לוטבה נ' ביטוח לאומי ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6158/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין העותרת: מלכה לוטבה נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: בעצמה בשם המשיבה 1: עו"ד אורנה רוזן-אמיר פסק-דין השופט א' שטיין: עניינה של עתירה זאת בטענת העותרת בדבר זכאותה לקצבת לימודים בסך של 12,500 ₪ עבור השנים 2015-2012 – זאת, מכוח סעיף 74 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). במסגרת זו מבקשת העותרת כי נקבע זכאות כאמור חלף פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטים א' איטח, ס"נ, ל' גליקסמן, ח' אופק גנדלר, ונציגי הציבור ש' כפיר וצ' טבצ'ניק) אשר ניתן ביום 2.8.2020 בעב"ל 21420-02-20 ובמסגרתו נדחה ערעורה של העותרת על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה נצרת (השופטת א' יעקבס) בב"ל 3076-02-19 אשר ניתן בהסכמת הצדדים ופסק לטובת העותרת סך של 3,500 ₪. בית הדין האזורי פסק סכום כאמור לטובת העותרת בציינו כי "חרף רצונו של בית הדין לסייע לתובעת [העותרת דכאן – א.ש.] הרי שבהיעדר אסמכתאות להוכחת פניות שלה, לנתבע, בזמן אמת, לקבלת מענקי לימודים בשנים 2015-2012 [...] דין תביעתה להידחות. חרף זאת [...] החלטתי, לפנים משורת הדין, וכדי לסייע לתובעת ולו במעט, לחייב את הנתבע לשלם לה סכום של 3,500 ₪ בגין הוצאות משפט [...] סכום זה יביא לידי סיום מוחלט מלא וסופי של כל טענות התובעת ביחס למענקי הלימודים אותם תבעה במסגרת תביעתה כאן" (ההדגשה הוספה – א.ש.). פסק דין זה ניתן מכוח הסכמת הצדדים, בדומה לפסקי-דין בדרך של פשרה אשר ניתנים על ידי בתי המשפט הרגילים בגדרו של סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. העותרת ערערה על פסק דין זה לבית הדין הארצי. בית הדין הארצי דחה את ערעורה, פה-אחד, בקבעו, בין היתר, כי תביעתה נגועה בשיהוי במובנו של סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי. בעתירתה הנוכחית, העותרת שבה על טענותיה בדבר זכאותה למענק האמור, תוך שהיא מבקשת מאתנו כי נתחשב במצבה הייחודי כאם לארבעה ילדים ובעלת זכאות לקצבת נכות כללית. מבלי להקל ראש במצבה של העותרת, קצרה ידינו מלהושיע. לאחר עיון בכתובים שהונחו לפנינו, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא עמנו כי בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. מידת התערבותנו בפסיקתם של בתי הדין לעבודה מצומצמת מאוד ונעשית בריסון רב ובמסורה (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 6574/11 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (7.6.2012); בג"ץ 7391/10 פלוני נ' פלונית (30.5.2012); בג"ץ 9619/11 חדד נ' בית הדין הארצי לעבודה (12.3.2012)). התערבות כאמור תהא מוצדקת רק כאשר מתגלית בהכרעתו של בית הדין לעבודה טעות משפטית מהותית הגורמת עוול שדורש תיקון. פסקי הדין של בתי הדין לעבודה – האזורי והארצי – אינם מגלים שום טעות כזאת. לא זו אף זו: בית הדין האזורי פסק את אשר פסק לטובת העותרת לפנים משורת הדין ומכוח הסכמת הצדדים לפסיקה בדרך של פשרה. בפסק דין זה לא נוכל – וממילא לא נרצה – להתערב. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א בחשון התשפ"א (‏8.11.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20061580_F04.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il