פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 11090/07
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 11090/07
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הבטחון
2. ועדת המאויימים במשרד הבטחון
3. משטרת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד מוחמד ח'לאילה
בשם המשיבים:
עו"ד איתי רביד
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א. עניינה של העתירה בהחלטת ועדת המאוימים, לפיה אין מקום להמשיך להעניק לעותר היתרי שהייה זמניים בישראל.
ב. (1) העובדות הצריכות לענייננו כעולה מתשובת המשיבים הן כדלקמן: העותר שיתף פעולה עם משטרת ישראל בין השנים 2004-1993. כן קיים כשתי פגישות חד פעמיות נוספות ב 20.9.05 וב-8.3.06. סך הכל נערכו עם העותר כ-53 פגישות, במהלכן מסר 71 ידיעות. העותר תוגמל בשנת 1995 בצורה מסוימת.
בשנת 2004, לאחר שבקשותיו לאיחוד משפחות סורבו, פנה לועדת המאוימים בבקשה כי יוענקו לו היתרי שהייה מתחדשים בישראל. נוכח הערכת הסיכון באותה עת הוחלט להעניק לעותר היתרי שהייה אלה. צוין כי גורמי הבטחון והמשטרה התנגדו אף למתן היתרי שהייה אלה, אך נוכח שיקולי הסיכון שעמדו מנגד הוחלט להעניק לו היתרי שהייה זמניים. יצוין כי בעניינו של העותר הוגשו בעבר עתירות נוספות אשר נדחו או נמחקו (בג"צ 3838/98; בג"צ 10269/01; בג"צ 2460/05; בג"צ 3332/06), בין היתר על רקע דחיית בקשותיו לאיחוד משפחות נוכח מעורבותו בפלילים והיותו נשוי בנישואי ביגמיה. עתירה נוספת שהגיש העותר כי תותר יציאתו לחו"ל דרך נמל התעופה בן גוריון נדונה בפני השופט פוגלמן (בג"צ 7334/07) והיא תלויה ועומדת.
(2) לבקשת גורמי הביטחון נערכה בחודש דצמבר הערכה מחודשת של המצב בפני ועדת המאויימים. הוחלט שלא להמשיך ולהעניק לעותר היתרי שהייה בישראל מכוח טענתו כי נשקפת סכנה לחייו משהייה באזור, נוכח מידע עדכני לפיו העותר נמצא באיזור באופן תדיר; העדר מידע המצביע על סכנה עדכנית הנשקפת לחיי העותר משהייה באיזור; ומנגד המסוכנות הנשקפת מן העותר לשלום הציבור בישראל (בשל מעורבותו האינטנסיבית בפלילים).
ג. (1) המשיבים ציינו בתגובתם כי מאוימות בתחומי האזור נבחנת בשני אלה: "האחד, קיומן של אינדיקציות המצביעות על סכנה הנשקפת לחייו של הפונה על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. השני, סכנה אשר עלולה להישקף לשלום הציבור בישראל ולבטחונו משהייתו של הפונה בתחומה". לטענתם נוכח העובדה שהעותר נמצא באיזור באופן תדיר, ונוכח מידע כי בהתרת שהייתו בישראל יש כדי לסכן את שלום הציבור ובטחונו, לא נפל פגם בהחלטת הועדה.
(2) באשר לזימונים שהתקבלו אצל העותר מטעם שירות הביטחון של השירות הפלסטיני וצורפו לעתירה, נטען לאחר בדיקת גורמי הביטחון, כי אין אינדיקציות לכך שהעותר זומן לחקירות במנגנוני הביטחון הפלסטינים; ומכל מקום אין בעצם קיומם של זימונים אלה להעיד על המאוימות לה הוא טוען, בפרט על רקע כלל הנתונים הקיימים בעניינו המצביעים על מעורבותו בפלילים. בנסיבות אלה מסרו גורמי הביטחון כי עמדתם בעינה עומדת. עמדה זו הועברה ליו"ר ועדת המאוימים, אשר מצא כי אין מקום לשנות מההחלטה.
(3) עוד צוין, כי פונה אשר מוענקים לו היתרי שהייה מזדמנים חותם על הצהרה (המוכתרת תצהיר) לפיה ימנע מעיסוק בפלילים, וככל שיפר התחייבות זו ניתן יהא לבטל את ההיתרים. העותר חתם על הצהרה כאמור, אולם מן המידע המודיעיני שבידי המשטרה עולה כי לא עמד בהתחייבות זו והמשיך להיות מעורב בפלילים.
ד. לא מצאנו להיעתר למבוקש. שאלת הסיכון לחיי העותר מהרחקתו לאיזור נתונה לבחינתה של ועדת המאויימים (בג"צ 11295/03 פלונים נ' משטרת ישראל (טרם פורסם) (2007)). בפני הועדה הוצגו העובדות הנוגעות לענין, ותוצאות בדיקתה הן כי אין ממש בטענות העותר לפיהן נשקפת סכנה לחייו באיזור בשל חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. יתר על כן, נמסר כי העותר נכנס לשטחי האיזור, עובדה המערערת ביותר את אמינות גירסתו בדבר הסכנה הנשקפת לו מהרחקתו לאיזור (בג"צ 3466/05 פלוני נ' שר הביטחון (לא פורסם)(2006)). לכך גם מצטרף מידע קונקרטי באשר למסוכנותו של העותר לשלום הציבור. אטעים כי טעם אחרון זה – המעורבות בפלילים – יש בו חשיבות רבה. לא יתכן כי אדם יאחז במקל בשני קצותיו. מחד גיסא יבקש לחיות בישראל ומאידך גיסא יפגע בבטחון הציבור בה על-ידי מעורבות בפלילים. תרתי דסתרי הם, שאין להלמם.
ו. נוכח האמור, לא ראינו להתערב בקביעותיה של ועדת המאוימים, ולא נוכל להיעתר לעתירה.
ניתן היום, א' בניסן תשס"ח (6.4.08).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07110900_T04.doc מפ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il