אינסטר אנג'אס נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 6463/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6463/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. אינסטר אנג'אס 2. מוחמד אנג'אס נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אזברגה עבד-אל כרים בשם המשיב: עו"ד יצחק ברט פסק-דין השופט ע' פוגלמן: עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי נורה על עיכוב ביצוען של כל פעולות האכיפה נגד העותר 2 (להלן: העותר), לרבות הרחקתו מישראל, עד להכרעה בבקשה שהגיש למתן היתר שהייה בישראל מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק). 1. על-פי הנטען, העותר, יליד שנת 1982, הוא תושב האזור השוהה בישראל מזה שבע עשרה שנים ללא היתר שהייה כדין ובשנת 2010 הוא נשא לאישה את העותרת 1 (להלן: העותרת), ילידת שנת 1990 ובעלת אזרחות ישראלית. ביום 17.5.2012 הגישו העותרים בקשה להסדרת מעמדו של העותר מכוח נוהל איחוד משפחות אך בקשתם נדחתה נוכח גילם הצעיר שאינו עומד בתנאי הסף הקבועים בחוק. ביום 24.5.2012 פנו העותרים לוועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים לפי סעיף 3א1 לחוק (להלן: הוועדה המקצועית) בבקשה להסדרת מעמדו של העותר בשל קיומם של טעמים הומניטאריים מיוחדים, וביום 6.6.2012 נתקבלה תשובת הוועדה המקצועית לפיה הבקשה תועלה לדיון על-פי סדר הגשתה. 2. מכאן העתירה שלפנינו. לפי הנטען בעתירה, העותר מנוע מלחזור לשטחי האזור בשל סיכון הנשקף לחייו. עוד נטען כי העותרת אינה חפצה לעבור להתגורר באזור בשל היותה אזרחית ישראלית וכי אם לא יעוכבו הליכי האכיפה נגד העותר, הרחקתו מישראל תביא להפרדתו ממשפחתו ולפגיעה בזכויותיה של העותרת לחירות אישית. עוד טוענים העותרים כי מאחר שבקשתם מונחת לפני הוועדה המקצועית זה זמן רב, ובשל הבקשות הרבות המונחות לפני הוועדה והצורך להמתין פרק זמן ארוך עד למתן החלטה, יש להיעתר לסעד המבוקש ולהימנע מהרחקתו של העותר מישראל עד להכרעה בבקשתם. 3. המשיב טוען, מנגד, כי התנהלותו של העותר – השוהה בישראל מזה שבע עשרה שנים בניגוד לדין ואשר כלל לא טרח לנסות ולהסדיר את מעמדו – לוקה בחוסר ניקיון כפיים שיש בו כדי להביא לדחיית העתירה. עוד מציין המשיב כי העותר טוען שנשקפת סכנה לחייו אם יחזור לתחומי האזור אך הוא לא טען שהגיש בקשה לוועדת המאוימים, האמונה על בחינת בקשות מעין אלו, ועל כן יש לדחות את בקשתו גם מחמת אי-מיצוי הליכים. המשיב מוסיף וטוען כי בהתאם לסעיף 3א1(ד) לחוק על שר הפנים ליתן החלטה בבקשה למתן היתר שהייה מטעמים הומניטאריים בתוך שישה חודשים מיום שהומצאו לוועדה המקצועית כל המסמכים הדרושים לה ועל כן טרם חלף המועד הקבוע בחוק למתן החלטתו. לבסוף מציין המשיב כי לחובתו של העותר רישום פלילי וכי קיים מידע מודיעיני שלילי בעניינו וגם מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשתו. 4. דין העתירה להידחות על הסף. על-פי המתואר בעתירה, העותר שוהה בישראל פרק זמן ארוך של שבע עשרה שנים ללא היתר כדין ואין טענה כי במהלכה של תקופה זו הוא עשה ניסיון להסדיר את מעמדו, בין על בסיס טענתו כי נשקפת סכנה לחייו אם יורחק מישראל חזרה לאזור, בין מכל טעם אחר. העותרים פנו לראשונה בבקשה להסדרת מעמדו של העותר בחודש מאי 2012, בעילה של "איחוד משפחות", גם זאת למעלה משנתיים לאחר נישואיהם. לאחר שנדחתה בקשתם שבו ופנו העותרים בבקשה להסדרת מעמדו של העותר מטעמים הומניטאריים. כל עוד לא חלף המועד שנקצב בדין להחלטתה של הוועדה המקצועית, אין עילה – בנסיבות העניין – למתן סעד כלשהו בהקשר זה. זאת ועוד: ככל שיש בפי העותר טענות בדבר הסיכון הנשקף לחייו כתוצאה מהרחקתו, הסמכות לדון בטענות אלו מסורה לוועדת המאוימים (בג"ץ 3232/08 פלוני נ' שירות הבטחון הכללי, פסקה 4 (לא פורסם, 23.6.2008); בג"ץ 11090/07 פלוני נ' שר הביטחון, פסקה ד (לא פורסם, 6.4.2008)), והוא רשאי לבקש מהוועדה סעד ארעי עד להחלטה בבקשתו. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בחשון התשע"ג (‏24.10.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12064630_M03.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il