מדינת ישראל נ. חאלד חיאט

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6143/00 ע"פ 6541/00 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי המערערת בע"פ 6143/00: מדינת ישראל והמשיבה בע"פ 6541/00: נגד המשיבים בע"פ 6143/00: 1. חאלד חיאט 2. מג'די בזיאן המערער בע"פ 6541/00: מג'די בזיאן ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.7.2000 בת.פ. 1085/00 שניתן על ידי כבוד השופט מ' רביד וערעור שכנגד תאריך הישיבה: י"ז באדר תשס"א (12.3.01) בשם המערערת: עו"ד יאיר חמודות בשם המשיב 1: עו"ד אנדרה רוזנטל בשם המשיב 2: עו"ד עבד אלכרים דראושה פסק-דין השופט א' א' לוי: שני המערערים הודו כי חברו לאחר, ריאד בסילה (להלן - ריאד), לביצועם של מעשי שוד מזויין בבנקים. מערער 1, חאלד חייט (להלן - חאלד) נטל חלק בשלושה אירועים מסוג זה, בעוד שמערער 2, מג'די בזיאן (להלן - מג'די) השתתף בשניים. במהלך מעשי השוד נגנבו עשרות אלפי ש"ח; בשני הבנקים בהם נטלו חלק שני המערערים, נשדד סכום כולל של כ71,000- ש"ח, בעוד שבמקרה הנוסף בו נטלו חלק חלאד וריאד, נשדד סכום של כ18,000- ש"ח. כאמור, הודו חאלד ומג'די במעשים אשר יוחסו להם, ולאחר שהורשעו, גזר בית המשפט המחוזי לחלאד שלוש שנות מאסר ושנה מאסר על-תנאי, בעוד שלמג'די נגזרו 30 חודשי מאסר, תשעה חודשי מאסר על-תנאי, ופסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר. עונש אחרון זה, הפסילה, נגזר למג'די מאחר וכחלק מהקשר הפלילי, הוא נהג באופנוע עמו נמלטו הוא וריאד מהזירה. על גזר-הדין הוגשו שני ערעורים, האחד של המדינה, והיא מלינה על קולת העונש. הערעור האחר הוא של מג'די, אשר סבור כי העונש נוטה דווקא לחומרה, גם ברכיב המאסר וגם בכל הנוגע לעונש הפסילה. השופט המלומד של בית המשפט המחוזי, הדגיש את המסוכנות של המערערים כפי שבאה לידי ביטוי במעשי השוד, והוסיף והדגיש את הצורך להרתיע את הרבים מפני אלימות בכלל, ואיום בנשק ושימוש בו כנגד הקורבן, בפרט. השקפה זו מקובלת עלינו, ואנו גם מסכימים כי אירועים מן הסוג שחאלד ומג'די חטאו בהם, הם כאלה המותירים את רישומם הקשה על הקורבנות. מכאן הצורך לבטא בדרך הענישה את החומרה והסלידה מן המעשים, ובדרך זו להעביר מסר גם לכלל, לאמור, מי שמהרהר לחטוא במעשים מן הסוג הזה, טוב שידע כי הוא עתיד לשלם על כך בשלילת חירותו, ולתקופה ממושכת. מנקודת השקפה זו, מקובלת עלינו טענתה של המדינה שהעונש אשר הושת על המערערים נוטה לקולא, ובמידה מופרזת המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. היינו ערים לכך שמדובר באנשים צעירים, כאשר עברו של מג'די נקי מהרשעות, ולחובת חאלד נרשמה הרשעה אחת מתחום אחר. היינו ערים גם לאמור בתסקיריו של שירות המבחן, ואנו מוכנים גם להניח שעקב גילו הצעיר של מג'די, הוא נגרר למעשים על ידי אחרים. אך בכל אלה אין כדי להצדיק את רמת הענישה שננקטה על ידי בית המשפט המחוזי, הואיל ואין בה ביטוי הולם לחומרת המעשים, למספרם של מעשי השוד בהם היו השניים מעורבים, ולתעוזה שהייתה כרוכה בביצוע העבירות. עם זאת, לא נמצה את הדין עם המשיבים, לאור ההלכה לפיה אין בית משפט של ערעור נוהג לעשות זאת, גם מקום שהוא סבור כי היה נוהג אחרת לו ישב לדין כערכאה ראשונה. לפיכך החלטנו לקבל את ערעור המדינה (ע"פ 6143/00), ואנו מעמידים את עונש המאסר בפועל שנגזר לחאלד (מערער 1) על 5 שנים, בעוד שעונש המאסר של מג'די, מערער 2, יעמוד על שלוש וחצי שנים. יתר חלקיו של גזר הדין, המאסרים על תנאי ועונש הפסילה, ישארו על כנם. ניתן היום, י"ז באדר תשס"א (12.3.01). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00061430.O03/אז