות. (2) דומה שיש מקום להידרש במקרה מתאים לטענה זו, קרי, בשאלה אם אין מקום לפרשנות שתייתר דיונים בעל פה בבית המשפט המחוזי (וממילא גם בבית משפט זה) בבקשות לעיכוב ביצוע של פסילה. על פניה, היא לכאורה מן הנושאים שלא ייגרם בהם עוול אם יידונו על פי הכתובים, תוך שנשמרת האפשרות, אם יראה בית המשפט לנכון, לקיים דיון בעל פה. הוראת סעיף 126 אמנם מנוסחת בלשון כללית ("לא יידון אדם בפלילים") אך – כפי שצוין – היא מצויה בפרק ה' לחוק ("הליכי המשפט") העוסק בערכאה ראשונה. נכון שלגבי ערעור פלילי נאמר, בסעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי, כי "יידון בפני בעלי הדין" (בכפיפות לסייגים מסוימים), אך האם גם הליכי ביניים כמו בקשה לעיכוב ביצוע באים בגדרו של זה? ניתן לכאורה לשקול שאלה זו, והדברים עשויים להצדיק ליבון. ט. המערערת הפקידה את רישיון הנהיגה שלה ביום 4.7.06. אין טענה של עבירות תנועה משמעותיות מאז שנת 2000, מועד המשפט שנערך בהיעדרה. טרם נקבע מועד לשמיעת הערעור בבית המשפט המחוזי, כך שאם יתארכו הדברים לא יהא טעם בערעור. גם אם על הערעור לעבור, מבחינת סיכוייו, על פני משוכה גבוהה, נוכח העובדה שהדו"ח המקורי וההזמנה לדין נמסרו למערערת (ראו גם סעיף 130(א) לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי בקשה לביטול דיון שניתנה בהיעדר צריכה להיות מוגשת תוך שלושים יום לאחר ההמצאה - אלא שבענייננו נטען לאי המצאה), עדיין סבורני כי יש מקום להותיר פתח. בנסיבות אלה החלטתי (לאחר שהמדינה הותירה לשיקול דעת) לעכב את ביצוע יתרת התקופה, והמערערת תוכל לקבל את רישיון הנהיגה עד להכרעה בערעור. י. התוצאה היא איפוא, שהערעור מתקבל במובן זה שביצוע יתרת תקופת הפסילה יעוכב עד להכרעה בערעור. ניתן היום, כ"ב באלול תשס"ו (14.9.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06068060_T03.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il