פסק-דין בתיק בג"ץ 5903/05
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5903/05
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת ע' ארבל
העותרת:
עינאיה בשארה
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים סניף נתניה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
בעצמה
בשם המשיב:
עו"ד רננה קידר
פסק-דין
בעתירה
שבפנינו מבקשת העותרת כי יינתן מעמד בישראל לבעלה, שהינו תושב שטחים, מכוח איחוד
משפחות. זאת, לאחר שבקשה שהגישה לקבלת מעמד לבן-זוגה נדחתה נוכח החלטת הממשלה מיום
12.5.02.
בתגובתו מציין המשיב כי בדיקה שערך העלתה
כי העותרת הינה בעלת מעמד של תושבת קבע בישראל. לפיכך טוען הוא, כי דין העתירה
להידחות על הסף, באשר הסמכות לדון בעתירה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים ומכאן
שבידה של העותרת סעד חלופי. גם לגופה של העתירה סבור המשיב כי דינה להידחות על הסף
לאחר שההחלטה בבקשת המשיבה לאיחוד משפחות נדחתה בהתבסס על המצב המשפטי הקיים מכוח
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003.
דין העתירה להידחות על הסף.
אכן, כפי שמציין גם המשיב בתגובתו, חוק
בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס - 2000 קובע, בסעיף 12 לתוספת הראשונה כי
ענייני מינהל האוכלוסין מצויים בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בין
עניינים אלה מונה התוספת הראשונה החלטות של רשות בעניין רישיונות ישיבה. מאחר
שהעותרת הינה בעלת רישיון קבע בישראל, הרי שעילתה עניינה במתן רישיון ישיבה בישראל
לבן זוגה, לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952. הסמכות לדון בעניין זה
נתונה, גם בהתאם לפסיקת בית משפט זה, לבית המשפט לעניינים מינהליים (בג"ץ
2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד
נו(5) 950, 956 - 957). אשר על כן, איננו רואות להיזקק לעתירה היות שבידה של
העותרת סעד חלופי.
משכך, לא מצאנו להידרש לטענתו הנוספת של
המשיב, לפיה יש לדחות העתירה גם לגופה.
העתירה נדחית.
ניתן היום, י"ז באב תשס"ה (22.8.05).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05059030_B04.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
/עכ.