עוזי אוסטרליץ ,עו"ד נ. וועדת הבחירות המרכזית לכנסת

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6153/19 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון העותר: עו"ד עוזי אוסטרליץ נ ג ד המשיבות: 1. ועדת הבחירות המרכזית לכנסת 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו בשם המשיבות: עו"ד לירון הופפלד פסק-דין השופט י' אלרון: בעתירה זו נתבקשנו להורות למשיבה 1 (להלן: ועדת הבחירות) לערוך בדיקה "מקיפה ויסודית" של כלל טופסי ה"הצהרה בדבר מוגבלות בניידות" אשר מולאו על ידי בוחרים בבחירות לכנסת ה-22, במטרה לאתר "הצהרות שקר", כלשונו. זאת, בכוחות עצמה או באמצעות המשיבה 2 (להלן: משטרת ישראל). כעולה מהעתירה, ביום הבחירות לכנסת ה-22, שחל בתאריך 17.9.2019, הגיע העותר לבחור בקלפי בה היה רשום בהתאם למקום מגוריו, ושם התחוור לו כי "מירב הממתינים לתור בקלפי בה הינו אמור להצביע, טוענים למוגבלות בניידות", כלשונו. העותר פנה, לדבריו, לנציגה מטעם ועדת הבחירות בקלפי (להלן: הנציגה), והפנה את תשומת ליבה לאורכו היחסי של התור. בתגובה סידרה הנציגה תורים נפרדים לבוחרים – האחד לתושבי האזור והשני לבעלי מוגבלות בניידות, והורתה לאחרונים לחתום על טופס הצהרה בדבר מוגבלות בניידות. בגוף הטופס, כפי שצורף לעתירה, מופיעה התראה בדבר ענישה פלילית באם המצהיר אינו מוגבל בניידותו, וזאת בהתאם לסעיפים 68א ו-126(3א) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הבחירות לכנסת). עוד עולה מהעתירה, כי מהתבוננות העותר במצהירים בדבר היותם בעלי מוגבלות בניידות שהמתינו בקלפי, נתעורר אצלו חשד כי רבים מהם אינם עונים על תנאי זה. משהפנה את הדבר לתשומת לב הנציגה, נענה כי היא "מודעת לכך ובהעדר אפשרויות אחרות, מסתפקת באזהרה שבטופס". סמוך לאחר מכן, פנה העותר באופן טלפוני לוועדת הבחירות, והעלה את טענותיו בפני הנציגה עמה שוחח. לטענתו, האחרונה השיבה לו כי כל היוצר קשר עם ועדת הבחירות ושואל בעניין האפשרות לבחור תוך הצהרה בדבר מוגבלות בניידות מותרה שלא לעבור על החוק ולבצע עבירה פלילית, וציינה כי טענותיו של העותר יועברו לגורם מוסמך בוועדת הבחירות. בהמשך היום, ניגש העותר לתחנת משטרה והגיש תלונה "בחשד למרמה רבתי בכל הקלפיות בארץ". בתלונתו טען, כי בוחרים רבים ממקומות שונים חתמו על הצהרה בדבר מוגבלות בניידות למרות שאינם עונים על תנאי זה, וכך עקפו את הצורך לבחור בקלפי אליו הם רשומים בהתאם למקום מגוריהם. למחרת היום, הגיש העותר את העתירה שלפנינו. לצד העתירה נתבקשנו ליתן צו ביניים, האוסר על ועדת הבחירות לפרסם את תוצאות הבחירות לכנסת ה-22, עד לסיום בדיקת טופסי ההצהרה כאמור. בהחלטתי מיום 18.9.2019 דחיתי את בקשת העותר לצו ביניים, משלא מצאתי כי יש בנימוקי העתירה כדי להצדיק זאת. על כן, ובהתאם להוראות החוק המסדירות עניין זה, פורסמו תוצאות הבחירות לכנסת ה-22 ברשומות ביום 25.9.2019. בתגובתן המקדמית לעתירה טוענות המשיבות כי יש לדחותה על-הסף, מאחר שהוגשה מבלי למצות הליכים כנדרש מול ועדת הבחירות, למעט פניה טלפונית אחת בה נאמר לעותר כי טענותיו יועברו לבחינת הגורם המוסמך, ומבלי שהתאפשר לוועדת הבחירות לבחון את טענותיו ולהשיב להן בטרם הוגשה העתירה. עוד נטען, כי היה על המבקש לפנות ב"עתירה מתאימה" ליושב ראש ועדת הבחירות בהתאם לסעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959 (להלן: חוק דרכי תעמולה), וסעיף 137 לחוק הבחירות לכנסת; וכי אין להידרש לטענותיו, משלא הובאו להכרעת יושב ראש ועדת הבחירות. כמו כן נטען כי העתירה מוקדמת, שכן הוגשה סמוך לאחר תלונת העותר במשטרת ישראל ובטרם התקבלה החלטתה בעניין. אשר לדרישת העותר לפסול את קולותיהם של מי שבחרו בבחירות לכנסת ה-22 תוך הצהרה שלא כדין בדבר מוגבלות בניידות, נטען כי זו מהווה למעשה ערעור בחירות, כאשר העותר אינו נמנה על רשימת הזכאים לערער על תוצאות הבחירות לכנסת. המשיבות מוסיפות וטוענות כי דין העתירה להידחות גם לגופה. לטענתן, המחוקק היה מודע לחשש מפני שימוש לרעה בזכות המוקנית לבוחרים מוגבלים בניידותם, ואף על פי כן החליט שלא להעניק לוועדות הקלפי סמכות לבחון את נכונות הצהרות הבוחרים בעניין זה, על מנת שלא לפגוע בבוחרים מוגבלים בניידות. מכל מקום, נטען כי חברי ועדת הקלפי אינם בעלי יכולת מעשית להתחקות אחר מצבם הפיזי של הבוחרים. לבסוף נטען, כי אף אם ניתן היה לבחון את נכונות טופסי ההצהרה של בוחרים בדבר היותם מוגבלים בניידות, לא היה בכך כדי להביא לפסילת קולותיהם, שכן הצהרה שלא כדין בדבר מוגבלות בניידות אינה מהווה עילה לפסילת קולו של בוחר. 11. דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים ובהיותה עתירה מוקדמת. ביסוד עילת הסף של מיצוי הליכים מונחים שיקולי יעילות, ובראשם השאיפה לנסות ולפתור את המחלוקת מבלי להידרש להכרעה שיפוטית. על כן, מיצוי ההליכים הנדרש הינו מהותי, ונבחן בהתאם למכלול נסיבות העניין (וראו לאחרונה: בג"ץ 7928/19 רפול נ' ראש ממשלת ישראל בפסקה 12 (12.12.2019). כעולה מהעתירה, העותר פנה באופן טלפוני לוועדת הבחירות ביום הבחירות, והגיש את העתירה דנן אך יום למחרת. לנוכח המשמעויות מרחיקות-הלכת של הסעדים המבוקשים על ידי העותר, ומשלא הותיר בידי ועדת הבחירות זמן סביר כדי לבחון את טענותיו ולגבש מענה להן, אין לראות בפנייתו הטלפונית בבחינת מיצוי הליכים מהותי. בפרט הדברים אמורים, משעמדה בפני העותר אפשרות להפנות טענותיו ליושב ראש ועדת הבחירות, במועד שניתן היה לבררן ובדרך המתאימה לכך, לפי סעיף 17ב לחוק דרכי תעמולה וסעיף 137 לחוק הבחירות (ראו והשוו: בג"ץ 186/81 שינוי – מפלגת המרכז נ' רשות השידור, פ"ד לה (3) 302, 304 (1983)). זאת ועוד, כידוע, בית משפט זה יימנע מהפעלת ביקורת שיפוטית בטרם ניתנה לרשות המנהלית הזדמנות נאותה לבחון את טענות העותר ולהפעיל את סמכותה (וראו למשל: בג"ץ 4182/19 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' שר העבודה, בפסקה 3 (5.9.2019). בענייננו, העותר הגיש את העתירה למחרת היום בו הגיש תלונה במשטרת ישראל בעניין המצוי בלב עתירתו, כאשר מטבע הדברים טרם נתקבלה החלטת משטרת ישראל בנוגע לאופן הטיפול בתלונתו, וממילא טרם התבררו טענותיו. בנסיבות אלה, המדובר בעתירה מוקדמת, ואין מקום לדון בה בשלב זה. העתירה נדחית אפוא על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבות בסך של 2,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ח בטבת התש"ף (‏15.1.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19061530_J06.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il