סלאם אבו עסבה נ. שר החינוך

פסק-דין בתיק בג"ץ 5993/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5993/16 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ע' ברון העותר: סלאם אבו עסבה נ ג ד המשיבים: 1. שר החינוך 2. מנכ"לית משרד החינוך 3. משרד החינוך - אגף כח אדם בהוראה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד טישלר יעל; עו"ד מיטל בק בשם המשיבים: עו"ד אודי איתן; עו"ד שרון אבירם פסק-דין השופטת א' חיות: עתירה זו עניינה החלטתו של שר החינוך (המשיב 1) לדחות את הערר שהגיש העותר על החלטתה של מנכ"לית משרד החינוך (המשיבה 2) שלא ליתן לעותר אישור העסקה במערכת החינוך הרשמית. 1. העותר הועסק בין השנים 2002-1999 כמורה בבית ספר בישוב ג'סר אל זרקא. בשנת 2001 הורשע העותר על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בתקיפה של שלוש מתלמידותיו (ת"פ 4041/00). בית משפט השלום בחדרה (כב' סג"נ ע' שרון) קיבל את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים וגזר על העותר 6 חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס בסך 2000 ש"ח. לאחר הרשעתו הוגשה נגד העותר תובענה משמעתית לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה (בד"מ 6/02). בית הדין הרשיע את העותר במספר עבירות משמעת אך קבע כי אין מדובר בעבירות שיש עמן קלון. המדינה הגישה ערעור על פסק הדין בו עתרה להחמיר בעונשו ולקבוע כי יש בעבירות שבהן הורשע העותר קלון. בית משפט זה (כב' השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש) קיבל את ערעור המדינה על הכרעת הדין וקבע כי יש בעבירות בהן הורשע העותר משום קלון. כמו כן קיבל בית המשפט את הערעור על גזר הדין וקבע כי העותר יפוטר מעבודתו, ייפסל מלשמש כמורה למשך 5 שנים וכי תירשם לחובתו נזיפה חמורה (עש"מ 3362/02 מדינת ישראל נ' אבו עסבה, פ"ד נו(5) 6 (2002) (להלן: עניין אבו עסבה). 2. בשנת 2009 פנה העותר למשרד החינוך בבקשה לשוב ולהיקלט כעובד הוראה. ביום 11.8.2009 נענה העותר במכתב מאת הממונה על המשמעת במשרד החינוך כי הוא נוטה לאפשר לו להיקלט כעובד חדש במערכת החינוך "ובלבד שישנה אפשרות כזו". עוד נאמר במכתב כי על העותר לפנות לגף כוח אדם במשרד לשם קבלת הנחיות בנוגע להליכים שעליו לנקוט לשם קליטה מחודשת במערכת (המכתב צורף כנספח ה' לעתירה). העותר לא פנה למשרד החינוך בבקשה להיקלט מחדש כמורה במערכת החינוך ולא קיבל אישור העסקה כעובד חינוך, כנדרש בסעיף 16(א) לחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הפיקוח). אף על פי כן, בשנת 2014 החל העותר לעבוד כמורה בבית ספר ברהט. 3. לאחר קבלתו לעבודה, ביום 20.8.2014, פנה העותר למשרד החינוך בבקשה להסיר חסימה שהוזנה במערכת המחשב של המשרד שבעטיה נמנע ממנו להיקלט כעובד הוראה. בעקבות פנייתו זומן העותר לשימוע בפני מנהלת אזור דרום במשרד החינוך וביום 10.6.2015 נמסרה לעותר החלטת המנהלת שלא לאפשר לו לחזור לעבודה במערכת החינוך. בעקבות זאת הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה במסגרתה עתר להורות למשיבים לאפשר לו להשתלב במערכת החינוך ולחלופין לקיים לו שימוע נוסף (סע"ש 32894-07-15). במסגרת הליך זה הסכימו המשיבים לקיים לעותר שימוע נוסף בפני הוועדה המייעצת למנכ"לית משרד החינוך בעניין העסקת עובדי הוראה (להלן: הוועדה המייעצת). ביום 9.2.2016 נערך לעותר שימוע בפני הוועדה המייעצת אשר המליצה שלא לאפשר לו לחזור לעבודה במערכת החינוך. ביום 25.2.2016 קיבלה מנכ"לית משרד החינוך את המלצת הוועדה והחליטה שלא להעניק לעותר אישור העסקה כעובד חינוך. העותר הגיש לשר החינוך ערר על החלטת המנכ"לית וביום 15.6.2016 דחה שר החינוך את הערר. לאחר שנדחה הערר מחק העותר את ההליך בו פתח בבית הדין לעבודה והגיש את העתירה דנן ועמה בקשה לצו ביניים. בתוך כך, פוטר העותר מעבודתו בבית הספר ברהט והחל לעבוד כמורה בבית ספר ביישוב ח'ורה שבנגב. 4. לטענת העותר ההחלטה שלא ליתן לו אישור לעסוק בהוראה הנה בלתי סבירה ודינה להתבטל. החלטה זו, כך נטען, ניתנה בהתעלם מכך שתקופת הפסילה שהוטלה עליו בעקבות הרשעתו חלפה זה מכבר ומן הדרך הארוכה שעבר מאז הרשעתו. כמו כן, טוען העותר כי החלטה זו פוגעת קשות באינטרס ההסתמכות שלו וניתנה בהתעלם מכך שחזר ללמד באישורו של הממונה על המשמעת במשרד החינוך. העותר מוסיף וטוען בהקשר זה כי החלטת המשיבים סותרת הבטחה שלטונית שקיבל מהממונה על המשמעת לאפשר לו לשוב ללמד ומצטרפת לשורה של פגמים דיוניים ומהותיים שנפלו בהליכים שקדמו להחלטה שלא ליתן לו אישור הוראה. מטעמים אלו מבקש העותר להורות למשיבים ליתן לו אישור לעבוד בהוראה ולחלופין ליתן לו אישור כאמור לאחר שהעבירות בהן הורשע יימחקו מהמרשם הפלילי. 5. לטענת המשיבים יש לדחות את העתירה על הסף תוך חיוב העותר בהוצאות. לטענתם, העבירות בהן הורשע העותר הן חמורות ביותר ומצדיקות שלא לאפשר לו לשוב ללמד וזאת גם בשים לב לחלוף הזמן מאז ביצוען. בנוסף על כך טוענים המשיבים כי לא נפל פגם בהליכים שקדמו להחלטה שלא ליתן לעותר אישור לעסוק בהוראה וכי ניתנו לו מספר הזדמנויות לשטוח את טיעוניו בפני הגורמים הרלבנטיים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי אין ממש בטענה לפיה ניתנה לעותר הבטחה שלטונית כי יוכל לשוב ולעסוק בהוראה ולשיטתם פרשנותו של העותר למכתבו של הממונה על המשמעת במשרד החינוך משוללת יסוד. המשיבים מדגישים בהקשר זה כי הם מעולם לא נתנו את אישורם או הסכמתם להעסקתו של העותר בבית הספר ברהט וכי מי שקיבלה את העותר לעבודה הייתה עיריית רהט שפעלה ללא תיאום עמם. 6. דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. הלכה היא כי לבתי הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות שעניינן החלטה שלא ליתן אישור העסקה לפי סעיף 16 לחוק הפיקוח (ראו: בג"ץ 1319/13 מאהר עבידאת נ' משרד החינוך (19.2.2013)). במקרה דנן אף הוגשה על ידי העותר תביעה לבית הדין לעבודה אותה מחק לאחר מתן החלטת שר החינוך בעניינו. בהינתן העובדה שעומד לעותר סעד חלופי באמצעות הגשת תביעה לבית הדין לעבודה, אין מקום לדון בעניינו במסגרת עתירה לבג"ץ. זאת ועוד - כפי שפורט לעיל, העותר מלמד כיום בבית ספר בישוב ח'ורה שבנגב אף שלא ניתן לו לכך אישור העסקה מאת משרד החינוך. התנהלות זו נגועה בחוסר ניקיון כפיים ואף מטעם זה יש לדחות את העתירה על הסף. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף ועמה גם הבקשה לצו ביניים. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א בתשרי התשע"ז (‏13.10.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16059930_V05.doc רש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il