דאוד ח.אחזקות והשקעות בע"מ נ. דניה סיבוס בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5681/19 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ המערערים 1. דאוד ח. אחזקות והשקעות בע"מ והמשיבים שכנגד 2. דאוד עפיף חלאילה נ ג ד המשיבות 1. דניה סיבוס בע"מ והמערערות שכנגד: 2. נתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 05284-02-15 שניתן ביום 05.06.2019 על ידי כבוד השופט כ' סעאב תאריך הישיבה: י"ח בחשון התשפ"א (05.11.2020) בשם המערערים והמשיבים שכנגד: עו"ד אלי עבוד בשם המשיבות והמערערות שכנגד: עו"ד קרן תגר ועו"ד קובי דמבינסקי פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערערים הם בעלי קרקע עליה הוקמה תחנת דלק, שהושכרה לחברת דור-אלון (להלן: חברת הדלק), והחלה לפעול בחודש אוגוסט 2012. סמוך לאחר פתיחת התחנה, ביצעה המשיבה 1 (חברת דניה סיבוס) עבודות חציבה ליד התחנה. עבודות החציבה בוצעו במסגרת מכרז של המשיבה 2 (נת"ע) לפריצת דרך מעכו לכרמיאל ובניית נתיב תחבורתי (רכבת ומנהרה) אשר עובר סמוך לתחנה, במפלס גובה נמוך ממנה בעשרות מטרים. בעקבות העבודות החלה גלישה של קרקע משטח התחנה לשטח בו התבצעו העבודות ונגרמו נזקים לתחנה. שלושה חודשים לאחר מכן, ביום 13.11.2012, מומחה קרקע אסר להתקרב לשטח של 15/15 מטרים בתחום התחנה מחשש להתמוטטות. בסוף שנת 2012 ועד תחילת 2013 ביצעו המשיבות תיקונים. בחודש מאי 2013 או סמוך לכך התרחשה התמוטטות נוספת שהסבה נזקים נוספים, התחנה נסגרה ופעילותה הופסקה באופן זמני. בחודש ינואר 2014 נחתם הסכם פשרה לפיו המשיבות 2-1 (להלן יחד: המשיבות) ישלמו למערערים הסך של 885,776 ₪ כסכום המשקף את עלות תיקון הנזק הפיזי שנגרם לתחנה על מתקניה וההפסד שנגרם למערערים עקב אי תשלום דמי השכירות על ידי חברת הדלק שהפעילה את התחנה. בהסכם הפשרה נקבע כי סכום זה הוא לסילוק סופי של "כל תביעה הקשורה לנזקים פיזיים כמתואר בהסכם לרבות אובדן דמי שכירות או כל הפסד אחר הקשור במישרין או בעקיפין להסכם בין (המערערים) לבין חברת דור-אלון". 2. לאחר הדברים האלה, המערערים הגישו תביעה נגד המשיבות בטענה לירידת ערך התחנה בעקבות האירועים. נטען כי למרות התיקונים הופיעו סדקים בשטח התחנה ויש לקחת בחשבון את הסיכון לנזקים עתידיים. לשיטתם, תשלום פיצוי בגין ירידת ערך נדרש בגין ליקויים שלא ניתן או לא כדאי לתקנם, ירידת שווי הנכס בהשוואה לנכס שלא שקע; וירידת ערך פסיכולוגית ו"הסטיגמה" שדבקה בתחנה. את תביעתם תמכו המערערים בחוות דעת מומחה מטעמם, שהעריך את שווי התחנה בלמעלה מ-22 מליון ₪ והעמיד את שיעור ירידת הערך על 10% (סך של 2,240,000 ₪) בהסתמך על פסק דין שעסק בליקויי בניה בדירה שהיו בה ליקויי רטיבות שתוקנו, ונקבעה לגביה ירידת ערך של 5%. המשיבות הגישו חוות דעת נגדית שלפיה לא נגרמה כל ירידת ערך לתחנה. בית המשפט קמא מינה מומחה מטעמו, שאף הוא הגיע לאותה מסקנה. בשורה התחתונה, בית המשפט אימץ את מסקנתו של המומחה מטעם בית המשפט ודחה את התביעה. מכאן הערעור והערעור שכנגד שלפנינו, בו מלינים המערערים על דחיית תביעתם, ומנגד, המשיבות מלינות על כך שבית המשפט קמא לא פסק לזכותן הוצאות ושכ"ט עו"ד. 3. דין הערעור והערעור שכנגד להידחות. המערערים לא השכילו להוכיח כי עדיין קיימים נזקים בתחנת הדלק, וממילא לא הוכח קשר סיבתי בין אותם נזקים נטענים לבין העבודות שבוצעו על ידי המשיבות. ההשוואה שעשה המומחה מטעמם של המערערים בין ירידת ערך דירה בגין ליקויי בניה שתוקנו (כמו בעיות רטיבות חוזרות ונשנות) אינה נראית לנו, וקשה להלום ירידת ערך "פסיכולוגית" מעין זו לתחנת דלק בשולי הדרך. מכל מקום, בית המשפט קמא הילך בנתיבי ההלכה הפסוקה לפיה: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.1988); וראו מבין רבים ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002)). התערבות ערכאת הערעור בקביעה המתבססת על חוות דעת מומחה או על כך שהערכאה הדיונית ביכרה חוות דעת אחת על האחרת, לא תיעשה אלא בנסיבות חריגות, ויש הגורסים שהיא אף חריגה יותר מהכלל לפיו אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות (וראו, מבין רבים, ע"א 2629/15 פלוני נ' פלונית (4.12.2016); ע"א 8329/16 טרנס אטלס בע"מ נ' אליהו פרחי בדי ריפוד בע"מ (4.6.2018); רע"א 9828/17 אבני נ' ד. שליט בע"מ, פסקה 7 והאסמכתאות שם (18.1.2018); ע"פ 1872/16 דז'לדטי נ' מדינת ישראל, פסקה 44 והאסמכתאות שם (18.5.2017); ע"א 7436/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ חברה לבניה בע"מ, פסקה 39 והאסמכתאות שם (6.7.2017)). לא מצאנו במקרה דנן עילה לחרוג מכלל זה, וגם אם יכול היה בית המשפט קמא לפסוק סכום כלשהו על דרך האומדנא, הרי שבהיעדר "וו" של ממש להיתלות בו, איננו סבורים כי יש מקום להתערבותנו. מנגד, בנסיבות אלה, צדק בית המשפט קמא משלא פסק הוצאות לזכות המשיבות והמערערות שכנגד. 4. אשר על כן, אנו מאמצים פסק דינו של בית המשפט קמא מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כך שהערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות. פקדון יוחזר למפקידו. ניתן היום, ‏י"ח בחשון התשפ"א (‏5.11.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 19056810_E09.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il