פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 6641/05

מוטי פלד, עו"ד נ. דורון לנגה, עו"ד--כונס הנכסים של העמותה

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון בבקשה לאכיפת התחייבויות המערער, בטענה למשוא פנים וגיבוש דעה קדומה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 20/11/2005 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 6641/05 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פסלות שופט — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון בבקשה לאכיפת התחייבויות המערער, בטענה למשוא פנים וגיבוש דעה קדומה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 6641/05

מוטי פלד, עו"ד נ. דורון לנגה, עו"ד--כונס הנכסים של העמותה

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון בבקשה לאכיפת התחייבויות המערער, בטענה למשוא פנים וגיבוש דעה קדומה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער, עו"ד המעורב בהליך פשיטת רגל של עמותה, ביקש לפסול את השופט שדן בעניינו בבית המשפט המחוזי. המערער טען כי השופט גיבש דעה קדומה נגדו בהחלטות קודמות וכי אופן ניהול הדיון מעיד על משוא פנים. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי התבטאויות השופט היו תיאוריות ולא העידו על דעה נעולה. כמו כן, נקבע כי אף שהיה על השופט להכריע בבקשת הפסלות בנפרד ולפני ההחלטה לגופו של עניין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות במקרה זה, שכן לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים.

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
הרכב השופטים א' ברק
בדעת רוב 1/1

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מוטי פלד, עו"ד

נתבעים

  • דורון לנגה, עו"ד
  • זאב וייל, עו"ד
  • כונס הנכסים הרשמי
  • רשם העמותות
  • מינהל מקרקעי ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • התבטאויות השופט בהחלטות קודמות מעידות על גיבוש דעה קדומה לגבי חובו של המערער.
  • בית המשפט ניהל את הדיון באופן המעיד על משוא פנים, כולל חקירת המערער ביוזמתו.
  • מתן ההחלטה בבקשת הפסלות יחד עם ההחלטה לגופו של עניין מנוגד לדין.
טיעוני ההגנה
  • בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר.
  • התבטאויות השופט היו תיאוריות בלבד ולא ביטאו דעה נחרצת.
  • ערעור הפסלות נועד לעכב את ההליכים ולהתחמק מתשלום חובות.
  • לא קיים חשש ממשי למשוא פנים.
מחלוקות עובדתיות
  • האם התבטאויות השופט בהחלטות קודמות מהוות עילת פסלות.
  • האם הגשת בקשת הפסלות נעשתה בשיהוי.
  • האם אופן ניהול הדיון על ידי השופט מעיד על חוסר אובייקטיביות.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.6.2005
  • החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.12.2004
  • החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.1.2005

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
בש"א 7081/04
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בירושלים
הפניות לפסקי דין אחרים

תגיות נושא

  • פסלות שופט
  • משוא פנים
  • סדר דין אזרחי
  • פשיטת רגל

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"א 6641/05 בבית המשפט העליון ע"א 6641/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: מוטי פלד, עו"ד נ ג ד המשיבים: 1. דורון לנגה, עו"ד--כונס הנכסים של העמותה 2. זאב וייל, עו"ד-כונס הנכסים של העמותה 3. כונס הנכסים הרשמי 4. רשם העמותות 5. מינהל מקרקעי ישראל ערעור על החלטת פסלות של בית המשפט המחוזי בירושלים בבש"א 7081/04 מיום 19.6.2005 שניתנה על ידי כבוד השופט י' שפירא בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' שפירא) מיום 19.6.2005 שלא לפסול עצמו מלדון בבש"א 7081/04. 1. המשיבים 1-2 (להלן – הכונסים) הם כונסי הנכסים של עמותה שעסקה בפרויקט בנייה. העמותה נמצאת בהליך פשיטת רגל המתנהל בפני בית המשפט המחוזי בירושלים (פש"ר 211/01). המערער הוא חבר העמותה, אשר רכש זכויות באחד מהמגרשים המשתייכים לפרויקט הבניה. במסגרת הליך פשיטת הרגל ביקשו הכונסים מבית המשפט לאפשר את הבראת העמותה, תוך גביית הסכומים שמספר חברים בעמותה התחייבו לשלם (בש"א 7672/04; להלן – בקשת הבראת העמותה). ביני לביני, הגישו הכונסים (ביום 9.9.2004) בקשה להורות על אכיפת התחייבויותיו לכאורה של המערער לעמותה (בש"א 7081/04; להלן – בקשה לאכיפת התחייבויות המערער). בית המשפט קיבל את הבקשה להבראת העמותה. בהחלטתו, מיום 10.12.2004, צוין: "מתברר שישנם משתכנים שלא שילמו סכום כלשהו עד היום, ולא בכדי הם מתנגדים להסדר. כפי שהכונסים מציינים בתגובתם לגבי [המערער]: '..מדובר במשתכן...ששילם עד כה 0 ש"ח על חשבון חובו (או במלים – לא שילם כלום)'". עוד הורה בית המשפט בהחלטתו זו "לנהל מו"מ עם [המערער] לענין בקשתו להעברת זכויותיו. לפיכך, בשלב זה תימחק [הבקשה לאכיפת התחייבויות המערער], והיה כי המו"מ, אם הוא עדיין אקטואלי, לא יצלח, אורה על חידוש הדיון בבקשה". על ההחלטה בבקשת הבראת העמותה הוגשה בקשה לרשות ערעור, שנדחתה ביום 28.3.2005 (רע"א 495/05; השופט א' גרוניס). המערער הגיש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה להבראת העמותה (בש"א 8291/04). במסגרת בקשה זו נחקר המערער על ידי הכונסים. בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתו (מיום 24.1.2005) צוין, מפי השופט י' שפירא, כי: "[המערער]...טען ששילם לעמותה 'עשרות אלפים', ואולם לא יכול היה להראות קבלה אחת לרפואה". 2. בתחילת מאי 2004 ביקשו הכונסים את חידוש הבקשה לאכיפת התחייבויות המערער. כך, עקב כשלון המשא ומתן בין הצדדים. בתגובתו (מיום 28.5.2005) ביקש המערער את פסילת בית המשפט. נטען, שקביעותיו המצוטטות של השופט י' שפירא מעידות על גיבוש דעה קדומה מצדו בסוגיית חובו לכאורה של המערער לעמותה. הכונסים התנגדו לבקשת הפסילה. 3. בית המשפט קיבל את בקשת הכונסים לאכיפת התחייבויות המערער. בהחלטתו (מיום 19.6.2005) לגופה של הבקשה לאכיפת ההתחייבויות, התייחס בית המשפט גם לטענת הפסלות. בית המשפט קבע כי טענת הפסלות הוגשה בשיהוי של מספר חודשים מיום היוודע עילת הפסלות. לגופה של הטענה קבע בית המשפט כי לא התקיים באמירותיו חשש ממשי למשוא פנים. באשר לאמירתו המצוטטת של בית המשפט בהחלטת הבראת העמותה נקבע כי: "ציטוט זה הובא לתמיכה בטענתם של כונסי הנכסים כי ישנם משתכנים אשר לא שילמו את חובם. אין אני רואה בנוסח החלטה זו כקביעת עמדה. ...לא רק זאת, אלא שמסוף ההחלטה למדים כי לא קבעתי מסמרות לגבי נכונות טענותיהם של כונסי הנכסים וכי הוריתי על מחיקת בקשה זו ועל ניהול מו"מ עם המשיב לבירור דרישותיו". באשר לאמירות בית המשפט בהחלטה בבקשת עיכוב הביצוע, מציין בית המשפט: "פירטתי את מהלך חקירתו של [המערער] בדיון, וציינתי כי כאשר נשאל הנ"ל לעניין הכספים טען ששילם לעמותה 'עשרות אלפים'..ברי, כי דברים אלו, אינם בבחינת דעה נחרצת ובאם יעלה בידי המשיב לעגן את טענותיו במסמכים ובקבלות, הרי שידו תהיה על העליונה". 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער חוזר על טענותיו מבקשת הפסלות. בנוסף, חולק הוא על קביעת בית המשפט כי הגשת בקשת הפסילה נעשתה בשיהוי. אמנם, עילת הפסלות נודעה בסוף שנת 2004, אך טענת הפסלות הועלתה מיד עם חידוש ההליכים בבקשה לאכיפת התחייבויות המערער. המערער טוען גם שדרכי התנהלות בית המשפט בעניינו מעידות על הצורך בפסילתו. כך למשל, במהלך הדיון בבקשת עיכוב הביצוע בית המשפט שאל מיוזמתו את המערער שאלות בנוגע לחובו לעמותה, שאלות שאינן קשורות לבקשת עיכוב הביצוע. עוד נטען בהקשר זה, כי העובדה שטרם החלטת בית המשפט בבקשה לאכיפת התחייבויות המערער לא התקיים דיון הוכחות מלמדת על משוא פנים מצד בית המשפט. עוד גורס המערער, כי מתן ההחלטה בטענת הפסלות ביחד עם ההחלטה הסופית בבקשת אכיפת ההתחייבויות מנוגד לדין ומעיד על ההכרח בפסילתו של בית המשפט. 5. לדעת הכונסים, יש לדחות את ערעור הפסלות. הכונסים סבורים כי ערעור הפסלות נועד לעכב את ההליכים כדי לאפשר למערער להתחמק מתשלום חובותיו לעמותה. כן סבורים הם שמתקיים שיהוי בהעלאת טענת הפסלות. לגוף העניין, טוענים המשיבים כי החלטות בית המשפט לא הראו כי השופט גיבש דעתו לעניין חבותו של המערער לעמותה. 6. ביקשתי, ביום 31.8.2005, את הערות בית המשפט לעניין, על פי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בהערותיו ציין בית המשפט כי מרבית הטענות המועלות בהודעת הערעור מקומן בערעור לגוף ההחלטה. עוד צוין, כי בית המשפט עיכב את ביצוע החלטתו מיום 19.6.2005 עד למתן החלטה בערעור הפסלות. לעניין ההחלטה בבקשת הבראת העמותה, קובע בית המשפט כי מדובר בציטוט של דברי הכונסים שאינו מצביע על גיבוש עמדה סופית. לעניין התבטאות בית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע, הרי שהיא תיאורית בלבד ומתייחסת להצהרותיו של המערער. אין בה דעה קדומה לגבי המערער. לעניין אופן ניהול הליך זה, קובע בית המשפט כי חקירת המערער באה בשל תצהירו של המערער. כמו כן, האופן בו בחר בית המשפט לנהל את ההליך אינו מהווה עילה לפסילתו. באשר לעובדה כי לא ניתנה החלטה נפרדת בהחלטת הפסלות, העיר בית המשפט כי טענותיו של המערער הועלו בשיהוי וכסעיף בתוך תגובתו המפורטת לבקשת כונסי הנכסים, ומכל מקום אין בכך כדי להקים עילת פסלות עצמאית. 7. מעיון בחומר המונח בפניי נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אכן, לפי סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 היה על בית המשפט להכריע בבקשת הפסלות לאלתר ולפני כל החלטה אחרת. בענייננו, הכריע בית המשפט בבקשת הפסלות, שהוגשה כסעיף בתגובה לבקשת הכונסים, ביחד עם ההכרעה בהליך גופו. על כך יש להצר. עם זאת, אין בפגם הזה בהחלטת בית המשפט כדי להקים עילה לפסילתו, מקום בו לא הייתה עילה כזו מלכתחילה (ראו והשוו: ע"א 3939/04 וסרמן נ' רויטמן (לא פורסם)); האופן בו בחר בית המשפט בענייננו לנהל את ההליך שלפניו אינו מגלה עילה למשוא פנים (ראו והשוו: ע"א 7916/00 שפריר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' (לא פורסם); ע"פ 1748/93 סוויסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); נטען, כי אמירות בית המשפט מעלות חשש ממשי לגיבוש דעתו המוקדמת בסוגיה שהונחה בפניו. לא מצאתי באמירות אלו עילת פסילה. אמירות בית המשפט, שנאמרו מחוץ להליך נשוא ערעור זה, עסקו ככלל בתיאור השתלשלות האירועים וטענות הכונסים (השוו: ע"א 5797/05 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה נ' ב.ש. מסעדות הרצליה פיתוח בע"מ ואח' (לא פורסם)). אין בהן כדי להצביע בנסיבות העניין על גיבוש דעתו של בית המשפט. מכאן, שלא קם חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. דעתו של בית המשפט לא הייתה "נעולה" בפני המערער – בגיבוי הראיות הדרושות – להוכיח את צדקת עמדתו (השוו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה, פ"ד מח (3) 573, 605-606). אשר על כן, הערעור נדחה באין צו להוצאות. ניתן היום‏, ‏י"ח חשוון, תשס"ו (20.11.05). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05066410_A02.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il