פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 3466/05
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 3466/05
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופטת א' חיות
העותרים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
5. פלוני
6. פלוני
7. פלוני
8. פלוני
9. פלוני
10. פלוני
11. פלוני
12. פלוני
13. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הבטחון
2. שר הפנים
3. מנכ"ל משרד הפנים
4. מנהל הלשכה האזורית למנהל אוכלוסין
ירושלים
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א. עניינה של העתירה בבקשת העותרים 13-2 למתן מעמד של תושבות קבע או אישורי שהייה בישראל. בעתירתם טוענים הם, כי נשקפת לחייהם סכנה בתחומי הרשות הפלסטינית, נוכח היות אחיו של העותר 1 סייען לכוחות הבטחון הישראלים.
ב. כעולה מתשובת המשיבים, בשנת 1994 אכן הוכר אחיו של העותר 1 כזכאי לטיפול שיקומי של המנהלה הביטחונית לסיוע. במסגרת טיפול זה, ניתן לעותר 1 לפנים משורת הדין ומטעמים הומניטריים, מעמד של תושב קבע בישראל.
ג. לטענת המשיבים, נוכח העובדה שהעותרים עצמם לא היו סייענים אלא מייסדים הם את העתירה על היותו של אחי העותר 1 סייען, אין כל עילה בידיהם לקבלת מעמד של תושבי קבע בישראל. מוסיפים המשיבים כי דין העתירה להידחות, אף נוכח הוראותיו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ה-2005 (להלן – החוק), הקובעות כי בתקופת תוקפו של החוק, שר הפנים לא יעניק לתושב האזור אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל אלא בהתאם לחריג בסעיף 3ג לחוק. טוענים המשיבים, כי אף לא אחד מן העותרים נכנס לגדרי החריג, שכן איש מהם לא פעל "פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או עניין חשוב אחר של המדינה", כנקבע בחריג, ואף אינם עונים על הגדרת "בן משפחה" שבסעיף הנזכר.
עוד טוענים המשיבים כי על אשת העותר 1 וילדיו הקטינים לפנות בבקשה לאיחוד משפחות לבית המשפט לעניינים מינהליים. לבסוף נטען, כי עניינם של העותרים נבחן על ידי ועדת המאוימים, וזו לא מצאה כי נשקפת להם כל סכנה באזור.
ד. (1) אין בידינו להיעתר למבוקש. ראשית, באשר לטענה העיקרית, בדבר סכנה הנשקפת לעותרים באיזור. ועדת המאוימים בחנה את עניינם של העותרים והחליטה כי אין סימנים לסכנה הנשקפת לחייהם באזור; נהפוך הוא, הועדה אף ציינה בהחלטתה, כי קיים מידע שחלק מבני המשפחה ביקרו באזור. העותרים לא הציגו אינדיקציות אחרות, ואין איפוא מקום להתערבותנו בהחלטה זו.
(2) ועוד, בפני אשת העותר וילדיה הקטינים האפשרות לפנות בבקשה לאיחוד משפחות כפי שעשה אחיו של העותר 1. משקיים סעד חלופי, על העותרים למצותו. ובמישור השיפוטי מצוי הוא בגדרם של בתי המשפט לעניינים מינהליים, כיוון שהמדובר באיחוד משפחות של תושב קבע (ולא של אזרח).
(3) סעיף 3 ג לחוק קובע:
"על אף הוראת סעיף 2, רשאי שר הפנים להעניק אזרחות או לתת רישיון לישיבה בישראל, לתושב אזור, ורשאי מפקד האזור לתת לתושב אזור היתר לשהייה בישראל, אם שוכנעו כי תושב האזור מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה וכי הוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או עניין חשוב אחר של המדינה, או שהענקת האזרחות, מתן הרישיון לישיבה בישראל או מתן ההיתר לשהייה בישראל, לפי העניין, הם מעניינה המיוחד של המדינה; בפסקה זו, "בן משפחה" – בן זוג, הורה, ילד".
כפי שטענו המשיבים, העותרים אינם נכנסים לגדרי הגדרת "בן משפחה" בחוק שכן המדובר באשת וילדי העותר 1, שהוא אחיו של הזכאי לטיפול שיקומי של המנהלה הבטחונית לסיוע. הם לא פעלו, ואף לא טענו כי פעלו, לקידום הבטחון, הכלכלה או עניין חשוב אחר של המדינה.
ה. נוכח האמור אין בידינו להיעתר למבוקש. צו הביניים בטל.
ניתן היום, כ"ו באדר תשס"ו (26.3.06).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05034660_T08.doc/אמ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il