פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5862/96
ע"פ 6099/96
בפני: כבוד השופט א' גולדברג
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כב' השופט י' גולדברג
המערערת בע"פ 6099/96
והמשיבה בע"פ 5862/96: מדינת ישראל
נגד
המשיבים בע"פ 6099/96: פלונים
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 17.7.96 בתיק פ. 187/94
שניתן על ידי כבוד השופט ח. פיזם
תאריך הישיבה: כ"ח באלול תשנ"ז (30.9.97)
בשם המערערת בע"פ 6099/96
והמשיבה בע"פ 5862/96: עו"ד א' אינפלד
בשם המשיב מס' 1 בע"פ 6099/96
והמערער בע"פ 5862/96: עו"ד א' גרטנר
בשם המשיב מס' 2
בע"פ 6099/96: עו"ד ת' אולמן
בשם המשיב מס' 3
בע"פ 6099/96: עו"ד מ' גלעד
בשם מהשיב מס' 4
בע"פ 6099/96: עו"ד ברקוביץ
בשם שרות המבחן לנוער: ב' וונדנפלד
בשם שרות המבחן למבוגרים: א' פרויד
ה ח ל ט ה
צו איסור פירסום על שמות המשיבים וזהותה של המתלוננת, וכל פרט המזהה את המשיבים או המתלוננת, ובכלל זה כל הנאמר בתסקירי שירות המבחן.
ניתנה היום, כ"ח באלול תשנ"ז (30.9.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
פ ס ק - ד י ן
ענינו של ע"פ 6099/96 בערעור המדינה על קולת העונשים שנגזרו על ארבעת המשיבים. בע"פ 5862/96 מערער המערער (שהוא המשיב 1 בערעור המדינה) על חומרת העונש.
המשיבים 2, 3, 4 הורשעו באינוס קבוצתי ברוטלי של קטינה כבת 15, ואילו המשיב מס' 1 הורשע בשותפות לאינוס. כל המשיבים הורשעו גם בעבירות כליאת שוא ומעשה מגונה בנסיבות מחמירות.
על כל אחד מהמשיבים נגזר עונש של חמש שנות מאסר וכן מאסר על תנאי של שנתיים למשך 3 שנים.
המשיב מס' 1, שהכיר את הקטינה, פיתה אותה להצטרף אליו לטיול. הקטינה הוכנסה למכונית בה ישבו יתר המשיבים וכך הובלה בעל כורחה לחוף הים. בהגיעם לחוץ הים השקו המשיבים את הקטינה במשקה חריף ולאחר מכן הפשיטו משיבים 2, 3, 4 את הקטינה מרוב בגדיה ומשכו אותה בכח לתוך הים. אחרי כן דחפו השלשה את הקטינה חזרה לחוף והפשיטו מעליה את יתרת בגדיה. בשלב זה בעל המשיב מס' 2 את הקטינה בעוד שמשיבים 3 ו4- אוחזים בידיה וברגליה וסותמים את פיה כדי להחריש את בכיה וצעקותיה. משסיים משיב 2 את מעשיו בעל גם המשיב מס' 3 את הקטינה בעל כרחה, בעוד שמשיבים 2 ו4- אוחזים בידיה וברגליה. כל אותה עת איימו משיבים 2,3 ו4- על הקטינה כי יכו אותה, יחנקו אותה ויטביעו אותה בים. משנזדמן עובר אורח למקום הארוע, איפשרו לו המשיבים לגעת בחלקים שונים בגופה של הקטינה. הגדיל לעשות משיב מס' 4, אשר לאחר כל זאת גרר את הקטינה לים ודרש ממנה בכח ובאיומים כי
תקיים עמו מגע מיני. רק בהתערבות שני עוברי אורח שנזעקו לשמע צעקותיה, נחלצה הקטינה מידי המשיבים. כל אותה עת שהה משיב 1 בקרבת מקום, צפה במעשיהם של משיבים 2, 3 ו4- ונמנע מלסייע לקטינה, למרות תחנוניה ובכיה כי יסייע בידה.
כפי שציין בית משפט קמא "המדובר בעבירות מן החמורות ביותר אשר בוצעו באכזריות ובלי התחשבות כלשהי בגופה או בנפשה של המתלוננת".
ואכן, נסיבות הארוע הינן בעלות חומרה מופלגת ומעידות על אבדן ערכים, מצד המשיבים, תוך השתוללות מינית פרועה וחסרת רסן.
כפי שציינה המדינה בנימוקי הערעור "גילו המשיבים, רשע, זדון ואטימות מופלגים, התעלמו ורמסו את כבודה של המתלוננת כאישה וכאדם ונהגו בה כאילו היתה חפץ עובר לסוחר".
למותר לציין כי אף אחד מן המשיבים לא בחר להעיד במשפט.
המשיבים, כולם צעירים לימים ומשיב מס' 4 היה קטין כבן 17.5. נתנו את דעתנו לעובדה זו, וכן לנסיבות האישיות שפורטו בתסקירי שירות המבחן ביחס לכל אחד מן המשיבים, ואף על פי כן סבורים אנו כי ערעור המדינה בדין יסודו, ככל שהוא נוגע למשיבים 2, 3 ו4-. העונש שנגזר עליהם נראה לנו מופלג בקולתו, שכן אין הוא מבטא את גודל החומרה של מעשיהם ואינו ראוי שישמש אמת מידה לענישה בנסיבות כאלה.
אשר למשיב מס' 1, הגענו לכל דעה, לא בלי ספק, כי נוכח חלקו המוגבל יותר, אם כי החמור כשלעצמו, בכל הפרשיה, אין מקום להתערבותנו בעונש שהושת עליו, לא לחומרה כבקשת המדינה ולא לקולה כבקשתו.
סיכומם של דברים, ומבלי למצות את הדין, כמנהגו של בית משפט זה בערעור, אנו מקבלים את ערעור המדינה וגוזרים על המשיבים 2, 3 ו4- מאסר בפועל של 7 (שבע) שנים, מיום מעצרו של כל אחד מהם. המאסר על תנאי יעמוד בעינו. ערעור המדינה לגבי משיב מס' 1 נדחה, וכן נדחה ערעורו של משיב מס' 1.
ניתן היום, כ"ח באלול תשנ"ז (30.9.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
96058620.D01