פלוני נ. מדינת ישראל

8 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 65846-05-25 לפני: כבוד השופטת רות רונן המבקש: פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.3.2025 בת"א 50651-06-24 שניתנה על ידי כב' השופטת ח' מ' לומפ תאריך ישיבה: ל' שבט התשפ"ו (17 פברואר 2026) בשם המבקש: עו"ד אביעד ויסולי בשם המשיבה: עו"ד מלי אומיד-ברגר פסק-דין לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' מ' לומפ) מיום 17.3.2025 בת"א 50651-06-24, בה נקבע כי יש למחוק את תביעת המבקש עקב אי-תשלום מלוא האגרה ואי-הפקדת ערובה להוצאות המשיבה במועד. הרקע הרלוונטי גלגולו של ההליך הנדון התחיל בתביעה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 58521-11-22; כב' השופטת ב' טאובר) (להלן: ההליך בחיפה) ביום 27.11.2022. בתביעה זו טען המבקש כי נגרמו לו נזקים ממוניים ושאינם ממוניים עקב חקירתו על ידי השב"כ ומשטרת ישראל בקשר למעורבותו באירוע הצתת בית משפחת דוואבשה בדומא שאירע בשנת 2015 (במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגדו, הורשע המבקש בין היתר בחברות בארגון טרור ובקשירת קשר לביצוע פשע ממניע גזעני). המשיבה הגישה תביעה שכנגד נגד המבקש ונגד עמירם בן אוליאל בגין נזקים שנגרמו לה מתשלומים בהם הייתה צריכה לשאת בעקבות המעשים בהם השניים הורשעו. במסגרת ההליך בחיפה, הגישה המשיבה ביום 2.6.2024 בקשה למחיקת תביעת המבקש בין היתר בגין אי-תשלום מלוא האגרה ואי-הגשת חוות דעת רפואית מצדו כנדרש בתביעת נזקי גוף. בהחלטתו מיום 18.3.2024 דחה בית המשפט את בקשת המחיקה. בית המשפט קבע כי אין באי-תשלום אגרה כשלעצמו כדי למחוק כתב תביעה. אולם, אם המבקש לא יפעל להשלמת תשלום האגרה בסכום שיכומת על ידי המשיבה – יימחקו מכתב התביעה הרכיבים אשר בגינם לא שולמה האגרה. באשר לאי-צירוף חוות הדעת הרפואית, נקבע כי המבקש יוכל לתקן פגם זה אם יגיש את חוות הדעת הרפואית עד ליום 15.4.2024. ביני לביני, בעקבות בקשת המשיבה לחייב את המבקש בערובה להבטחת הוצאותיה בהליך, קבע בית המשפט ביום 14.4.2024 כי מאחר שהמבקש הוא תושב חוץ, ובהיעדר ראיות המעידות על הכנסותיו, יש לחייבו בערובה לפי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). סכום הערובה נקבע להיות 10,000 ש"ח. ביום 12.5.2024 ביקש בית המשפט בחיפה את תגובת המבקש בנוגע לכימות האגרה שהגישה המשיבה; ובשאלה מדוע אין למחוק את התביעה עקב אי-הגשת חוות הדעת הרפואית עד למועד שהוקצב לו. כמו כן, ביום 23.5.2024 הפנה בית המשפט את תשומת לבו של המבקש לכך שטרם הופקדה הערובה שהוא התבקש להפקיד. המבקש לא הגיב להחלטות אלה, ועל כן ביום 2.6.2024 הגישה המשיבה בקשה שניה למחיקת התביעה. זאת בגין אי הפקדת ערובה לפי תקנה 157(ב) לתקנות ואי קיום הוראות סדרי דין והחלטות של בית המשפט לפי סעיף 41(א)(3) לתקנות. כמו כן, ביקשה המשיבה לקבוע כי אם ההליך יימשך – המבקש יהיה מנוע מלהוכיח דבר שברפואה בהתאם לתקנה 93 לתקנות, וזאת עקב אי-הגשת חוות הדעת הרפואית. לאחר שהתבקשה תגובת המבקש לבקשת המחיקה, הגיש המבקש ביום 23.6.2024 הודעה לתיק בית המשפט בה נכתב כי "לאור החלטות ביהמ"ש בתיק זה מודיע התובע על מחיקת כתב התביעה שלו מתיק זה" (להלן: הודעת המבקש על מחיקת התביעה). למחרת, ביום 24.6.2024, הגיש המבקש תביעה כנגד המשיבה בבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן: ההליך בירושלים), אשר נסבה על אותן העילות עליהן התבססה התביעה בהליך בחיפה. ביום 29.9.2024 ניתנה החלטתו של בית המשפט בהליך בחיפה בנוגע לבקשת המשיבה ולהודעת המבקש על מחיקת התביעה (להלן: החלטת המחיקה). בית המשפט קבע כי דין התביעה להימחק בהתאם לתקנות 41(א)(3), 42 ו-157(ב) לתקנות וזאת לאור הנימוקים שצוינו בבקשת המשיבה למחיקה, ולא עקב הודעת המבקש על מחיקת התביעה. כן נקבע כי המחיקה תותנה בתנאים בהתאם לתקנה 41(ג). במסגרת התנאים שנקבעו בהחלטת המחיקה נקבע כי "התביעה החדשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים תימשך מהשלב בו נמחקה התביעה הנוכחית, לרבות בכל הנוגע להחלטות שנתנו" וכי "התובע חייב לשלם את סכומי האגרות שהנתבעת כימתה כתנאי להמשך הדיון בתביעה". יתר על כן, נקבע כי בהליך בירושלים המבקש יהיה "מנוע מלהוכיח עניין שברפואה ואין הוא יכול להגיש בתביעה החדשה חוות דעת רפואית". ביום 14.10.2024 הגישה המשיבה בהליך בירושלים "הודעת עדכון מטעם המדינה ובקשה לקביעת תנאים להמשך ניהול התביעה" (להלן: בקשת המשיבה). בבקשת המשיבה הודיעה המשיבה לבית המשפט כי תביעה זהה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה נמחקה בכפוף לתנאים בהתאם לסעיף 41(ג) לתקנות, וביקשה כי בהתאם להחלטת המחיקה - התביעה תתנהל מהשלב שבו הופסק הדיון בהליך בחיפה, וכי ייקצב למבקש מועד למילוי אחר כלל התנאים שנקבעו בה. המבקש טען כי יש לדחות את בקשת המשיבה, בין היתר מאחר שלשיטתו התביעה בהליך בירושלים שונה במהותה מהתביעה בהליך בחיפה, ועל כן היא אינה מהווה המשך שלה. נטען כי ההליך בירושלים נפתח עוד בטרם ניתנה החלטת המחיקה בהליך בחיפה, וכי לבית המשפט יש סמכות להתנות את המחיקה בתנאים אך לא להכתיב את אופן ניהולה של תביעה בבית משפט אחר. לאור האמור, טען המבקש כי ההליך בירושלים אינו מהווה "תביעה חדשה" כמשמעותה בסעיף 41(ג) לתקנות. בהחלטת בית המשפט בהליך בירושלים מיום 14.2.2025 נקבע כי החלטת המחיקה חלה על ההליך בירושלים. בית המשפט ציין כי לצורך הקביעה האם מדובר בתביעה חדשה המהווה המשך של התביעה בהליך בחיפה ניתן לגזור גזירה שווה מהפסיקה הדנה בסוגיית מעשה בית דין. לאור המסכת העובדתית הזהה, וכן זהות הסעדים המבוקשים – נקבע כי החלטת המחיקה חלה על ההליך בירושלים. עוד נקבע, כי מהתנהלות המבקש עולה חשש לניסיון למצוא את המותב אשר יקבל את טענותיו (Forum Shopping). לאור האמור, קבע בית המשפט כי עד ליום 16.3.2025 יעמוד המבקש בתנאים שנקבעו בהחלטת המחיקה בהליך בחיפה ובהם תשלום אגרה והפקדת ערובה, וכי בשלב זה מנוע המבקש מהוכחת עניין שברפואה או מהגשת חוות דעת רפואית. נקבע כי אם המבקש לא יעמוד בתנאים אלה, התביעה תימחק ללא צורך בהחלטה נוספת (להלן: החלטת המחיקה המותנית). ביום 13.3.2025 הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטת המחיקה המותנית, בה עתר לביטול הקביעה כי מוטל עליו לשלם אגרה נוספת ולביטול המניעה שנקבעה להגשת חוות דעת רפואית. בבקשה זו, ביקש המבקש בין היתר לאפשר לו להפקיד את הערובה בפריסה לתשלומים; וכן לעכב את ההליכים בהליך בירושלים - אם בקשתו לעיון מחדש תידחה - כדי לאפשר לו להגיש ערעור על ההחלטה. בקשה זו נדחתה למחרת, בנימוק כי בהיעדר נסיבות חדשות המפורטות בבקשה, אין מדובר בבקשה לעיון חוזר. גם בקשותיו של המבקש להפקדת הערובה בתשלומים ולעיכוב הליכים נדחו. ביום 16.3.2025 הגיש המבקש בקשה לפסלות השופטת ח' מ' לומפ. ביום 17.3.2025 ניתנה החלטתו של בית המשפט לפיה מאחר שהמבקש לא עמד בתנאים שנקבעו בהחלטת המחיקה בהליך בחיפה עד למועד שנקבע, ובכלל זה תשלום אגרה והפקדת ערובה – התובענה נמחקה (להלן: הודעת המחיקה). באשר לבקשה לפסלות השופטת, קבע בית המשפט כי אין מקום לדון בה שכן הטיפול בהליך הסתיים. על הודעת המחיקה הוגש ערעור לבית משפט זה. בהחלטת כב' הרשמת מ' יהב מיום 19.11.2025, הוחלט לשנות את סיווגו של ההליך מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. תמצית טענות הצדדים לטענת המבקש, ההוראה בהחלטת המחיקה המותנית לפיה עליו לשלם אגרה היא שגויה, שכן כתב התביעה בהליך בירושלים לא כלל את הסעדים שבגינם התבקש בהליך בחיפה תשלום האגרה (רכיבי נזק שאינם נזקי גוף). בגין שאר הרכיבים, האגרה שולמה. בהקשר זה, טוען המבקש כי החלטת המחיקה המותנית אף סותרת את החלטות בית המשפט בהליך בחיפה שאותן אימץ בית משפט קמא בהחלטתו. כך, בהליך בחיפה נקבע שאין באי תשלום אגרה כשלעצמו כדי להצדיק מחיקת כתב תביעה, אלא רק מחיקת רכיבים מסוימים ממנו (שבגינם לא שולמה אגרה). רכיבים אלה אכן לא נתבעו בהליך בירושלים. עוד נטען, כי מחיקה על הסף של תובענה היא צעד קיצוני אשר בו בית המשפט ינקוט במקרים חריגים בלבד. כך בפרט במקרה דנן, כאשר בית המשפט לא פירט בגין אילו סעדים בכתב התביעה נדרש תשלום האגרה, ומבלי שניתנה אפשרות למבקש לתקן את כתב התביעה בנוגע לסעדים האמורים. המבקש טען כי בית המשפט פעל בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, בין היתר כאשר דן בבקשת המשיבה לקביעת תנאים להמשך ניהול התביעה - בניגוד לתקנה האוסרת על הגשת בקשות לאחר הגשת כתבי הטענות ועד לקדם המשפט. כמו כן, נטען כי המשיבה לא צירפה תצהיר לבקשתה. באשר להפקדת הערובה, טוען המבקש כי בקשתו להפקדת ערובה בתשלומים נדחתה, וזאת מבלי שבית המשפט העביר את הבקשה לתגובת המשיבה. כן נטען כי מחיקת התביעה בגין אי-הפקדת הערובה יומיים בלבד לאחר מתן ההחלטה שקבעה שהמבקש לא יוכל להפקיד את הערובה בתשלומים – סותרת את הלכות בית משפט זה בכל הנוגע לחריגותה של החלטה למחיקת תביעה. המבקש הוסיף כי בטרם ניתנה הודעת המחיקה, הוא ביקש לעכב את ביצוע החלטת המחיקה המותנית כדי שיוכל לערער עליה. נטען, בית המשפט פגע בזכותו הדיונית לערער תוך 60 יום, כאשר דחה את הבקשה לעיכוב הליכים וקבע כי היה על המבקש לערער בסמוך להחלטת המחיקה המותנית. לבסוף, נטען כי מחיקת התביעה מפרה את האמנה נגד עינויים. המשיבה טוענת מנגד כי אין לאפשר את המשך ניהול ההליך מבלי שהמבקש ישלם את הוצאות המשפט שהוטלו עליו במסגרת ההליך בחיפה. לגישתה, הוצאות אלה נדרשות כדי להעיד על רצינות ההליכים בהם נקט המבקש, אשר גרם בהתנהלותו לניצול משמעותי של משאבים ציבוריים. נטען כי העובדה שדחיית בקשת רשות הערעור ומחיקת התביעה בבית משפט קמא הינם צעדים הפיכים – מחזקת מסקנה זו. באשר לאגרה, טוענת המשיבה כי עמדת המבקש לפיה בית המשפט דרש ממנו לשלם אגרה על סעד שלא נתבע - שגויה. זאת, מאחר שגם במסגרת כתב התביעה בהליך בירושלים תבע המבקש סעד בגין נזקי כאב וסבל בנפרד מסעד בגין נזקי גוף. כן נטען שאין סתירה בין החלטותיו של בית המשפט בחיפה לבין אלה שניתנו על ידי בית המשפט בהליך בירושלים בנוגע לתשלום האגרה. אמנם בהליך בחיפה נקבע כי אי-תשלום אגרה יוביל רק למחיקת הרכיבים שבגינם היא לא שולמה; אולם לאחר שחלפה כמעט שנה והמבקש לא הסדיר את מחדליו, נמחקה התביעה כולה. כמו כן, נטען כי המבקש לא הפנים כי ההליך בירושלים מהווה המשך ישיר להליך בחיפה. המשיבה הדגישה כי למבקש ניתנו הזדמנויות רבות כדי להסיר את מחדליו ולפעול בהתאם לדין, והתנהלותו היא הפוגעת בגישתו לערכאות. דיון והכרעה כפי שעולה מהפירוט שלעיל, ישנם מספר עניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים ובכלל זה השאלה האם התביעה בהליך בירושלים היא תביעת המשך לתביעה בהליך בחיפה – או שמא מדובר בתביעה שונה; וכן – האם היה על המבקש לשאת באגרה נוספת בתביעה בירושלים; האם היה עליו להפקיד את הערובה להוצאות בסכום שנקבע על ידי בית המשפט בחיפה; והאם הוא היה זכאי לצרף לתביעה בירושלים חוות דעת מומחה בתחום הרפואה. ראשית, יובהר ויודגש כי מקובלת עלי טענתה של המשיבה לפיה התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים היא זהה לתביעה שהוגשה קודם לכן לבית המשפט המחוזי בחיפה. לכן, וכפי שטענה המשיבה, ההליך בבית המשפט בירושלים הוא המשך ישיר לתביעה שהתנהלה בחיפה, ואת כלל הטענות יש לבחון אפוא בהתאם להחלטותיו של בית המשפט בחיפה. משכך יש לדחות את טענות המבקש ביחס לסמכותו של בית המשפט להתנות את המשך הדיון בתנאים – אשר בית המשפט בחיפה קבע בהחלטת המחיקה – כפי שהיה רשאי לקבוע מכוח תקנה 41(ג) לתקנות; כן קבע בית המשפט בחיפה במפורש ובהתאם לתקנה האמורה כי התביעה בירושלים תימשך מאותה נקודה בה נמחקה התביעה בחיפה. כמו כן, לא מצאתי ממש בטענות המבקש לפיהן הבקשה לקביעת תנאים להמשך ניהול התביעה הוגשה בניגוד לתקנות, וזאת נוכח המועד בו ניתנה החלטת המחיקה בהליך בחיפה. אף את הטענה בדבר אי-צירוף תצהיר לבקשה האמורה אין בידי לקבל, שכן הבקשה הסתמכה על מסמכים והחלטות שהתקבלו בהליך בחיפה אותן צירפה המשיבה לבקשה (ראו: רע"א 1932/18 נמבר נ' רושל, פסקה 11 ‏(‏29.3.2018‏)‏‏; ע"א 8160/01 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ' א' בע"מ ‏(‏בפירוק‏)‏, פ"ד נז‏(‏6‏)‏ 597, 603 ‏(‏2003‏)‏‏). כפי שהובהר לעיל, בית המשפט בחיפה נתן החלטות במספר עניינים – ולכולן יש אפוא תוקף גם במסגרת ההליך בבית המשפט בירושלים. ראשית הוא התנה את המשך בירור התביעה לפניו בהפקדת ערובה להוצאות בסכום של 10,000 ש"ח; שנית הוא קבע כי המבקש יצטרך לשלם את סכומי האגרות שכומתו על ידי המשיבה – כתנאי להמשך הדיון בתביעה; וכן הוא קבע שהמבקש יהיה מנוע מלהוכיח כל עניין ברפואה וכי הוא אינו רשאי להגיש בתביעה החדשה חוות דעת רפואית (ראו החלטתו של בית המשפט בחיפה מיום 29.9.2024). משכך, התביעה בירושלים צריכה הייתה להתנהל בהתאם לאמות המידה הללו – קרי התניית ניהולה בהפקדת הערובה להוצאות; תשלום אגרה כתנאי לבירור אותם רכיבים בתביעה שאינם נוגעים לנזקי גוף; ואיסור על הוכחת עניין שברפואה ועל צירוף חוות דעת רפואית לתביעה. ואכן, כך קבע בית המשפט בירושלים, ומבחינה זו אינני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטה. פירוש הדבר הוא כי תביעת המבקש בבית המשפט בירושלים תתברר כאשר חוות הדעת הרפואית תוצא ממנה, וייאסר על המבקש לצרף לתביעה חוות דעת רפואית. יחד עם זאת, ישנם שני עניינים שלגביהם אני סבורה כי יש להתערב בהחלטתו של בית המשפט בירושלים. ראשית, בית המשפט בחיפה הורה בהחלטתו מיום 18.3.2024 כי אם המבקש לא ישלם את יתרת האגרה בסכום שיכומת על ידי המשיבה, יימחקו מכתב התביעה הרכיבים שבגינם לא שולמה אגרה. במילים אחרות, לא נקבע כי התביעה כולה תימחק, אלא רק חלק מרכיביה. בהנחה שבתביעה הנוכחית שהוגשה לבית המשפט בירושלים, המבקש לא תבע את הרכיבים האמורים – האגרה בה היה עליו לשאת היא רק האגרה בגין נזקי הגוף הנתבעים. ככל שאגרה זו שולמה על ידי המבקש – לא היה מקום למחוק את תביעתו רק מטעם זה. לא נעלמו מעיני טענות המשיבה כי המבקש כלל לא מחק את הרכיבים האמורים מכתב התביעה – טענה שאם יש בה ממש, משמעה כי יש למחוק רכיבים נוספים מכתב התביעה. כך או אחרת, אין זה המקום לדון בטענות אלה לגופן, וטענות המשיבה בעניין זה שמורות לה אם תמצא לנכון להעלותן בפני בית המשפט המחוזי. שנית, בית המשפט בירושלים איפשר למבקש להפקיד את הערובה להוצאות עד יום 16.3.2025. מאחר שלטעמי לא היה מקום למחוק את התביעה בשל אי תשלום האגרה הנדרשת כפי שזו כומתה על ידי המשיבה בהליך בחיפה – אני סבורה כי ניתן להעניק למבקש אורכה קצרה נוספת להפקדת סכום הערובה, שעמידה בה תהווה כאמור תנאי לבירור התביעה (קרי – רק אם הערובה תופקד במלואה במועד, יימשך בירור התביעה בירושלים; ואלמלא כן תעמוד החלטת המחיקה על מכונה). סיכומו של דבר – אני סבורה כי המבקש רשאי להמשיך בבירור התביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים בכפוף לכך שהוא יפקיד בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 1.3.2026 את סכום הערובה להוצאות שנקבע על ידי בית המשפט בחיפה בהחלטתו מיום 14.4.2024. מובהר למבקש כי אם הסכום האמור לא יופקד על ידיו – תביעתו תימחק ללא צורך בדיון נוסף. חוות הדעת הרפואית תוצא מתיק בית המשפט. האגרה תיקבע בהתאם לרכיבים שנתבעו בהליך בירושלים. יודגש כי טענות הצדדים לפני בית המשפט המחוזי בירושלים שמורות להם. בכלל זה רשאי המבקש לבקש לתקן את כתב התביעה שלו ולצרף אליו חוות דעת רפואית; והמשיבה רשאית לעתור להגדלת סכום הערובה להוצאות מאחר שלגישתה המבקש לא נשא בהוצאות המשפט שהוטלו עליו בשלבים הקודמים בהליך. מובן כי אינני מחווה דעה ביחס לבקשות אלה אם וכאשר יוגשו, ובית המשפט המחוזי יקבל בהן החלטות בהתאם לשיקול דעתו. לאור התוצאה שלעיל, אינני עושה צו להוצאות בהליך שלפניי. ניתן ביום א' אדר תשפ"ו (18 פברואר 2026). פורסם היום, ד' ניסן תשפ"ו (22 מרץ 2026). רות רונן שופטת