שאול ויסמן נ. מדינת ישראל / שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 679/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 679/12 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: שאול ויסמן נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל / שר הפנים 2. המשנה ליועהמ''ש לממשלה שרית דנה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ע' פוגלמן: לפנינו עתירה שעניינה דרישת הוועדה המקומית רמת השרון כי העותר יחתום על כתב שיפוי לטובת רשויות התכנון והבניה, בין היתר, לעניין תביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה), כתנאי להפקדת תוכנית מטעמו של העותר לשינוי ייעוד במקרקעין. 1. עניינו של העותר נדון לאחרונה בעע"מ 10332/09 ויסמן נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז תל-אביב (לא פורסם, 3.8.2011). בערעורו, העלה העותר את שאלת חוקיות דרישת הוועדה המקומית לתכנון ובניה להתנות המלצתה להפקדת התוכנית בחתימת העותר על כתב שיפוי. בפסק הדין שבו נדחה הערעור קבעה השופטת מ' נאור כי טענה זו לא נטענה, וממילא לא הוכרעה בבית המשפט לעניינים מינהליים, שכן שם טען העותר כי הפקיד כתב השיפוי כאמור (שם, פסקה 5 לפסק דינה של השופטת נאור). עניין זה עודנו מצוי על הפרק, שכן כפי שעולה מהעתירה, הוועדה המקומית לתכנון ובניה החליטה להמליץ לפני הוועדה המחוזית שלא לאפשר את הפקדת התוכנית אם לא יקיים את התנאים המוקדמים שנקבעו, לרבות חתימה על כתב שיפוי. כן נקבע כי לא יתקיים דיון בהשגת העותר לפי סעיף 62(ג) לחוק התכנון והבניה טרם יחתום על כתב השיפוי. העותר מכוון עתירתו נגד שני אלה: חוקיות דרישת הועדה המקומית כי יחתום על כתב שיפוי וכן נגד חסימת דרכו מלהביא לדיון לפני הוועדה המחוזית, על דרך של השגה, את התניית הפקדת התוכנית בחתימה על כתב שיפוי. 2. דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. כפי שהדגישה השופטת נאור בפסק דינה, שאלת חוקיות התניית הפקדת התוכנית בחתימת העותר על כתב שיפוי טעונה ליבון עובדתי ומשפטי לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ואין מקום כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ידון בשאלה זו כערכאה ראשונה. אפילו מבקש העותר להעלות טיעונים בעלי אופי חוקתי, אין מניעה כי יעשה כן גם בבית המשפט לעניינים מינהליים, המוסמך לדון בעתירות בענייני תכנון ובנייה על-פי פרט 10(א) לתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (השוו: בג"ץ 332/08 כוכבי נ' שר האוצר, פסקה 14 (לא פורסם, 10.11.2009); בג"ץ 8442/03 מרגליות נ' עיריית אשדוד (לא פורסם, 21.10.2003)). נוכח קיומו של סעד חלופי כאמור, העתירה נדחית על הסף. יצוין כי כפי שעולה מהעתירה (וכן מבדיקה שנערכה במערכת "נט-המשפט"), עולה כי העותר שלפנינו אף הגיש עתירה שעניינה דרישה להפקדת התכנית האמורה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (עת"מ 30940-05-11), וזו עודנה תלויה ועומדת. הנה כי כן, לא רק שעומד לעותר סעד חלופי, אלא שהוא אף פנה לבית המשפט המוסמך. 3. בשולי הדברים, נעיר כי אין זו הפעם הראשונה שבה מגיש העותר עתירה לבית משפט זה באותו הנושא, חרף מספר החלטות שבהן הובהר לו מהי האכסניה המשפטית הנכונה לבירור טענותיו (ראו למשל: בג"ץ 11957/05 ויסמן נ' נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (לא פורסם, 10.5.2007); בג"ץ 7889/08 ויסמן נ' שר הפנים (לא פורסם, 21.9.2008). בנסיבות אלה אנו מחייבים את העותר בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ט"ז בשבט התשע"ב (‏9.2.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12006790_M03.doc נב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il