רגבים נ. מפקד מחוז חוף , משטרת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 6455/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6455/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון העותרת: רגבים נ ג ד המשיבים: 1. מפקד מחוז חוף, משטרת ישראל 2. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה 3. עבד אגאבריה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד בועז ארזי בשם המשיבים 2-1: עו"ד אודי איתן פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשה כי בית המשפט יורה למשיבים 2-1 (להלן: המדינה) ליתן טעם מדוע לא יממשו את צו ההריסה שהוצא למבנה שבנה המשיב 3 (להלן: המבנה ו-עבד) בסמוך לאום אל-פאחם. המדובר במבנה רחב מימדים שנבנה בניגוד לדין, ושעומד במוקד של השתלשלות עניינים משפטית ענפה בערכאות שונות, החל משנת 2003, שבמסגרתה הוצא למבנה צו הריסה, אך זה טרם בוצע (ראו פירוט ברע"פ 4086/15 אגבאריה נ' מדינת ישראל (20.7.2015)). העותרת, שהיא עמותה הפועלת בתחומי המדיניות הקרקעית, הגישה עתירה קודמת שבה התבקש סעד זהה כבר בחודש פברואר 2015 (בג"ץ 1340/15), וזו נמחקה בפסק דינו של בית משפט זה מיום 8.3.2016. זאת לנוכח התפתחויות שחלו לאחר הגשת אותה עתירה בגדרי ההליכים הפליליים בעניין ביצוע צו ההריסה, שעיקרן בהארכת המועד לביצוע ובעיכובו עד ליום 25.2.2017, תוך שצוין: "בהינתן ההתפתחויות האחרונות הללו נראה כי מכאן ואילך ובכל הנוגע לביצוע הצו, ראוי להותיר את סוגיית ביצועו לערכאות הדנות בהליך הפלילי". העותרת הגישה עתירה זו ביום 21.8.2016, לאחר שבוטל עיכוב ביצוע צו ההריסה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' בש) מיום 16.5.2016 (עפ"א 15392-03-16) – ולמרות זאת הצו לא בוצע. כן התבקש צו ביניים שיורה לעבד להימנע מביצוע עבודות בחלקה שעליה בנוי המבנה. 2. בתגובת המדינה לעתירה עדכנה המדינה כי היא הגיעה להסכמות עם עבד ביום 25.8.2016, ועיקרן בהתחייבות מצד עבד לאטום את המבנה עד ליום 1.9.2016 ולהפסיק את השימוש בו לחלוטין; וככל שלא יוכשר המבנה כדין עד ליום 28.2.2019 – התחייב עבד להרוס אותו. עוד עדכנה המדינה כי המבנה אכן נאטם והופסק השימוש בו, וכי ביום 8.9.2016 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' בש) תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (עפ"א 39262-07-16). לנוכח האמור התבקשה העותרת להודיע אם היא עומדת על עתירתה. ביום 20.11.2016 הודיעה העותרת כי לשיטתה יש "טעם לפגם" בהתנהלות המדינה, שהגיעה להסדר עם עבד ימים ספורים לאחר הגשת העתירה, ובכך "פעלה באופן עקיף למנוע את הדיון בבית משפט נכבד זה". עוד נטען כי לגישת העותרת ההסדר אינו סביר ופסול. העותרת הותירה לשיקול דעתו של בית המשפט את ההחלטה אם למחוק את העתירה, תוך שהתבקש כי ייפסקו לטובתה הוצאות, או לנהל את ההליך תוך בחינת ההסדר שנחתם בין המדינה לעבד. 3. דין העתירה להימחק. כאמור, המדינה ועבד הגיעו בעניין המבנה להסכמות, שקיבלו תוקף של פסק דין. העתירה מיצתה את עצמה אפוא, ואין עוד מקום לדון במסגרת זו בתנאים לביצוע צו ההריסה – הוא הסעד שהתבקש בעתירה; והעותרת אינה חולקת על כך. אף אין מקום לדון בפרטיו של ההסדר, משזה קיבל כאמור תוקף של פסק דין. בית המשפט הגבוה לצדק איננו משמש כערכאת ערעור על בתי המשפט הרגילים, ואינו מקיים ביקורת שיפוטית על פסקי דין חלוטים (ראו למשל, בג"ץ 6949/16 עווד נ' בית משפט מחוזי בנצרת (27.10.2016); בג"ץ 7784/15 ישיבת תורה ודעת תשס"ד נ' עיריית בני ברק (24.2.2016)). סוף דבר, העתירה נמחקת, וממילא מתייתרת הבקשה למתן צו ביניים. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לפסיקת הוצאות לטובת מי מהצדדים. ניתן היום, ‏כ' בחשון התשע"ז (‏21.11.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16064550_G11.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il