פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6504/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6504/09 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.7.09 בתפ"ח 1065/07 שניתן על ידי כב' השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ור' בן-יוסף תאריך הישיבה: י"ח באדר תשע"ב (12.3.12) בשם המערער: עו"ד ע' אבו-טועמה בשם המשיבה: עו"ד א' בן ארויה בשם שירות המבחן: גב' ב' וייס פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כבוד השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ור' בן יוסף), שהשית על המערער עונש של 10 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור בתוך שלוש שנים עבירות מסוג פשע לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וחייב את המערער בפיצוי המתלוננת בסך 30,000 ש"ח. 1. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות מין שביצע בבת דודתו, ילידת שנת 1993 (להלן: הקטינה), בין השנים 2002 - 2006. ברקע הדברים גירושיהם של הורי הקטינה בהיותה בת 4 שנים, אז הפך המערער לדמות מרכזית בחייה ואף סייע לאמה לגדל אותה ואת שלושת אחיה. המעשים בוצעו בעת שנהגה הקטינה להגיע לבית הוריו של המערער כדי להכין שיעורי בית באמצעות המחשב שלהם, שכן בשל מצוקה כלכלית לא היה בידי משפחתה להחזיק מחשב. 2. בתום שמיעת ראיות, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בהכרעת דין מפורטת בשורת עבירות מין שהתרחשו בתקופה שבין ספטמבר 2004 ועד ספטמבר 2006. בית המשפט מצא את עדותה של הקטינה אמינה, תוך שעמד על אותות האמת הפנימיים והחיצוניים התומכים בה, עימת את דבריה עם דברי המערער שכפר במיוחס לו, והבהיר מדוע ראה לדחות את דבריו ולאמץ את גרסתה במלואה. על-פי גרסתה, במספר הזדמנויות שונות בבית הוריו של המערער, ביצע בה המערער מעשים מגונים בכך שהתקרב אליה, נגע בחזה ובאיבר מינה וחיבק אותה. במספר הזדמנויות באותן הנסיבות מישש המערער וליקק את חזה של הקטינה מתחת לבגדיה ולא שעה לבקשותיה החוזרות לחדול ממעשיו. במספר הזדמנויות חשף המערער את איבר מינו בפני הקטינה, מישש אותו והתקרב אליה במטרה שתיגע באבר מינו. בגין מעשים אלה הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) 345(א)(1) לחוק ומעשה מגונה בפומבי בקטינה מתחת לגיל 14 לפי סעיף 349(ב) לחוק. נוסף על כך, במועד בלתי ידוע חשף המערער את אבר מינו בפני הקטינה, משך אותה אליו וכפה עליה לנגוע באבר מינו, לאחר מכן קרב את פיה אל אבר מינו וניסה להחדיר את אבר מינו לפיה ללא הסכמה. המערער הוביל את הקטינה לחדרו, נשכב על גבו, הוריד מכנסיו וכן גם את מכנסי הקטינה והכריח אותה לשבת על אבר מינו, לאחר מכן קרב את אבר מינו סמוך לאבר מינה וביצע תנועות משגל במהלכן קרב את אבר מינו אל אבר מינה ללא הסכמתה. בהמשך השכיב את הקטינה על גבה על המיטה שבחדר, שכב עליה עד שחשה שנחנקת, אחר כך ניסה להחדיר את אבר מינו לאבר מינה של הקטינה וכשהיא חשה שאבר מינו סמוך לשלה קמה מהמיטה ומנעה ממנו לחדור לתוכה. בגין מעשים אלה הורשע המערער בעבירות של ניסיון לאינוס קטינה מתחת לגיל 14 לפי סעיפים 345(א)(1) יחד עם סעיף 25 לחוק, וניסיון לבצע מעשה סדום מתחת לגיל 14 לפי סעיף 347(ב), 345(ב)(1) יחד עם סעיף 25 לחוק. לצד זאת, זוכה המערער מחמת הספק מביצוע עבירות של מעשים מגונים ומעשה מגונה בפומבי כלפי קטינה מתחת לגיל 14 שיוחסו לו בתקופה שבין השנים 2002 - 2004. 3. בגזר הדין עמד בית המשפט המחוזי על חומרת מעשיו של המערער, שניצל את הקרבה המיוחדת שנוצרה בינו לבין הקטינה ומשפחתה, כאשר הוא משמש לה תחליף אב, כדי לבצע בה את זממו. בית המשפט זקף לחובת המערער גם את עברו הפלילי המחזיק, בין היתר, עבירת מין קודמת, שבגינה נדון לעונש מאסר על תנאי. הודגש כי חודשים ספורים לאחר תום תקופת התנאי, שב המערער לסורו וביצע שורה של עבירות חמורות לאין שיעור מהעבירה הקודמת. עוד הביא בית המשפט בחשבון את חוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות שנערכה בעניינו של המערער, שלפיה נשקפת ממנו מסוכנות בינונית עד גבוהה לטווח ארוך, בין השאר, משום שאינו מגלה אחריות למעשיו ואינו מביע רצון להליך טיפולי. לבסוף, ציין בית המשפט כי היה ער למצבן המורכב של הקטינה ואמה בתוך המארג המשפחתי הסבוך שבו הן נמצאות, כאשר כתוצאה מחשיפת הפגיעה, נוצר קרע מוחלט בתוך המשפחה ורק אמה של הקטינה ואחיה מאמינים לסיפורה. על רקע זה העניק בית המשפט משקל מסוים לבקשתן לחמול ולהתחשב במערער. עם זאת, הדגיש כי מחובתו גם להבהיר בדרך של ענישה משמעותית את סלידת החברה ממעשים כגון אלה של המערער. באיזון בין השיקולים השונים, גזר בית המשפט את עונשו של המערער לעונש המפורט מעלה. 4. ערעור המערער בפנינו נסב על חומרת העונש ועל תקופת המאסר הארוכה שנגזרה עליו לעומת מקרים דומים שבהם הוטלו תקופות מאסר קצרות יותר. בא כוח המערער עמד על העובדה שהמערער מודה, מתחרט ולוקח אחריות וכן על רצונו להשתקם. המעשים נשוא הרשעתו אירעו בשנת 2004 כאשר הקטינה הגיעה לביתו רק פעם בחודש ולא מידי יום כפי שניתן היה להתרשם. עוד ציין כי לא היה שימוש בכוח. דווח כי אמה של הקטינה מבקשת שבית המשפט יקל בעונשו, כך גם כל המשפחה שבאה לתמוך בו כמו גם הקטינה. צוין כי הרשעתו הקודמת היא משנת 1999. עוד נטען כי ספק אם יוכל המערער לשלם את הפיצוי שהושת עליו מאחר שאין לו המשאבים לשלמו. לסיכום מבקש הוא הקלה בעונשו של המערער שיהא בה פתח של תקווה לחזור לחברה. 5. באת כוח המשיבה עמדה על כך שאין להקל בעונש. היא הדגישה כי מעשיו של המערער נמשכו לאורך זמן, משנת 2006-2004, כי הקטינה הייתה מתחת לגיל 14 וכי המערער היה דמות משמעותית בחייה וניצל את תמימותה. עוד צוין כי לאורך כל השנים המערער מסרב להשתלב בטיפול כלשהו, גם שירות המבחן הדגיש את העובדה שאינו רואה צורך בטיפול ואת המסוכנות הנשקפת ממנו. כמו-כן, צוין כי טרם החל לשלם הפיצויים לקטינה. לעניין בקשת הקטינה ואמה להקל בעונשו של המערער, צוין כי מהתסקיר עולה שהאם והבת מצפות שהמצב ישוב לקדמותו, צפייה שאינה מציאותית. לסיכום הדגישה באת כוח המשיבה את החשיבות שבעקרונות ההלימה, הגמול וההרתעה שבתיק זה. 6. לאחר שעיינו בכתב הערעור ושמענו את טענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בלבד (ראו, למשל: ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.06); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.09)). שוכנענו כי המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים המצדיקים התערבות. 7. מעשי המערער חמורים הם עד מאד. המערער היה לדמות דומיננטית בחייה של הקטינה ומשפחתה מאז גירושי הוריה. במשך תקופה ארוכה ניצל את האמון שהקטינה רחשה לו והפך אותה לכלי למימוש יצריו. הקטינה היתה בתחילת ביצוע המעשים בת 11 בלבד, כאשר המערער מבוגר ממנה ב-16 שנים. את החותם שהותירו המעשים המיניים החמורים והנשנים שביצע בה המערער ניתן ללמוד מתסקיר הקורבן שנערך בעניינה. עולה כי מדובר בנערה פגועה, כואבת וחסרת אמונה, אשר הפגיעה הקשה והממושכת הותירה בה צלקות, שספק אם אי פעם תתרפאנה. כפי שעולה מגזר הדין, כיום מתמודדות הקטינה ומשפחתה הקרובה עם הקרע שנוצר מול המשפחה המורחבת בעקבות חשיפת הפגיעה. דומה כי קרע זה עומד ברקע בקשותיהן של הקטינה ואמה לנקוט במידת הרחמים כלפי המערער ולהקל בעונשו. בנסיבות אלה סבורים אנו כי יש לייחס לבקשה זו משקל מוגבל בלבד, כפי שאכן ייחס בית המשפט המחוזי, וליתן את הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה. 8. מעבר לכך, הצורך בהרתעה אישית בתיק הנוכחי בא לידי ביטוי ביתר-שאת נוכח העובדה כי למערער הרשעה קודמת בעבירת מין משנת 2001, אף שברף התחתון של החומרה, אשר בגינה נדון לעונש מאסר מותנה. עונש זה לא מנע ממנו לשוב ולבצע שורת עבירות מין בדרגת חומרה גבוהה משמעותית בקטינה שלפנינו. לכך יש להוסיף את המסוכנות הנשקפת מן המערער, כפי שניתן ללמוד מהערכות המסוכנות שנערכו בעניינו. מההערכה העדכנית עולה כי אף שהמערער שינה את עמדתו וכיום הוא מודה בביצוע העבירות, "הרושם כי מדובר בהודאה שטחית ומינימאלית והרושם כי בבסיס הודאתו עומד הרצון להשיג הקלה בעונש, ותו לא. ללא הבעת תחושת אשמה כלפי הקורבן וללא תובנה להשלכות מעשיו עליה" (עמ' 10 לחוות הדעת). מסוכנותו מוסיפה לעמוד על רמה בינונית עד גבוהה לטווח ארוך. עוד עולה כי הוא אינו מביע עניין בקבלת טיפול וכך גם עולה מתסקיר שירות המבחן מיום 6.3.12. משאלה הם פני הדברים, לא נראה כי יש מקום להפחתה בעונש בגין השיקול השיקומי. 9. נציין כי לא נעלמו מעינינו נסיבותיו האישיות של המערער, ובכללן העובדה כי שני הוריו אינם עוד בחיים, כי הוא מגיע מרקע נורמטיבי ואביו היה איש מכובד בקהילה. אולם לא שוכנענו כי שיקול זה מצדיק התערבות בעונש. גם לא מצאנו ממש בטענת המערער כי עונשו חורג מרף הענישה המקובל במקרים דומים. סיכומו של עניין, התרשמנו כי בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין השיקולים הצריכים לעניין והעונש שהשית על המערער הינו הולם וראוי בנסיבות המקרה. הערעור, אפוא, נדחה. ניתן היום, ג' בניסן תשע"ב (26.3.12). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09065040_B12.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il