מריה בוצ'רניקובה נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 6308/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6308/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותרת: מריה בוצ'רניקובה נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנהל רשות האוכלוסין וההגירה עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרת: עו"ד פרופ' מיכאל קורינאלדי; עו"ד קילא ליכטר בשם המשיבים: עו"ד יונתן נד"ב פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. העותרת הגיעה לישראל בנובמבר 2016. שורשיה בקהילת יהודי ויסוקי שבפלך וולונז' בדרום רוסיה, המוכרת גם כקהילת ה'סובוטניקים'. ביום 23.7.2017 נדחתה בקשת העותרת לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות), מאחר שאינה עומדת בקריטריונים המתאימים, "בהסתמך על פסק דין בבג"צ בנושא הסובוטניקים". 2. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה נטען כי החלטת המשיבים שרירותית, בלתי-חוקית, ודינה אפוא להתבטל. לטענת העותרת, המשיבים אישרו בעבר ליהודים מקהילת הסובוטניקים לעלות ארצה, בכלל זה גם בנות משפחתה, ואין עילה חוקית להפלותה לרעה ללא נימוק וראיות. 3. בתגובתם המקדמית טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות, בהעדר עילה להתערבות בהחלטתם. לטענתם, בקשת העותרת לקבלת אשרת עלייה אינה מבוססת על ראיות בדבר יהדותה. טענתה המרכזית היא כי בנות משפחתה עלו בעבר לישראל במסגרת חוק השבות, ולאחר הגעתן נרשמו כיהודיות במרשם האוכלוסין. אמנם, עד שנת 2008 ניתנו אשרות עלייה לחברי קהילת הסובוטניקים, בכלל זה גם לבנות משפחתה של העותרת, אף שיהדותם לא הוכחה מעולם בנתונים פרטניים. ברם, מדיניות זו השתנתה. על-פי המדיניות הנוהגת כיום, חברי קהילת הסובוטניקים אינם זכאים לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, אלא בהצגת ראיות ברורות וחד-משמעיות ליהדותם. רישום בנות משפחתה של העותרת כיהודיות במרשם האוכלוסין אינו מעיד, כשלעצמו, על יהדותה. 4. ביום 31.5.2018 קיימנו דיון בעתירה, שבסופו הצענו המשיבים לשוב ולבחון את החלטתם לאור נסיבותיה הפרטניות של העותרת. לצד זאת, "רשמנו לפנינו את דברי ב"כ המשיבים כי אין בעצם שקילת ההצעה כדי לומר דבר לגוף העניין, וכי נסיבות העניין דנן שונות ממקרים אחרים שעליהם דובר בישיבה היום". 5. ביום 29.10.2018 הוגשה הודעה מטעם המשיבים, שבמסגרתה נמסר כי הוחלט ליתן לעותרת, "בשים לב לנסיבות הפרטניות בעניינה – ומבלי שיש בכך לגרוע מאיזו מן הטענות שנטענו בתגובה המקדמית מטעם המדינה – מעמד בישראל בדמות רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 למשך שנתיים (שנה בכל פעם), שלאחריהן, וככל שהעותרת תוכיח כוונת ומגמת השתקעות בישראל, ובהתאם ליתר הדינים והנהלים החלים בעניין, יינתן לה רישיון לישיבת קבע". בנסיבות אלו ציינו המשיבים, כי העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. 6. בתגובתה להודעת המשיבים טענה העותרת כי אף שהיא עומדת על טענותיה, היא מקבלת את החלטת המשיבים כמפורט בהודעתם. זאת, בין היתר, נוכח העובדה שהיא בהריון "ואינה יכולה להמתין להכרעה בעתירה בהליכי בג"ץ רגילים". לצד זאת ביקשה ליתן תוקף של פסק דין להודעת המשיבים, תוך שמירת זכויות וטענות. כמו כן ביקשה, כי נמליץ על טיפול דחוף בביצוע הבדיקות הרלבנטיות הנדרשות לשם הענקת רישיון ישיבה ארעי. 7. נוכח החלטת המשיבים, המקובלת בנסיבות העניין על העותרת, התייתר הצורך לדון בעתירה. המשיבים יפעלו כאמור במכתבם מיום 28.10.2018. לא ראיתי ליתן הנחיות למשיבים לעניין קדימות הטיפול בעניינה של העותרת. 8. העתירה נמחקת אפוא בזאת. אין צו להוצאות. החזר האגרה בהתאם לתקנות. ניתן היום, ‏י"ט בכסלו התשע"ט (‏27.11.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 17063080_O15.doc אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il